השבוע נכחתי באירוע סוריאליסטי שהתחיל בכאב ראש אדיר ונגמר במוסיקה נפלאה. כשהוזמנתי לשמוע קונצרט של התזמורת הקאמרית ביפו במוצאי שבת האחרון, אמרתי: מה יכול להיות יותר נחמד מלהתחיל את השנה החדשה בקונצרט של הנדל ושטראוס?
שמחה וטובת לב שמתי פעמי למשכן החדש של התזמורת הקאמרית ביפו ברחוב שארית ישראל. ידעתי שמרכז המוסיקה קרוב לאצטדיון בלומפילד, אך לא ייחסתי לכך כל חשיבות.
איך שאני מתקרבת למקום מקדמים את פני מחסומים ושוטרים רכובים על סוסים, שמבהירים לי שהכניסה למקום אסורה. לא הייתי צריכה לשאול 'למה' כי נהמות ושאגות אוהדי הכדורגל פילחו את האוויר והרעש היה מחריש אוזניים.
לאן שלא זזתי עם הרכב נתקלתי בשוטר שמזיז אותי למחסום אחר. שלא לדבר על כך שכל הרחובות אל מרכז המוסיקה היו עמוסים במכוניות, ככה שגם כשהגעת למקום לא מצאת חנייה. כל זה כאמור על רקע רעש מזוויע ומראות פסיכודאלים.
אני, שבסך הכל באתי לקונצרט, לא חלמתי על כזאת קבלת פנים מתלהמת וצרחנית. לבסוף הגעתי מתנשפת עם כאב ראש נוראי לאולם של מרכז המוסיקה.
כאן, איך שהתרווחתי על הכסא קצת נרגעתי, בפרט שהסתבר שזהו מאורע חגיגי במיוחד עם כמה סיבות למסיבה: התזמורת הקאמרית הישראלית, עיריית ת"א יפו ושגרירות גרמניה בישראל חברו יחד לחגוג סדרת אירועים משותפים: 25 שנה לברית ערים תאומות קלן ות"א-יפו, 40 שנה לכינון יחסים דיפלומטיים בין גרמניה לישראל והתזמורת הקאמרית בת ארבעים.
אחרי שרון חולדאי בירך, התזמורת הקאמרית הישראלית פתחה את שנת 2005 בקונצרט חגיגי במשכן החדש שלה בהיכל המוסיקה ביפו.
מקהלה של 64 זמרים וזמרות ילדים ובני נוער מן העיר קלן הגיעה במיוחד למשכן. הם פתחו ברצף של שירי כנסייה ובהמשך הצטרפו לתזמורת וביצעו קטעים מתוך "המשיח" של הנדל, כשהם מסיימים כמוהן ב"הללויה".
אחרי ההפסקה ניגנה התזמורת ואלסים ופולקות של יוהן שטראוס, בניצוחו של נעם שריף, שהחכים אותנו בכמה פיסות הסבר ואינפורמציה.
האמת, שכבר אחרי השיר הראשון שכחתי מכל שוחרי הכדורגל וכל הצרחות והבלאגן שקיבלו את פני בכניסה. אז נכון שזה שהתזמורת הקאמרית מצאה סוף סוף משכן קבע זה מאורע משמח, וטוב שהוא קורה ביפו, כי גם ליפואים מגיע לשמוע קונצרטים ולקבל קורטוב של תרבות ונחת. אבל למרות הכל אי אפשר שלא לשאול מי הגאון שבנה אולם קונצרטים בצמוד לאיצטדיון כדורגל? הרי מדובר בשני קהלים מנוגדים לחלוטין. האחד מתלהם, אגרסיבי, פרוע ומשולח והשני מעודן ומופנם.
אי אפשר שלא להשתחרר מן המחשבה שרק ביפו זה יכול לקרות. מעניין מה היה קורה לו היו מקימים ברמת אביב מרכז מוסיקה בצמוד לאיצטדיון...
אבל, למרות הכל - היה קונצרט מקסים ומאוד נהניתי מהמוסיקה המרגיעה ומן הקולות המלאכיים של מקהלת הילדים.
