לפעמים, בחצי עין (עצומה) אני מציץ בתוכנית הריאליטי - אשר כל קשר בינה ובין המציאות הוא כוזב, מופרך ודמיוני - "דרוש מנהיג". במחילה מכבוד יוצריה של סדרת ה"בועות-בהמשכים" הזאת: כל כולה אוויר חם ומנפח של מכשיר 'פן'.
התוכנית הזו, אשר כמו רבות דומות לה אינה אלא מסחטת כספים מיומנת, משומנת, היא תוכנית בידור. אין בינה ובין מנהיגות ולא כלום. לא כך מגייסים מנהיגים. לא כך בונים אותם. לא כך מכשירים אותם. לא כך מעודדים אותם.
זו תוכנית מצועצעת, מלאה העמדות פנים, התחזויות, הערמות, סיבובים-בכחש - שקרים קטנים ומתוקים (עד רגע האמת, שבו מתלחלחות העיניים וחיוך מלאכותי, מר, אינו מסתיר את תחושת העצב והתסכול, את מפח הנפש של המודחים התורנים השבועיים: צוות שופטים - מי מינה אותם? מי הסמיך אותם? מי אמר שדעתם חשובה ונחשבת יותר מדעתו של אחרון ההדיוטות? - שולח אותם, "עם כל הכאב והצער" (המזוייפים כמו כל דבר בתוכנית) הביתה, אל המציאות האפורה, אל האמת (המרה? לא בהכרח. תיתכן בה בהחלט מתיקות מסויימת!) אל החיים האמיתיים.
האם מודחי "דרוש מנהיג" ימשיכו לחלום ולערוג על חברה מתוקנת, הוגנת וצודקת, שוויונית יותר, גם מחוץ לטלוויזיה? האם הם יאזרו כוחות ויגייסו רצון, נחישות, התמדה ודבקות במטרה, כדי להמשיך לנסות לתקן את החברה המקולקלת, לרכך ולהיטיב את המקום הרע והקשה הזה, שבו "מפרפרים חיינו"?
האם גם בהעדר תמריץ (מניע?) כספי וכאשר ברור לכל כי בתחרות הזאת הם לא יוכלו לנצח, הם יתגייסו לתרום ולסייע במקומות שבהם עשוייה תרומתם להתקבל באהדה ובברכה?
כאשר אנשים שאוהבים לשיר, החשים וחושבים עצמם מועמדים טבעיים ואף מועדפים לזכייה ב"כוכב נולד", נושרים מהמירוץ אל התהילה ואל הכסף, אל הכוכבות הנוצצת רק משום שאחרים הועדפו על פניהם, הם עלולים לא רק לחשוב שהם אינם ראויים להיות זמרים בעלי שם - חלקם, הרגישים והפגיעים שבהם, עלולים לחשוב שהם אינם שווים "כלום" והקיצוניים שבהם עלולים - עד כדי כך - לפתח דימוי עצמי הרסני, קטלני וסופני, ולמאוס בחייהם.
גם נערות רזות, המכלכלות עצמן בפתית ובעלה של חסה, כדי לא להעלות, חלילה, גרם אחד נוסף, חלילה וחס(ה), נערות גפרוריות שנפלטות מ"הדוגמניות", עלולות לחוש עצמן מכוערות, שמנות, דוחות, דחויות. אלוהים, מי ירצה אותן אי פעם, את ה"לוזריות"?
התוכניות הלא-כלומיות האלה מסוכנות, חלקן הרסניות. נערות ונערים רבים-להבהיל (עשרות ואולי אף מאות אלפים!) מכל רחבי הארץ, אשר גוזרים את תמונת המציאות בכלל ואת חייהם בפרט על-פי האופן שבו משתקפים החיים מבעד לתוכניות שמהותן ותכליתן הן לצבור כסף רב ועצום - מגבשים אישיות רעועה, חסרה, מועדת לפורענות. במקום לטפח גרעין אישיות פנימי, לחזק, להעשיר ולהעצים אותו תוך כדי רכישת דעת והשכלה וצבירת ביטחון עצמי, להתחבר אל אנשים ולהתחבב עליהם מכוח אישיותם המיוחדת והחד פעמית הם משקיעים מאמצים אדירים כדי "להיות כמו כולם" כלומר - לחקות את המקור.
כמי שמנסים להיות מי שלעולם לא יצליחו להיות - כי הם רק, וכמה טוב שכך, הם עצמם, על כל היפה והמיוחד והחד-פעמי שבהם - הם הופכים לעלים נידפים, אשר דעתו של הזולת עליהם חשובה להם יותר מדעתם על עצמם ונשיפת הבל פיו של כל זר עלולה להעיף ולזרות אותם לכל הרוחות, משל היו "אבק ברוח".
הנערות והנערים, תמימים קדושים שכמוהם, הם חומרי גלם זולים להחפיר בתעשיית הכסף הטלוויזיונית, זו אשר "רייטינג" הוא לא רק שם המשחק שלה אלא מהותו ומטרתו.
לא "דרוש מנהיג". דרוש להפסיק לשקר ולומר אמת לעצמנו ולילדינו: לא דרוש מנהיג, לא חיוני כוכב נולד וממש אין צורך בדוגמנית. צריך ללמוד ולעבוד ברצינות ובחריצות ההכרחיים לחיים ראויים של כבוד במציאות שבה סוכני-שיווק ממולחים 'דופקים קופה' על חשבון תמימותם ואשליות הילדות והנעורים של המוני בני-אדם שלא חשים כלל שמישהו מערים עליהם ומוליך אותם שולל אחרי עגלי-זהב נוצצים ו... מסוכנים.