בית המשפט העליון, בהרכב מיוחד של 7 שופטים, מתחיל לדון בערעור שהוגש על-ידי ההורים המאמצים כנגד החלטת בית המשפט המחוזי, שהחליט ברוב קולות להחזיר את הילד לאמו הביולוגית. ראוי לציין, כי גם בית המשפט לענייני משפחה, לאחר דיון ארוך ועיון במסמכים של מומחים וחוות דעת למיניהן, הורה להחזיר לאם הביולוגית את תינוקה.
החלטות מעין אלה, הקובעות גורלו של ילד לכל חייו, עם ההשלכות שיש לקביעות אלה, אינן ניתנות בקלות ראש ולא כלאחר יד בנושא כזה רגיש, אמוציונאלי ומכריע. לעתידו של תינוק מתלווים דיונים רבים עקרוניים, מלווים על-ידי פקידי סעד, מומחים להתפתחות הילד, פסיכולוגים ובדיקות אישיות ורפואיות של הזוג המאמץ והאם הביולוגית, כולל מעמד, השכלה, תנאי חיים, אפשרויות קיום ומתן חיי רווחה לתינוק.
כל הפרוצדורה דלעיל, מוצתה במקרה הזה עד תומה ויותר מזה בשתי הערכאות הראשונות ובוודאי עוד יתווסף חומר מקצועי נוסף בעליון. משך שנים, הנושא היה פרוץ מבחינה משפטית עד אשר חוקק חוק האימוץ ולצידו גם אמנות בינלאומיות שישראל חתמה עליהן - המסדירות את נושא אימוץ ילדים במדינות זרות והעברתן למדינה אחרת - אך בעיקר ניתן דגש, על חטיפת ילדים ממדינה למדינה, או העברתם בצורה לא חוקית או על-ידי מירמה, שוחד ופעולות מנוגדות לחוקי אותה מדינה. בכל המקרים האלו, נקראים בתי המשפט, לתקן את המעוות ולהחזיר את הילדים לארץ מוצאם.
בנושא זה - אנו נתקלים לא פעם כאשר הורה שנשוי לאיש/ה ממדינה אחרת או בעלי אזרחות כפולה - "חוטפים" את הילד בניגוד לצו בית משפט לפני או אחרי ומחפשים מקלט והגנה בארץ מוצא האם או האב.
המקרה המפורסם ביותר בתחום זה היה המקרה של הילדה "מברזיל" שהגיע לארץ לאימוץ, כביכול בדרך חוקית, נמסרה למשפחה שטיפלה בה, התקשרה אליה ואהבה אותה - אך נאלצה להיפרד ממנה כשהתברר, שכל ההליך היה פגום, לא לגיטימי - ולמעשה היא "נחטפה" מידי אמה הביולוגית או הוצאה ממנה במירמה.
מבחינה חוקית ומבחינת האמנה הבינלאומית להגנה על הילדים וזה היינו הך, כלומר: לא חוקי, פגום ופסול - והתוצאה בג"צ הורה להחזיר את הילדה לאמה הביולוגית.
למרות שמצבה הכלכלי היה ירוד, האבא של הילדה עזב את אמה - ותנאי מחייתה בארץ היו פי 10 טובים יותר מביתה בברזיל. באשר למקרה הספציפי של תינוק המריבה, מתוך העובדות שהתפרסמו ומטענות הסניגורים של האם הביולוגית - עולה לכאורה "טעם לא טוב" מדרך הטיפול של העובדות הסוציאליות שטיפלו באימוץ הספציפי. הרושם שהתקבל, ונחכה לראות אם בית המשפט העליון יתייחס לכך, הוא שפקידות האימוץ - לא התלהבו במיוחד מהאם הביולוגית ולא התלהבו להחזיר לה את הילד לאחר שהתחרטה.
לציין, האם הביולוגית, היתה חד-הורית. האב הביולוגי לא ידע כנראה על ההריון והלידה, ומצבה הנפשי בזמן הלידה והסכמתה למסור התינוק לאימוץ - היה כנראה קשה ומסובך. יש לקחת בחשבון - שבמצב עדין מעין זה כאשר הלחצים הנפשיים, החברתיים והכלכליים בעיצומן - קשה לדרוש מבחורה צעירה, ללא גב כלכלי ומשפחה תומכת - להחליט החלטות מהירות, נכונות ואמיצות.
יתכן גם, שהבחורה היתה בדיכאון אחר לידה, או במצב נפשי דומה לכך, והחלטתה היתה בהתאם.
חוק האימוץ - חשב על אפשרות מעין זו - ולכן נתן שהות להתחרט עד 6 חודשים. מבחינה עובדתית האם במקרה זה - התחרטה כעבור שלושה חודשים בלבד, אבל פקידי הסעד לא נטו לשמוע בקולה ולדרישתה. בינתיים, תוך ובמהלך המאבק המשפטי האב של התינוק, הסכים לקבל אפוטרופסות ולחזור אל האם הביולוגית ולפי הפרסומים הם גם מחכים לילד משותף נוסף.
נכון, שהילד בינתיים התרגל להורים המאמצים אבל, שנה וחצי בחייו של תינוק אינן כה מכריעות וגורליות לעתידו ולהתפתחותו עד כדי הוצאתו לתמיד מידי האם הביולוגית - גם אם תישאר צלקת קטנה - שבוודאי תגליד בעתיד.
להערכתי, אם אני שופט עליון, במקרה זה, לאור כל הנסיבות שפורטו לעיל, הייתי מחזיר התינוק לאם הביולוגית, ומה שנשאר זה לחכות להחלטה האמיצה.
__________________
הכותב הוא עורך דין, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העיתונות.