יו"ר מפלגת העבודה, עמיר פרץ, אמר (א', 4.12.05) בוועידת ישראל לעסקים: "כפי שאתם רואים, ראיתי שהדוברים לפניי הסתדרו לא רע גם באנגלית, אפילו בענייני עסקים. אבל, שמעתי כי חברי ח"כ בנימין נתניהו ולא תופסים אדם בעת צערו. לפעמים, בונים תדמיות. וכולם חשבו שנתניהו קוסם, אבל גם בקסמים יום אחד הקסם פג".
בהתייחסו למתקפה מצד בנימין נתניהו עליו, בעניין השביתות, אמר פרץ: "ברשותכם, אני מציע שאתם, כאנשי עסקים, תבחנו קודם כל מי מרוויח ומי מפסיד. גם לי ולנתניהו יש דבר אחד בו אנו מרוויחים ומפסידים - המעמד הפוליטי שלנו. ומי שהפסיד מהשביתות זה אני, ומי שהרוויח - זה נתניהו. אני לא שואף לשביתות".
פרץ הוסיף: "הפערים החברתיים הם שאלה כלכלית. לא ברור לכולם שהחוליה החלש ביותר בחברה הישראלית מסכנת את כולם. לקחי ניו-אורלינס לא יכולים להילמד בישראל? אמריקה הגדולה עמדה בפני משבר, כשבניו-אורלינס התחולל ההוריקן. האם עלינו לחכות להוריקנים שלנו?
"ההוריקן האחרון שלנו היה תוצרת בית. אני יכול להעיד על עצמי שיש לי חלק גדול בהצלת המשק. רוב הרפורמות חתומות על שמי. היום הודעתי על סיום תפקידי בהסתדרות, לאחר עשר שנים של התנדבות ומסירות עד אין קץ. אני היחיד שהחליף את כל שרי האוצר. אני יודע מי התחיל כל רפורמה, מי הוציא אותה אל הפועל. הרפורמה בבזק, למשל, החלה בימי רבין ז"ל, כשבייגה שוחט היה שר האוצר. שם התחלנו בתהליך, ואני זה שחתם על כל הגורמים. מי שקטף את הפירות, היו שרים אחרים".
כאן עבר פרץ על הפערים הכלכליים בחברה: "ב-2003 גדל שיעור המיליונרים החדשים בישראל ב-18%, וזו גם הייתה השנה הקשה ביותר ביצירת הפערים החברתיים. אין שום סיבה לכך.
"אני מודיע חד-משמעית: אני רואה בקהילה העסקית שותפה שלי. אני חסיד של המודל האירי, אבל בשלמותו ולא בחלקיו. אני בעד כלכלה שמורכבת מארבע צלעות: המעבידים, העובדים, הממשלה והארגונים החברתיים. בכל העולם, הארגונים החברתיים הם חלק בלתי נפרד מהמשק.
"שמעתי את שר האוצר לשעבר, בנימין נתניהו, שדיבר על אירלנד, אירלנד ואירלנד, אז החלטתי לנסוע לשם, לראות מה קורה שם. יש שם דברים מדהימים: קודם כל, בונים תקציב רב-שנתי ולא כל שנה בנפרד. כולם שותפים לקביעת התקציב והדרך ולא רק הממשלה. גם העובדים שותפים.
"שאלתי את נציגי המעסיקים באירלנד: איך אתם מסכימים לשכר מינימום כל-כך גבוה. הסברתי לו שמדברים על זה בישראל וכל הקהילה העסקית נעמדת על רגליה האחוריות כאילו מדובר באויב. הוא ענה לי שזה המפתח שלהם לנאמנות, וגם שככל שהשכר יותר גבוה כך המדע והטכנולוגיה יותר מתפתחים.
"אל תקלו ראש בזה, כי אחרת נתעורר בעוד עשר שנים בתור אחת המדינות המפגרות ביותר בעולם. אין שותף גדול ממני לתעשיה בישראל, יש לי רק בעיה אחת איתה, כי אמות המידה לניהול טוב השתנו. היום, אמת המידה היא מי מצליח לאזן את המפעל במצב של משבר על-ידי פיטור עובדים. מנהל צריך להיבחן על-ידי צמיחת המפעל, שיפור הטכנולוגיות ובניית תוכנית רב שנתית.
"אני יודע מהו מעמד הביניים, יש לי הרבה חברים. החבורה שמקיפה אותי (ברוורמן, בני גאון) אינה תמהונית, היא יודעת היטב לתחקר אותי בכל הקשור למדיניות הכלכלית שלי. וחבורה זו תמשיך לצמוח.
"מעמד הביניים הם השותפים הראשונים שלי, לא מתוך חמלה ולא מתוך סעד, אלא מתוך רצון אמיתי לטפל בבעיית העוני. אני יודע מה זה סעד, בתור ילד בשנות ה-50. מדינת סעד גורמת השפלה לאזרחיה. מדינת רווחה מגיעה לכל אזרחיה. במדינת ישראל קם כל יום בית תמחוי חדש. בית התמחוי הוא לא הבעיה. הוא פצעון שמישהו דורך עליו, הוא הסרטן. הוא מצביע על הבעיה הקשה בו חולה הכלכלה הישראלית.
"שכר המינימום הוא בעיה. באירלנד הוא עומד על 9.3 דולר לשעה. אני לא מבקש את זה. אני מבקש שלא תעשו את מה שעשו לתהליך השלום, למה צריך להתפכח אחרי שהמדינה תקרוס. בואו להיות השותפים שלי, גם העסקים ירוויחו מזה".
"לי יש חלום", סיכם פרץ, "המדינה שלנו יכולה להתקיים רק אם יקום פה מעגל חיים חדש שיהיה חלק מהתפיסה הכלכלית של מדינת ישראל".
