אבו מאזן הוא המנהיג שייבחר בדמוקרטיה הערבית-פלשתינית. הוא ישב בצילו של ערפאת כ 40 שנה, השתתף בעשיית 'מורשת ערפאת' והבטיח ללכת בדרכו. במיוחד שם את הדגש בנאום לעמו שלא יוותר על ירושלים כבירת פלשתין ועל שיבת הפליטים.
השמאל הישראלי והתקשורת לצדו, דיווחו על כך בשטחיות כאילו אמרותיו אינן חשובות, ופירשו אותן כתעמולת בחירות ולא כדברים מהותיים. בזאת מתבטאת מסורתם לזלזל בעובדות שעומדות בסתירה לקונצפציה של שלום בדרך, עידן חדש, שיש פרטנר אמיתי לשלום במקום לשנות את הקונצפציה בהתאם למציאות. כך התנהגו כלפי ערפאת כאשר חתם על אוסלו ובאותו שבוע הכריז לעמו שזאת הטקטיקה הנכונה לתכנית השלבים לשחרור פלשתין כולה.
ההבדל בין מאזן וערפאת הוא הלבוש. יהיה קל יותר למפנטזים, למעדיפים את הקונצפציה לעובדות, לקבל את 'העידן החדש', לזלזל באנשים שעבורם העובדות קובעות ולקבל ברצון דרישות 'הקוורטט' (ששרון הכשיר כשופטי הסכסוך) המגויסים להחזיר את ישראל לגבולות 48.
אבו מאזן, שמכיר בכוחו בישראל כמשיח השלום, ידרוש מחוות / נסיגות / וויתורים ויקבל. ארגוני הטרור עלולים לעזור לו ב 'הודנא' שבה יקבלו שבויים בחזרה (בסתר או לאור יום כאילו המשוחררים הם מהדרג הלא כל כך מסוכן לחיי אזרחי ישראל), וישתמשו בזמן כדי להתארגן, להתחמש... מחדש. הישגי צה"ל עד מות ערפאת למעשה, יבוטלו.
אבו מאזן יחתום, ידרוש מאיתנו אכיפת מפת הדרכים - שהיא נסיגה לגבולות 48, חלוקת ירושלים... ללא פשרות והטרור ימשך לפחות לסרוגים.
מורשת ערפאת-מאזן... - שיטת השקר והטרור - תביא מדינה פלשתינית רבת אוכלוסיה מערבה מהירדן ובה יתחזקו להמשיך המאבק לסוף הדרך - בין 10 ל 20 ק"מ מהרי יהודה המערבים עד הים.
התסריט הוא מציאותי. עם מחולק - שחלקו מוכן בהתלהבות יתרה לגרש חלק אחר ממנו, שאין לו חזון משותף, שחיי היום יום הם העיקר לרוב שנטש את רוב מורשתו עבור מורשת רומא-אמריקה... - אינו מסוגל לעמוד חזק לפני אויב מלוכד בדרכו ומוכן להקריב דורות למען הניצחון. קל וחומר כאשר שיטת השקר לאלו שאינם מוסלמים 'מושרשת' בתרבותו (התנהגות מוחמד בהסכם עם אויביו).
כמו ששומעים מערבים לאומניים ביפו בימים אלו: 'גרשנו את נושאי הצלב, הבריטים, ונגרש גם את היהודים'.
הדרך הישרה למניעת תסריט זה היא הפלת שרון מהשלטון.