את השבועות האחרונים בוודאי מבקש שר האוצר בנימין נתניהו לשכוח מכל וכל. אחרי הכל בתקופה האחרונה כל עקרונות הברזל שהנחו את מדיניותו לאורך השנים הפכו להיות לעקרונות פלסטלינה. האולטימטום לא אולטימטום, התקציב לא תקציב, הסכמים תמוהים עם מנהיגם של מנהיגי הפועלים עמיר פרץ, מתנות חנוכה ליהדות התורה, תמיכה בכניסת העבודה לקואליציה, תמיכה בפירוק ישובים ועוד כהנה וכהנה.
דומה כי נתניהו, בנו של פרופ' מלומד מאושיות הימין הציוני בישראל, איבד לחלוטין את הכוונון העצמי שלו והוא הולך קדימה ואחורה ללא כל שליטה, נשלט כמריונטה על-ידי המאסטרו - אריאל שרון, שעושה בו כאוות נפשו, באופן שהופך את זה למחזה קשה במיוחד לצפיה מהצד.
קשה לדבר בצורה כזו על מי שהיה עד לא מזמן הבן היקיר של הימין הישראלי. קשה לדבר כך על מי שידע להסביר מעל כל במה בעולם ברהיטות שאין שניה לה, מדוע אסור לוותר על שטחים, מדוע אסור לפנות ישובים, מדוע אסור להיכנע לטרור. קשה, אבל חייבים - כי האמת היא שכל עוד נתניהו נתפס כמשיחו של הימין הישראלי, תואר שכבר מזמן לא מגיע לו, לא יכול איש לתפוס את המשבצת במקומו. לא שאני רואה באופק מועמדים לתפקיד, אולם נתניהו לא רק שלא עוזר לעניין, אלא בהחלט ניתן לומר כי הוא מזיק לו ובגדול. אדם שיש לו כל כך הרבה אפשרויות פעולה ובוחר פעם אחר פעם לא לעשות עמן דבר, הופך להיות הרבה יותר מזיק מאשר מועיל.
ואכן מבט על התנהלותו התמוהה של נתניהו בשנתיים האחרונות מעלה סימני שאלה קשים לגבי מה שקרה לאיש המתיימר להיות מועמד לראשות ממשלה ומה עתיד לקרות עמו בחודשים הקרובים. זה התחיל באולטימטום התמוה (להלן אולטימטום מס' 1) לשרון לפני הבחירות האחרונות בו הכריז נתניהו כי אם שרון לא יתחייב לגרש את ערפאת הוא לא יהיה שר בממשלתו. אישית שמעתי את זה במו אוזני אצל רזי ברקאי בתוכניתו ברדיו, אני בטוח שגם אתם שמעתם. מכל מקום הסוף ידוע, שרון לא התחייב לכלום, ונתניהו זחל על הגחון לממשלה תוך שהוא מתומרן לתפקיד שכבר זכה מזמן לכינוי "בית הקברות של הפוליטיקאים הישראלים", שר האוצר.
כעבור כשנה יצא שרון עם תוכניתו "הגאונית" (כל הזכויות שמורות לעמרם מצנע), תוכנית ההינתקות החד צדדית. תוכנית זו שנראה על פניה כי היא הפוכה לחלוטין לעמדותיו של נתניהו, כפי שמובעות בספריו, במשנתו, ובכל מקום שבו הטביע נתניהו את חותמו בעשרים השנים האחרונות, הייתה אמורה להקפיץ את נתניהו מהמקום ולגרום לו לקמץ את אגרופיו. אך נתניהו, היסס ולא הגיב בתקיפות לתוכנית אם בכלל. ההערכה הייתה כי הוא מתנגד לה, אך משיקולים טקטיים הוא מעדיף לשתוק וברגע המתאים לשלוף את הסכין לשרון.
הרגע המתאים הגיע לקראת ההצבעה במשאל המתפקדים -רגע האמת של תנועת הליכוד - לאן תלך התנועה? אבל נתניהו בחר לנקוט בעמדה תמוהה ביותר שתמציתה היה כדלקמן: "אני תומך בתוכנית כי שרון כבר בחר ללכת בדרך הזו, ולכן אין מה לעשות, צריך ליישר עמו קו". איזו מין השקפה זו? איזו מין מדינאות? - הרי יש הצבעה, יש משאל מתפקדים - מה זו הכניעה הזו מצד אדם שהיה בעבר ראש ממשלה ומעוניין להיות שוב כזה. מה? בגלל ששרון אמר "רוצה אני" אז זהו אין יותר דעות הפוכות? אין יותר אפשרות להתנגד? להשתנות? - אפילו חברי כנסת מהספסלים האחוריים ביותר בליכוד שנמצאים דקה ורבע בכנסת היו יותר נחרצים מנתניהו ובהרבה.
הלאה, נגמר המשאל, שרון החליט שמשאלים דמוקרטיים כבר לא באופנה וזמנם חלף מהעולם ושהוא ימשיך קדימה. אז מה אם התנועה אמרה לו לא - הרי התנועה משרתת את האדם ולא להיפך.
היינו מצפים מנתניהו, שהיו אלה בעיקר אנשיו ונאמניו (עד כמה שאפשר לדבר על נאמנות בהקשר של נתניהו) שהצביעו נגד ההינתקות, שיקום ויאמר, אדוני ראש הממשלה יש החלטת מתפקדים, תדבוק בה, כי אחרת אתה שומט את העקרונות הדמוקרטיים הכי בסיסיים עליה נשענת המפלגה, ואתה פוגע באנשים שהעלו אותך לשלטון. אמר? מה פתאום - לא חלפו אלא שבועות ספורים ונתניהו כבר הביע בפומבי את תמיכתו בהינתקות המחודשת שהביא שרון לממשלה. לא נמנע, לא התנגד, - תמך! תמוה כבר אמרנו.
הפרשנים העריכו כי נתניהו מתכנן את אבי אבות התרגילים, לקראת ההצבעה בכנסת, משהו ברמה עולמית, ספין של הספינים שיכריע את שרון ויהפוך את נתניהו לראש ממשלה. העריכו וכמעט צדקו. נתניהו תכנן משהו, אבל זה יצא כל כך מצ'וקמק כמו שאומרים אצל ה"חברה" שחבל להכביר על כך במלים. במקום להצביע נגד בהצבעה כמו בן אדם ישר הגון ועקרוני, נתניהו החליט לעשות אולטימטום צעצוע נוסף לשרון, (להלן יקרא אולטימטום מס' 2). שרון כמובן, שיודע עם מי יש לו עסק, לא נע ולא זז. שבועיים חלפו וכמו באולטימטום הראשון, בכלל לא שמנו לב שהיה אחד כזה. ביבי נשאר בממשלה ומלמל משהו על כך שמבחינתו הוא לא יכול להפקיר את הכלכלה בעת הזו.
אחלה ביבי - נשארת עם הכלכלה, את העקרונות המדיניים שלך זרקת לפח, אבל לפחות תעשה פה שינוי כלכלי אמיתי. אז זהו שלא - מספר שבועות חולפים ונתניהו מסדר ליהדות התורה עוד 300 מיליון ש"ח מתנה לחנוכה. חשבתם שזה הכל?
מה פתאום - שינוי פורשת מהממשלה, ובמקומה עומדות להיכנס ש"ס והעבודה. כל בר דעת שגמר בית ספר עממי מבין, שש"ס ועבודה בממשלה ושינוי מחוץ לממשלה, פירושו של דבר שכל מה שעבד עליו נתניהו, כל הקיצוצים בקצבאות, כל הניסיונות להביא לצמיחה, הניסיונות להחליש את מנהיגי העובדים, לייעל, להפריט, כל אלה עומדים לרדת לטימיון. ונתניהו? - שמעתם ממנו משהו בזמן האחרון? - כלום. הוא בכלל תומך בכניסת העבודה, כאילו שהוא אינו יודע שזה יחסל את תוכניתו הכלכלית.
פה כבר גם אני הפסקתי להבין מה קרה לו לביבי. ניחא הוא בחר בקלון המדיני מפחד הפגיעה בכלכלה. אבל לקבל גם את הקלון המדיני וגם את הפגיעה בכלכלה - זה כבר שיא השיאים. והאמת חייבת להיאמר: בדצמבר 2004, 8 שנים לאחר שנבחר לראשות הממשלה, מתגלה לפנינו ביבי נתניהו, חלש, מהוסס ומבולבל. בוודאי לא דמות של מנהיג, ובוודאי לא מנהיגו של הימין הישראלי. האחרון ראוי ויכול להשיג יותר עבור עצמו.
ביבי מתי כבר תבין - השמאל שונא אותך בגלל מה שאתה, בגלל המוצא הרוויזיוניסטי שלך, בגלל אבא שלך, בגלל הקפיטליזם שלך - זה לא ישתנה לעולם, אפילו אם תגדל שפם ותחליף את השם לפרץ. הימין אהב אותך וראה אותך כאבירו על הסוס הלבן. אבל כיום בשל פעולותיך התמוהות בשנתיים האחרונות הימין מאוכזב עד העצם ממך בגלל מה שהפכת להיות, איש חלש, מהסס, שנותן לשרון לעשות בו שפטים, שנכנע לכל תרגיל מזדמן של עמרי ואורי, שלא מפגין מעוף, שאינו יודע מה זו עצמאות - שום דבר ממה שמזכיר את אותו ביבי מיתולוגי מהספרים המלומדים שכתב, מהמצגות היפות שהציג, מהדיבור הרהוט והנחוש.
במצב עניינים זה הסיכוי ביבי שתהיה ראש ממשלה שואף לאפס - מי יצא לרחובות לתמוך בך? ולמה לו לעשות זאת לאחר מופע האימים המדיני, הכלכלי והפוליטי שלך בעת האחרונה?
מה קרה לך ביבי?
