על שלושה יסודות השתית יאסר ערפאת את האנרכיה הפלשתינית מעשה ידיו:
א. על ריבוי מנגנוני ביטחון מתחרים ויריבים.
ב. על קבוצות פוליטיות חמושות שפעלו לפי רמז או הנד ראש מצדו מחוץ למסגרות הרשמיות של הרשות.
ג. על מקורות כספיים חסויים מנוהלים בידי אנשי סוד, על-פי רוב מושחתים עד היסוד, שאפשרו לו לממן מחוץ למסגרת התקציבית של הרשות, לכן מחוץ לפיקוח בינ"ל כל שהוא, את פעולותיו כרצונו.
מדובר בהון עתק המושקע במפוזר על-פני העולם כשלאיש אין למעשה את התמונה השלמה.
'מדינה אחת, חוק אחד, נשק אחד' הייתה סיסמתו של אבו מאזן שבאופן תמוה קיווה להשיג את המטרה במו"מ בלבד ובהתחייבות מראש שלא להפעיל כוח. שיחות קהיר האחרונות שהסתיימו בהכרזת רגיעה (תהדיה) עם ישראל ב-17.3.2005 יצרו, בגיבוי מצרי יש לומר, הסכמה על נוסחה של שיתוף החמאס והג'יהאד בתהליך הדמוקרטי הפלשתיני, מטרה חיובית לכשעצמה, מבלי לפרוק אותם מנשקם.
למעשה הסכמה על מפלגות פוליטיות חמושות. יתר על כן, בהכרזה גלוייה, בנוכחות שר המודיעין המצרי, שומרים לעצמם הארגונים הפלשתינים את הזכות לחדש את המאבק בישראל לא בהתאם להחלטות הריבוניות של הרשות אלא בהתאם להחלטת ההנהגות הפוליטיות התנועתיות שלהם עצמם. אפשר לסכם את שיחות קהיר כך - 'מדינה אחת, הרבה חוקים, נשק לכל אחד'. נוסחה בדוקה להרס החברה הפלשתינית עצמה.
אבו מאזן, כך טוענים הפרשנים, מאמין שהתמזגות הפלגים הפלשתינים בתהליך הדמוקרטי הפוליטי ברשות הפלשתינית ירסן את פעילותם, יאלץ אותם להתייחס לפיתוח כלכלי, עבודה וצמיחה כמרכיבים נוספים במאבק נגד ישראל. צריך הרבה רצון ואמונה במזל להניח שתיתכן דמוקרטיה יציבה שבה הקבוצות הפוליטיות מקיימות גם זרוע צבאית חמושה. כמדומני שאין תקדים שמליציות חמושות התפרקו מרצון מתוך הכרה עמוקה ביתרונותיה של דמוקרטיה.
ניסיונותיו של אבו מאזן לאחד את מנגנוני הביטחון ולהכפיף אותם למרות המדינית של הרשות שובש באופן שיטתי על-ידי ראש ממשלתו אבו עלא תוך שהוא מציב את עצמו כמוקד כוח שקול לנשיא אבו מאזן בחברה הפלשתינית. אכן מיהר אבו מאזן לפטר חלק מהפיקוד המזדקן והמושחת של מנגנוני הביטחון ברשות אבל לא הצליח, עדיין, למנות להם מחליפים כרוחו.
למרות שתקציבה הדל מאד של הרשות הפלשתינית עצמה מנוהל בשקיפות בידיו של סאלם פאיד המוכשר, מחזיק אש"ף, ריבון העל של הרשות הפלשתינית והשותף הרשמי שלנו למו"מ המדיני, בקרנות עתק המנוהלות ומושקעות בעולם הגדול. הכסף הזה, מיליארדי דולרים, לא מושקע ברשות הפלשתינית עצמה ולא מזין את הכלכלה הענייה של הפלשתינים או משמש לרווחתם. אין פיקוח כל שהוא לא ברשות הפלשתינית עצמה ולא במוסדות בינ"ל על הכסף הזה ואיש לא יודע מה בדיוק ממומן ברווחים.
בעוד הרשות הפלשתינית פושטת יד לסיוע בינ"ל לשיקום הכלכלה ומנגנוני הביטחון מגלגל אש"ף סכומים גדולים פי כמה. על מיליארדים נוספים מכספי העם הפלשתיני שהיו בשליטת ערפאת עצמו השתלטה קבוצה של מקורבים ואנשי סוד ביניהם סוהא ערפאת.
למרות הרוחות החדשות והמתונות המנשבות מהרשות הפלשתינית מאז מותו של יאסר ערפאת נכשל אבו מאזן, עד כה, במבחנים המעשיים לעצב את הרשות הפלשתינית מחדש, לעבור מהצהרות למעשים ולחולל שינוי מהותי במבנה האנרכי של הרשות. בכל יום שחולף מאבד אבו מאזן עוד קצת מהתנופה הראשונית שלו, עוד קצת מהאשראי המדיני בתחומי הרשות עצמה ובעולם הגדול.
עדיין מוקדם להספיד את אבו מאזן, אבל כבר ברור שתהליכי ההבשלה בחברה הפלשתינית מאוסף מיליציות חמושות למדינה בדרך בקושי החלו. את עתידנו כאן כמדינה יהודית דמוקרטית נצטרך להמשיך לעצב בעצמנו מתוך התחשבות אבל לא מתוך תלות בחברה הפלשתינית.
