ככל שחולפים הימים, כך הולך ונחשף פרצופו האמיתי של הפודל של פרס, כינוי שניתן על-ידי יצחק רבין בעודו שוקע לתוך המלכודת שטמנו לו הפודל ואדוניו. מאז הסתבר שהתלמיד עלה על רבו ונעשה מסוכן ממנו. אם בימי בראשית של מחתרת אוסלו חרג ביילין מכללים בסיסיים של מינהל תקין ולא דיווח לממונים עליו על מעלליו - כך הוא מעיד על עצמו בפרסום לספרו - הרי שמאז רק גברה תעוזתו, וגם חוקי יסוד של משטר דמוקרטי היו לו למרמס. למרות הופעתו כ"ילד טוב ירושלים" ועל אף שאינו נושא כל תפקיד רשמי, הוא ממשיך לנהל מדיניות חוץ פרטית, בניגוד להכרעת הבוחר הישראלי בבחירות דמוקרטיות, וממשיך להקשות על מדינת ישראל לנהל את מלחמת אוסלו, שהוא עצמו הוביל אליה בהרפתקה המסוכנת שלו.
בימים אלה אנו עדים למסע מאורגן להרצתו לראשות הממשלה. ככל הנראה מצעד האיוולת שלו, מימי "שלום" אוסלו העליזים ועד ימי מלחמת אוסלו האיומים, מתוכנן בקפידה לעבר היעד הסופי: המדינה תמורת הכיסא. לא מזמן הוא משך בחוטים מאחורי תופעת ארבע האימהות, שלולא ההתגייסות וההתקרנפות של שתיים אחרות - כרמלה מנשה ושלי יחימוביץ - היו נשארות ארבע בלבד, ומחבלי ערפאת לא היו נהנים מהעידוד הנובע מבריחת צה"ל מלבנון. היום נראה שכוחות דומים בתקשורת "הממלכתית" ודומותיה, המעמידים לרשותו כל מסך ומיקרופון, סוללים את דרכו לראשות הממשלה, של מדינה הנחרבת בשל איוולתו, של ארץ אובדת באשמת שריה, כדברי אורי צבי גרינברג.
לא רק "השלום" הוא הונאה. גם האמת היא קורבן "השלום", כאשר המטרה מקדשת את האמצעים. מלחמת אוסלו, התוצאה הבלתי-נמנעת של הסכם הדמים שרקח, לא פרצה בעקבות ביקור שרון בהר הבית. החללים הראשונים נפלו עוד טרם הביקור, אבל אין זה מעניין את מי שמסית נגד ראש ממשלה נבחר ומאשים אותו במלחמה שאותה הוא עצמו - יוסי ביילין - בישל.
על מלחמות ועל אסונות קמות בישראל ועדות חקירה ממלכתיות. מחדל מלחמת יום הכיפורים שנבע מ"קונספציה" שגויה הוליד את ועדת אגרנט; רצח מוסלמים בלבנון בידי נוצרים הוביל לוועדת כהאן, שעל מסקנותיה חוגג השמאל הקיצוני כבר 20 שנה; מותם של 23 בני-אדם באסון "ורסאי" זכה אף הוא לוועדה כנ"ל. רק המחדל הגדול מכולם, מצעד האיוולת שהוביל למלחמת אוסלו, טרם זכה לוועדת חקירה ממלכתית - והתקשורת "החוקרת" שותקת. אפילו אנשי אוסלו דור ב', ברק ובן-עמי קיבלו מכתבי אזהרה, לאחר שהקימו את ועדת החקירה שהפילה אותם. רק הביילינים והבלייזרים טרם זומנו לוועדת החקירה הדרושה יותר מכל. במקום להסתגר בבית ולהמתין לזימון לחקירה הבלתי-נמנעת, הם מככבים עוד ועוד ומשווקים שוב ושוב את ה"קונספציה" השגויה, את מרכולתם הפסולה, את התבשיל שהקדיח, שכבר גרם למאות קורבנות יהודים ואלפי קורבנות ערבים, לא סופי. גם חקירת הנסיבות האמיתיות של רצח רבין, חשיפת כל הפרטים ומשפטו של אבישי רביב עדיין מתעכבים באופן מוזר, בלשון המעטה.
יש המעודדים ישראלים להוציא את כספם לחו"ל; התקשורת "הממלכתית" נותנת במה ומאדירה את הסרבנים במקום להוקיעם כעריקים; ביילין מבין את היורדים - אבל איש מהם טרם דיבר על הקשר בין מחדל אוסלו למלחמה שנבעה ממנו. קו השבר של החברה הישראלית הוא ה-13 בספטמבר 1993, יום הכניעה המביש לארגון הטרור לשחרור פלשתין כולה. תופעות שונות במדינת ישראל ובחברה הישראלית מאז ועד היום קשורות בצורה זו או אחרת אל יוסי ביילין הנושא את שם השלום לשווא, ללמדך ולהזהירך: יש ביילין, יש מלחמה.
