לאחרונה שמענו ש"יעקב פרי ייאלץ לפרוש בגלל שהסתיר מידע מהדירקטוריון", בעקבות "תשלום המענק לויקטור מדינה (3 מיליון דולר) והסתרת המידע מהציבור". האירוע מהווה דוגמה לכמה תופעות שאציגם להלן.
יעקב פרי
יעקב פרי, כמו יתר אנשי כוחות הביטחון האחרים, תוגמל וקודם בדרגותיו בשירות הביטחון הכללי, בעקבות 'תכמון' ותחבול האויב. ככל שהצליח יותר, חסך דם יהודי ועל כן עלה בסולם הדרגות. אותו איש מבריק שהציל מאות רבות של יהודים, בשירותו את המולדת, הפך למנכ"ל סלקום. ובהיותו מנכ"ל סלקום הפעיל שיטות שהיו לגיטימיות במלחמתו בערבים אך פליליות בתחום האזרחי. כולנו עוד זוכרים את ההסתרה של אנטנות סלולריות של סלקום בתוך דודי שמש מזוייפים על גגות בתים. מעשה זה הוא פלילי לכל דבר ורק בגלל קרבתו הרבה לאנשי הביטחון האזרחי - משטרת ישראל, לא הוגש נגדו כל כתב אישום.
היה נראה ששבתאי שביט מהמוסד, נרגע והפך למנכ"ל קופת חולים. פעם בראיון כשנשאל על תפקידו במוסד, ענה בתקיפות שהוזמן לראיון על קופת חולים ורק על נושא זה ידבר, נשמע שהאיש עשה הסבת מקצוע? אך בפרשת פריצקי, חשפה קצה של סיפור הלקוח הישר מסרטי הפעולה של סטיבן סיגל, מתברר שהוא מעורב בנושאי נפט וגז, ולא דווקא מצד איכות הסביבה.
הבעיה של אנשי ביטחון בהגיעם לשוק האזרחי היא, שהם נוקטים באותן שיטות, שלגיטימיות במלחמה באויב אך פליליות בתחום האזרחי.
ויקטור מדינה
ויקטור מדינה היה מנכ"ל משרד האוצר. כמו קודמיו וממשיכיו, בהיותו מנכ"ל משרד האוצר, היה יכול לדאוג לטובת הציבור אך תחת זאת דאג לטובת הבנקים, כי ידע, כמו המפקחת על הבנקים לשעבר, גליה מאור, או מנכ"ל משרד האוצר לשעבר עמירם סיוון, שיגיע יום, והוא יהיה מנכ"ל בנק. כך ששנות ההשקעה בשכר ממשלתי נמוך, יהפכו במהרה לשנים של קציר קופות נאות בסדר גודל של מיליוני שקלים בשנה.
הסטטיסטיקה, שמנהלי בנקים הגיעו מקרב מנכ"לי משרד האוצר או הפיקוח על הבנקים, מדאיגה ומצביעה על קשר הדוק בין הון ושלטון, קשר שאילנה דיין, רפי גינת ואמנון לוי לעולם לא יגעו בהם.
אסור לאפשר למנכ"לים ומבקרים במשרדים ממשלתיים לעבוד אצל נשואי הפיקוח שלהם. לא תקופת צינון! אלא תקופת הקפאה של 40 שנה, דבר שלא יאפשר כל שימוש במערכת הקשרים, שהשאיר בממסד הממשלתי, לצורך קידום פעילותו בבנק, חברת ביטוח וכו.
ההפרטה ומשמעויותיה
ההפרטה של הבנקים נעשתה בצורה, שבה נמכרת סחורה יקרה במחיר זול לאנשי עסקים, שלוקחים הלוואות לצורך הרכישה, ואחרי כן מעסיקים את מחליטי ההחלטות "הנכונות" מקרב קובעי מדיניות המכירה.
יש להגדיר תפקיד של מפקח על ההפרטה, שבדומה למפקח על הבנקים תפקידו המרכזי צריך להיות, בדאגה, שכל מי שרוצה לקנות חברה ממשלתית יביא את מרבית הכסף מכיסו, למשל 80%, ולא מהלוואות. בצורה כזו ביטחונות המדינה - קרי אנחנו, היו מבטיחים כסף אמיתי תמורת מכירת חברה ולא כסף שמגיע בעסקה סיבובית: מדינה-משקיע-בנק-מדינה, שערבה לכספי הבנק.
רפי פלד וגד זאבי יכולים בקלות למוטט בנק, שניהם ביחד וכל אחד לחוד. גם האחים עופר לוקחים הלוואות ענק ללא כל ביטחונות מתאימים, כך שהבנק הופך לבעל עניין בהשקעה והמדינה הופכת לבעלת עניין שהבנק לא יתמוטט.
המצב הוא די מורכב כי גם המחוקקים, רוצים לעשות לביתם והאינטרסים שלהם, ברובם, לא תואמים את האינטרסים שלנו, האזרחים. רבים מחברי הכנסת רוצים לנצל, עם סיום תקופת "השירות הציבורי", את הקשרים שצברו, לצורך קידום כלכלי של משפחתו.
לסיכום אנו רואים שאישים מן השירות הציבורי משולבים עמוק במגזר הפרטי, כך שהאינטרסים של רכוש המדינה - רכושינו, לא נשמר. לעומת זאת אינטרסים אישיים של יזמים מצד אחד ושל פקידי מדינה מצד שני יוצאים נשכרים על חשבוננו, אנו המחזיקים את המדינה, הן בגופנו והן בכספנו.
