ראש השב"כ קובע כי הרצועה תיהפך לדרום לבנון. האם זו הערכה? ניחוש? השערה? חיזוי? אומדן סיכוי? נבואה? אולי אחד מכל אלה - אולי כולם גם יחד. דיכטר ניסח את הצפי שלו בלשון גורפת. הוא קבע קביעה.
אני מבקש לכפור בנחרצותה האולטימטיבית של קביעה זו - ימים יאששוה או, לחלופין, יפריכוה - כי גם אם היא נשענת על מקורות מידע שנחשבים אמינים ומוסמכים, אין כיום איש, אף לא ריכטר, שיודע בוודאות למה תיהפך רצועת עזה, אם וכאשר יסיג צה"ל את הכוחות החונים בפאתיה, ערוכים להיקרא בכל רגע נתון להיכנס אל תוכה ולהילחם נגד ארגוני הטרור הפועלים מתוכה.
ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, אשר בישיבתה היום (4.1.05) נאמרו הדברים שמעה את דבריו, האזינה להם, מן הסתם בקשב רב ואף רשמה אותם ברשומותיה.
אם וכאשר יתבדה דיכטר, עמו - לשמחתנו - גם אנחנו. איש לא יאשים אותו בכך שבשעתו הילך עלינו איימים בנבואת הזעם המופרכת שלו. מן הסתם תימוג הקביעה שלו ותתאדה בערפילי השכחה.
אבל אם, חלילה, המציאות תוכיח שהוא צדק בחיזויו - אני מבקש לטעון ולהגיד: הלוואי שזה מה שיקרה! - האם זו תהיה נבואת אמת? נבואת שקר?
כאשר ברק הסיג את צה"ל מדרום לבנון, במהלך אשר בעת שחולל אותו נראה כמהלך התאבדותי, פרשנים רבים צפו שהגבול הצפוני של ישראל יהפוך לגיהנום עבור תושבי חבל הארץ הנפלא הזה. קרה ההיפך הגמור. שקט סביר, מבורך, גם אם לא מופתי, שורר בגבול הזה. לפי שעה לא נפתחת רעה מצפון.
מה ביקש להשיג דיכטר בהקבלת הרצועה לדרום לבנון? גם אם ישמור, כמצופה, על חסיון המקורות המוסמכים שלו, ונכון וראוי שכך יעשה, מותר לנו, ההדיוטות, להביע תמיהה ופליאה ולהטיל ספק בקביעתו. אבי דיכטר אינו יודע למה תיהפך הרצועה. איש אינו יודע. נחיה ונראה ונקווה לטוב.
