בדיון הציבורי בארץ עולה פעמים רבות סוגיית הדמוגרפיה. היא מושמעת בהקשר אחד בלבד - כנימוק להצדקת נסיגות מחלקי ארץ-ישראל, בטענה שלא נוכל לעמוד מול הילודה הגבוהה של אויבינו. אם אכן הדמוגרפיה מדידה שינה מעיני הקברניטים, אולי יואילו לספר לנו מה עשו כדי לשנות את המצב הדמוגרפי?
ההתמודדות מול האיום הדמוגרפי מתקיימת בזירה אחת בלבד - העלייה. כאן המדינה בהחלט פועלת ומשקיעה הון תועפות בהעלאת עולים לארץ. מערכת שלמה ומסועפת של שליחי-עלייה והטבות קליטה נועדה להמריץ יהודים מרחבי העולם לעלות לארץ ולהקל את קליטתם בה. אין ספק שזו פעילות מבורכת, חשובה וחיונית. אך האם היא הפעילות היחידה שאנו יכולים לנקוט כדי להגדיל את מספר היהודים בארץ-ישראל?
להציל רבבות תינוקות
למרבה הצער, העלייה נעשתה דלילה למדי בשנים האחרונות. מספרם של העולים זעום למדי, ובוודאי אין בכוחו להכריע את כף הילודה, הנוטה לצד הערבי. אבל יש לפנינו כר נרחב להגדלת מספר היהודים בארץ בשיעורים גדולים פי כמה וכמה משיעור העלייה - הילודה. במעט מאמץ הסברתי וסיוע כלכלי אפשר להביא לעולם רבבות ילדים יהודים נוספים. הם אפילו לא יזדקקו לסל קליטה ולאולפן.
הבעיה היא שאין מדברים על הטיעון הזה. כאילו אין זה נאה לקשור את הילודה באינטרס כללי של עם-ישראל. אבל למה בעצם? עם ששישה מיליונים מבניו הושמדו בשואה, ושמיליונים נוספים אובדים לו בטמיעה ובהתבוללות, אמור לעשות הכול כדי להבטיח את קיומו ואת עתידו. הגדלת הילודה היא הדרך הטבעית והמתבקשת כדי להגדיל את מספר היהודים ולמנוע את הצטמקותו של העם.
זה אינטרס של עם-ישראל בכלל להגדיל את הילודה, אבל בארץ היא חיונית שבעתיים. כאן ניטש מאבק בין שני עמים על כברת-ארץ קטנה. אויבינו משתמשים בגאווה בילודה כנשק במאבק. הם מצהירים בגלוי שכלי-הנשק החזק ביותר שלהם הוא 'הרחם הפלשתיני'. הם חיים בתנאים כלכליים קשים ביותר, אבל שמחים על כל ילד נוסף, ורואים בו עוד נקודת יתרון במאבק בין העמים. ומה אנחנו עושים בכיוון הזה?
המדינה הייתה יכולה להציל אלפי עוברים שאינם זוכים להיוולד מסיבות 'סוציאליות'. מדוע לא לסייע לנשים כאלה, ולשכנען ללדת את הילד שהם נושאות ברחמן. אגודות התנדבותיות, העוסקות בתחום זה, מצליחות להציל מאות תינוקות מדי שנה. לו הייתה המדינה מקבלת עליה משימה זו, הייתה ההצלחה יכולה להיות גדולה עשרת מונים.
במי לקצץ?
למזלנו יש בארץ ציבורים שמבינים את חשיבות המאבק הזה. הם רואים מצווה גדולה להביא לעולם עוד ילד יהודי. הם יודעים שהמצווה הראשונה בתורה היא לדאוג שיהיה בעולם עוד יהודי. אין הם נרתעים מקשיים כלכליים, משיבוש התכניות האישיות, מפגיעה בקריירה, מהצורך להשקיע יותר בבית ובמשפחה. הם עושים זאת בשמחה, והסיפוק על תרומתם לעם-ישראל מצטרף לנחת שהם רווים מהילדים, הגדלים "כשתילי זיתים סביב לשולחנך".
והמדינה, במקום לעודד את תרומתם ולסייע להם עם התמודדות בקשיי הפרנסה, החליטה לקצץ דווקא בסיוע למשפחות האלה. היא פגעה דווקא במי שמרימים את התרומה הגדולה והחשובה ביותר לעתידו של עם-ישראל, מי שניצבים בחזית המאבק שנועד להבטיח כי אנו ולא אויבינו נהיה כאן הרוב. כבר הורגלנו שאין הרבה היגיון במדיניותן של ממשלות ישראל, אבל את האמת ראוי בכל-זאת להשמיע. מי יודע, אולי מישהו יקשיב.
____________
המאמר מתפרסם בגיליון 806 של 'שיחת השבוע'
