שנים רבות היה אדיר זיק המגדלור של המתנחלים והמחנה הדתי לאומי. רבים בנו את סדר יומם בכל יום ו' לפי "זיקוקים של אדיר", התכנית השבועית שלו בערוץ 7. שם שאבו כולם מהבאר הגדולה של הבטחון, האמונה, העוצמה הרוחנית הגדולה והרעיונות המקוריים המתובלים בהומור נדיר.
עשרות ומאות אלפי מאזינים שנצמדו למקלטים עשו זאת כי ידעו ששם יוכלו לספוג שמץ מכל אלה כדי לטעון את מצברי הנפש לעוד שבוע.
קשה לי להעריך כיצד אני ורבים אחרים יכולים היינו לצלוח בשלום את יריד ההבלים של תקופת אוסלו, לעמוד מול מומחי שטיפת המוח של "התשקורת" ולהשאר שפויים ללא אור המגדלור שהאיר באור בהיר ובוטח את הדרך וסייע בשמירת הכיוון. אצלו למדנו איך לא כורעים ולא משתחווים, איך מחזיקים מעמד ועומדים על שלנו בגאווה. קיבלנו טיעונים ורעיונות מקוריים, חוזקנו ולמדנו כמה אנחנו גדולים וכמה האחרים קטנים, מושחתים ורקובים, ללא דיפלומטיה צבועה וללא התייפיפות.
אין ספק שהתכנית השבועית הצנועה בת השעה קילקלה לאויבי ההתיישבות את חישובי הקריסה שלה. בניגוד לכל התחזיות, כמות המתנחלים בשנות אוסלו הוכפלה וההתיישבות הפגינה עוצמה בלתי צפויה. לאדיר זיק ולתכניתו השבועית יש חלק בבניית העוצמה הזו ברגעים הקריטיים ביותר.
לא רק ברעיונות הלאומיים חיזק אדיר זיק את כולנו. לאחר שחלה הוא הפגין אומץ ושלוה נדירים אל מול סכנת המוות שריחפה מעליו כ-8 שנים. "נו אז מה?" אמר, "אז אחיה עשר שנים פחות מהתכנון המקורי". הוא הבין את הפרופורציה הנכונה של הביקור החטוף של כולנו על הכוכב הזה. סירובו לאבד את השלוה נוכח הקיצור הבלתי מתוכנן הזה, יחד עם רוח הלחימה הבלתי מתפשרת במחלה, המשך העבודה וסדר היום כרגיל עד כמה שניתן, הינם דוגמה מופתית של נצחון מוחץ של רוח האדם. הגוף יכול לחלות ואף למות, אך אדיר הראה איך נפש בריאה היא בלתי מנוצחת. כך הישיר אדיר זיק את מבטו אל מלאך המוות וירק לו בפרצוף בבוטות וללא פשרות כפי שנהג בכל נושא.
אהבה הדדית גדולה שררה בינו לבין המאזינים שרבים מהם ייחלו והתפללו להבראתו. מרגשת במיוחד היתה תפילתה של חנה ברט מכפר דרום לשלומו של אדיר במהלך לידת בנה שאותו ילדה לאחר שנותרה משותקת מפיגוע.
לא פעם בתכניות יום ו' היה אדיר זיק מסביר את עקרונותיו ורעיונותיו ומצדיק אותם על-ידי התוספת: "כשאעלה למעלה ואפגוש את אלוהים והוא יאמר לי:", וכאן הוא היה עובר לאידיש, "נו בני מה היו מעשיך בעולם?" ואז היה אדיר ממשיך במשנתו המוצקה ומסביר מדוע, חרף הקשיים והבלי העולם יש לעמוד על העקרונות וכו'.
כעת, מוקדם מאד מהצפוי והרצוי, השיחה הזו מתרחשת, ולאדיר זיק אין במה להתבייש.
