האם אבו מאזן, הנשיא הנבחר של הפלשתינים, הוא "ערפאת חדש" בחליפה ועניבה - ימים יגידו. הטענה, שאבו מאזן הוא הפרטנר לדו שיח, שחיפשו בשנים האחרונות בימי הזוהר של ערפאת, היא במקומה ויש בה ממש. הטענה שיש לתת לנשיא הנבחר 100 ימי חסד, כמקובל בפוליטיקה, נשמעת הגיונית - הבעיה היא ש"הראיס" החדש, במו פיו מצהיר מעל כל במה - שאין לו כל כוונה להילחם בטרור, לפרק את הכנופיות המאורגנות או המקומיות ולעשות מהלכים, בוני אימון, בוני בטחון, והדברות כדי לקדם מהלך מדיני כלשהו. אפילו של הסדר חלקי או "הודנא" ארוכה.
כל מה שאבו מאזן, בשלב זה מוכן לשדר לישראל הוא, ניסיון להידברות עם הפלגים היריבים שלו חמאס, ג'יהאד, תנזים, ואפילו חלקים מהפת"ח תנועתו המקורית. עובדה נוספת שפועלת בשלב זה לרעתו - העובדה ש"מדינת עזה" - לא שמה עליו בלשון העם, מצפצפת עליו בלשון מקצועית - ובביקור שלפני הבחירות אף ירו עליו וגרשו אותו מעזה - למרות ניסיונות כושלים להציג את זה, כאירוע חריג מקומי מנוטרל. התיאוריה של החמאס-ג'יהאד כי מה שיותר גרוע לפלשתינים, יותר הרוגים והרס - יותר טוב להם ולמאבקם בישראל - תיאוריה שנכשלה בעבר במספר מקומות בעולם, אבל עדיין יש לה תומכים כנראה בעזה.
גם המשך ירי הקסאמים על שדרות וסביבותיה, הפיגוע הקטלני במעבר "קרני" (הפוגע בעיקר בפלשתינים) - הוא איתות כפול לאבו מאזן, שבשלב זה עזה לא מקבלת את מנהיגותו במלואה - ולישראל שהם ימשיכו בפיגועים בלי להתחשב להתנתקות ולא מפחדים מתוכנית שרון. הצהרות מנהיגי פלגים בעזה - אומרת שגם אחרי ההינתקות ימשיכו בהפגזות של שדרות, הקיבוצים סביב, ואולי התקדמו גם לכיוון אשקלון. את זה צריך לקחת בחשבון בחישוב האופציות הנבחרות.
לדעת חלק מאנשי ציבור מובילים, כמו יוסי ביילין - מ"יחד" או שרים מהעבודה שזה עתה נכנסו לממשלה - יש לתת לאבו מאזן הזדמנות ולא לטרפד מייד את כל צעדיו, ועל רקע זה "ברוגז" של שרון וניתוק המגע - לא במקומו.
יש להתחשב, גם בדעת הקהל הבינלאומית עד גבול מסויים, וכמובן בארה"ב, שמעוניינים בפתרון כלשהו באזור והזמנתו של הנשיא הנבחר לבית הלבן - הוא רמז לכך.
כידוע, לבעיה הסבוכה עם הפלשתינים, יש הצעות רבות לפתרון שנשמעו בשנים האחרונות בשפע, אך יש להדגיש מתוכן, את המהלך שמוביל וממליץ עליו שר החוץ היוצא של ממשלת ברק, פרופ' בן-עמי, פתרון כפוי על הפלשתינים וישראל באמצעות הקהילה הבינלאומית ובפיקוחה - על בסיס "מפת הדרכים" - תוך הצבת כוח בינלאומי בנקודות החיכוך למניעת ירי קסאמים או יציאת פיגועים. יש למהלך זה - יתרונות והרבה חסרונות שבכוחם לטרפד יוזמה זו.
בין היתר, לא נראית התלהבות רבה מצד מדינות אירופה לפעילות ממשית פיזית להבדיל מדיבורים וכנסים בינלאומיים. ניתן ללמוד זאת, מהיחס וההשתתפות הדלה במבצע הבינלאומי בעירק - שהתבסס עיקר על ארה"ב ואנגליה, כשיתר המדינות עשו זאת בשקט בהסתר ובהשתתפות סמלית בלבד. כמו ספרד, יפן, פולין, בלגיה ואחרות.
יתירה מזאת - יוזמה בינלאומית, תכבול בעיקר את ידיה של ישראל, הן באופן מעשי לצורך תגובה והן מבחינת מהלכים מדיניים - ותוציא למעשה את הסכסוך הארוך והקיומי של ישראל למהלך של "בוררות" בינלאומית - ולכן ברור למה על ישראל לסרב בתוקף להצעה מעין זו - שתפגע לא רק בביטחונה אלא גם בעצמאותה כמדינה ריבונית לפתרון סכסוכים איזוריים.
שיתוף כוחות בינלאומיים, עזרה של מדינות אירופה, עזרה ושיתוף של מצרים כמדינה מוסלמית חזקה באזור, בעלת השפעה על הפלשתינים כן - אבל לא למסור את פתרון הסכסוך לידיים זרות - שפירושו קבלת פסק דין בינלאומי שעלול למוטט את ישראל כמדינה ריבונית.
האופציות העיקריות הנראות כמעשיות כרגע הן שלוש, אבל בשילוב עם סנקציות כלכליות, סגירת ברז של זרימת כסף לרשות, פגיעה בתשתיות ובשירותים של פלגי הטרור, כולל הסיכון המחושב של פגיעה באוכלוסיה אזרחית על כל הסבל הנלווה לכך:
א. לתת הזדמנות ושהות, לאבו מאזן להראות מה הוא יכול ורוצה לעשות - ובינתיים לנשוך שפתיים, להתאפק ולהמשיך במלחמה בטרור, בפיגועים, בקסאמים ובחיסולים ממוקדים של אלמנטים שלא מוכנים לתת צ'אנס להדברות או להצלחה של הנשיא הנבחר.
ב. ללכת בדרך של שרון - דהיינו ניתוק מגע זמני עד שיראה פעולות ממשיות בשטח להצהרות על מלחמה בטרור, בכנופיות, ובהפסקת האינתיפאדה - במקביל למלחמה נחרצת בטרור.
ג. אלמנט פלוג'ה - אם שתי האופציות הנ"ל, או דומיהן, לא יתממשו או יתקדמו, בהדברות ישירה עם ארה"ב ואירופה או בלעדיהן - לתת לעזה ובנותיה, התראה של 15 יום שאם הפיגועים והקסאמים לא ייפסקו, בהסדר בהודנא או בלעדיהן - יופעל אלמנט פלוג'ה.
כלומר: הדרך והשיטה, שבא טיפלה ארה"ב בפלוג'ה שבעירק יופעל על דעת המקום ועל דעת הקהילה הבינלאומית בהסכמתה או בלעדיה. ההתראה תכלול הודעה לאזרחים לעזוב את כל האזורים לאורך הרצועה - המהווים בסיסי שיגור לקסאמים, הנותנים חיפוי, עזרה לפיגועים וחופרי תעלות, כמו בית חאנון. מי שלא יעזוב, לוקח על עצמו את האחריות לתוצאות. על עזה ובנותיה - יוטל סגר ועוצר כללי, עם כיבוש כל השטחים השולטים, ברצועה וכל מתחם בטחוני ייהרס.
להזכירכם, פלוג'ה היתה בסיס וקן צרעות להתנגדות הקשה בעירק בה הסתתר מנהיג המורדים ואנשיו. כיום, פלוג'ה היא עיר "רפאים" - ואיש לא שומע עליה. זאת הדרך לפתרון "הקשה" - אם צריך.
אם יהיה צורך לכבוש מחדש את כל רצועת עזה - כדי למגר ולהרוס תשתיות טרור - יש לבצע זאת, כמעשה אחרון וקיצוני - כדי לתת ביטחון לשדרות לקיבוצים סביב ולישובים ישראליים בטרם פינוי - כל עוד הם שם וחיים בהם אזרחי ישראל.
לקחתי את פלוג'ה בעירק כמשל שהיתה אגוז קשה לצבא ארה"ב ממנה יצאו רוב הפיגועים - ובה הסתתרו מנהיגי ההתנגדות. מי זוכר היום את פלוג'ה - מי שומע עליה וממנה - כיום מדובר בעיר רפאים עם תוצאות חברתיות וכלכליות נוראיות ומסובכות - האם הפלשתינים רוצים להגיע למצב כזה בעזה - אני בספק גדול, אם הם יבינו את האיום והרמז - אני בטוח בכך.
אם ישראל הקטנה - יכולה להרשות לעצמה את מה שיכולה ארה"ב - שאלה טובה ובספק גדול. אם ישראל צריכה להמשיך - ולספוג קסאמים ונפגעים בעריה בגבולותיה - בשום אופן לא - כמו שלא היו מסכימות מדינות ריבוניות אחרות בעולם - יש להחזיר לשדרות את הביטחון, השקט והיכולת לגדל ילדים בנחת ובביטחון. ולדעתי האישית - אם עלינו לבחור מי תהיה עיר "רפאים" שדרות או בית חאנון - בית חאנון עדיפה עלינו.
_________________
הכותב הוא עורך דין, בעל תואר שני במשפטים, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי. היה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העיתונות, ופרשן משפטי בהווה.