על פניה, ההצעה אטרקטיבית. חשיבותה היא בכך שבית משפט שלערעור ידון בה באופן אמיתי ועצמאי, דבר שלא מתבצע כיאות כשלפניו פרושה כבר כל הכרעת הדין לרבות ראיות ההגנה.
חיסרון אחד גדול להצעה, והוא האפשרות שתינתן לכל בעל דין לערער על דחיית הטענה בערעור ביניים חדש והתוצאה-סתימת בתי המשפט בערעורים של בעלי דין שינסו את מזלם בבחינת - אין לי מה להפסיד. במקרה הגרוע יידחה הערעור, והתיק יוחזר לבית משפט קמא לשמיעת ראיות ההגנה.
ככל שמתעמקים יותר בהצעת החוק, מגלים שהציר היחידי שלה הוא עינוי הדין, ואולי גם עיוות הצדק, שנגרם לנאשם שזוכה בבית משפט קמא כשנתקבלה טענתו שאין להשיב לאשמה, ובית משפט שלערעור הופך את ההחלטה. מקרה קהלני הוא מקרה קהלני הוא מקרא קלאסי.
אני סבור שאין מקום לערעורי ביניים חדשים במסגרת ההליך הפלילי, שגם כך אינו מהיר מעצם טיבו. אחרת תיפתח הדלת גם להצעות חוק לערעורים גם על החלטות בנושא משפט זוטא. יחד עם זאת, עומדת מנגד התוצאה הקשה של קהלני. אני חושב שיש מקום לשיפור הצעתו של ח"כ מיכאל קליינר. אני סבור שבמקרים בהם קיבל בית משפט קמא טענה של 'אין להשיב לאשמה', לא תהא לתביעה זכות ערעור אוטומטית, אלא ערעור ברשות ורק לבית המשפט העליון. במקרים בהם דחה בית משפט קמא את הטענה, יימשך ההליך הרגיל כיום.