הופעתו היהירה של מר נתניהו בראיונות החלולים שהעניק בנדיבותו בסופשבוע האחרון לערוצי הטלוויזיה, הייתה כחותמת צורבת ומפורשת לכישלון הצבאי הגדול ביותר מאז מערכה א', היא מלחמת תש"ח. מערכת "צוק איתן" אליה נגרר מר נתניהו וגרר את כולנו בלי תוכנית סדורת יעדים, כשהוא שוב מסתמך על אלוהיו שיצילו מהחמצת רגע דרמטי נוסף בחיי האומה, היא מלחמת הכישלון הגדול מכולם.
עם ישראל היה משוכנע כי הפעם יקיים מר נתניהו את הבטחתו החד-משמעית ויפרק את החמאס מנשקיו. היעד הזה לא התקרב להמחשה ריאלית. הגוון המציאותי שלו מזכיר את הצבע הצהוב של החולות המדבריים הנודדים ושל תצלומים ישנים-נושנים.
כל מה שעשה מר נתניהו במציאות בא לביטוי עגום בראיונות האחרונים בדרך בה
כככתתתששש מילים - מדגיש כל אות ואות כמי שמאביס עצמו בארוחה דשנה, מותח אותה עד סלידה מנימת האירוניה המטופשת שלו ומהמלים המקושטות ושקריות, עלבון לכל אוזן אינטליגנטית; נוכח פני האומה ניסה ראש ממשלתנו להציג מצג-שוא של ניצחון "מרשים" בעוד שגם החוששים להרעים בביקורתם הנוקבת עליו יודעים בסתר-לב כי לא היה כישלון מחפיר ככישלון השגת יעדים כמו ב"צוק איתן". אך עד מתי ישתקו אלה במאורותיהם?
אכן, ההבטחה החגיגית של מר נתניהו מכבר להביס את חמאס לא קוימה. אמת שהוא השתמש במלים "רכות" לתאר את "המגמה הכללית", אך כל בר-דעת האמין כי הפעם יתעלה נתניהו מעל עצמו ויגלה כושר מנהיגות בנוסח, "אחרי". לצערי אף לא קמצוץ מזה, אפילו לא כראש סיכה, קוים על-ידו.
לא צה"ל נושא באשמה. שכן ראש הממשלה ושר הביטחון העמידו אותו כסוס שועט לקרב על-גבי הליכון סוסי, שאין בשעטת אבירים מעליו מטעם של התקדמות ממשית. מעולם לא איפשר מר נתניהו להוציא את ההליכון הזה לשטח פתוח מחדר ההתכנסות של הקבינט הפשלונר שלו, לאפשר לצה"ל להפגין מלוא יכולותיו. גישה פסולה זו הפכה סוס אבירים להיראות כסוס-משא מגושם.
צה"ל נכנס למבצע מנוהל על-ידי שני העמיתים כתאומים סיאמיים, נתניהו ויעלון שביטחוננו מופקד בידיהם, ואילו אנחנו, בני העם האפורים יצאנו חפויי ראש כשהם התהדרו כמנצחים בבואם להציג לפנינו הסכם הסדרה מיותר לחלוטין, שהוא אפילו גרוע מתנאי הסיכום של ההסדרה הקודמת, מלפני שנתיים. לא עטרת מנצחים בראשיהם של שניים אלה כי אם עטרת קוצים.
ואולי גם החמאס צודק כשהוא טוען לניצחון למרות גרסתו של מר נתניהו שברהב מילותיו כתש אותו. האמת הפשוטה והכואבת היא שחמאס נותר מסוכן כשהיה ואולי אף יותר; הוא לא נכתש ולא תשונה התמונה האמיתית אפילו לא נוכח השחצנות של ראש הממשלה, מכיוון שהמטרה לפרק את חמאס מכוחו הלוחמני לא הושגה.
מהנתונים הידועים לכל החמאס אכן יצא מצולק וזב דם אך שלם דיו להזדקף לפרוש כנפיו מחדש כעוף החול. מבין עשרים אלף חמושיו אולי נהרגו כאלף. במחסני הטילים שלו נותרו עוד אלפים שניתן להעצימם ביעילות תוך פרק זמן לא ארוך, והפעם יהיו אלה בני דור חדש, מדויקים, קטלניים ועוקפי "כיפות ברזל".
ראש הממשלה התפעל מעצמו בשבחו את חוכמתו ובהתהדרו בה בהדגשים בלתי-פוסקים, על שנקט בגאוניותו בצעד הנכון ביותר לדעתו בהסיגו את צה"ל לאחור, ועצר בעדו מלעמוד במשימתו הלאומית הראשונה במעלה, לפרז את הרצועה. "לשם מה לשלוח חיילים פנימה?" הוא תהה מול מראייניו כמתדיין חכם עם עצמו, "הרי
ככתתתתשששנו אותם מהאוויר!"
איזו התייפייפות נתנייתית בתיאורים דרמטיים מנותקים מהמציאות, שכן אילו חיל האוויר היה חלק ממערך לחימה מוכן ומתוכנן מראש, אפשר היה להגיע לתוצאות כתישה של החמאס תוך חמישה ימים, ולא להסתבך בהתמודדות מטורפת ובלתי-מובנת שנמשכה חמישים יום ונגמרה בפיאניסימו דק מדק ובהשפלת קומת כולנו לחפש בכל-דרך אפשרות להחליק למטה מהשלב הגבוה של הסולם עליו ניצב גבוה-גבוה ראש הממשלה.
להשיג הסכם? אילו הייתי מאמין הייתי אומר עכשיו, "ריבונו של עולם, סעיף ראשון שבלעדיו אין ולא תהיה הסדרה עומד כצוק איתן מבלי שיוחזרו הביתה גופות לוחמינו". אילו באמת האמין ראש הממשלה כמי שידו על העליונה, הוא לא היה נותן ידו להסכם פחות מזה. השגת משימה זו הייתה בהישג ידיו של מר נתניהו והוא שמט אותה.
הופעותיו של ראש הממשלה היו כתבלין ביזיוני מכל הבחינות לצלילי אריית הסיום באורטוריית המערכה האחרונה. מאמציו הנלעגים של נתניהו להציג עצמו כמצביאה של ישראל המנצחת, אינם אלא ניסיון נואש ופארודי להציל עצמו מפסק דינה של ההיסטוריה בה תוצג מלחמת מבוכה ומבולקה זו במלוא החמצתה ועירומה המדכא.
תמהני לאן נעלמו מאות המראויינים שפיזזו סביב שולחנות הערוצים ושתיקת רבים מהם מעידה גם על טיבם ומעלה מעליהם סימני שאלה נוקבים. מרוב ממטרי החוכמה שהשפיעו עלינו, התייבשנו והתביישנו; אפילו כמעט שכחנו כי צה"ל איננו רק "סולל בונה", אבל כך יזכרו אותו הפעם לא רק בעזה, והתודה כולה שייכת לקבינט של השניים המהוללים בפי-עצמם שלא טרחו מסיבותיהם לשתף את חבריהם אפילו בדיון על תנאי "הפסקת האש" לזמן בלתי-מוגבל. איזה זלזול בלתי-נסבל.
לא אשכח את ההתרברבות הבזויה של נתניהו כשאמר שהוא חיסל חלק ניכר ממחסני הטילים של חמאס בכך שהוא אילץ אותם להשתמש בהם. רק הגורל יכול לצחוק ואנחנו לבכות על שלא המשיך עוד איזה זמן בטקטיקת המצביא המזהירה הזאת.
אנחנו נמצאים בצומת של חשבון-נפש לאומי לגבי טיב הדמוקרטיה הישראלית המתחילה לפרכס בגסיסתה, ולבין נטישת מנהיגים מסוגם של נתניהו, ובחינת דרכנו המדינית, אך גם התרבותית והחברתית לא פחות.
חשבון-נפש לאומי זה יתחיל כשמר נתניהו יפנה בהקדם מקומו בלשכת ראש הממשלה. מוטב שלא ימתין עד שיתגברו קולות לזעזעו.
