תופעה מוכרת בכל המלחמות, שחיילי כל צד ממציאים כינויים מבזים לחיילי הצד השני, מביעים שנאה ומייחלים למותם. אנגלים והצרפתים כינו אלה את אלה צפרדעים ותרנגולים; במלחמת העולם השנייה הרוסים רשמו על פגזים "מוות לפריצים" והאמריקנים כתבו על טנקים "Kraut killer". הוצאת כעס בכינויי בוז הינה אחת הדרכים לשמור על שפיות במציאות, שבה כמויות גדולות של אנשים עוסקים בהרג הדדי.
הממשלות, כחלק משמירה על כשירותם של הצבא והעם, הפיצו דברי לעג כלפי האויב, אמנם, קשה למצוא בהיסטוריה דוגמאות של פעולה מתמשכת של יצירת שקרים מזעזעים, אשר נועדו להציג את הצד השני במלחמה כבני גזע בזוי ושפל, שאין לו תקנה. בעת מלחמה חשבו ממשלות על היום שאחרי, כאשר האויב של היום יהיה לבין ברית. לייצר שנאה כזו, שתתקבע לאורך דורות - את זה, כנראה, לא עשה איש מלמד הממשלה הנאצית והשלטון "הפלשתיני".
רש"פ מתמודדת עם אתגר
מיום כינונה של הרש"פ, היא ניצבה בפני בעיה: רבים מדי מתושביה, ברבע מאת השנים של השלטון הישראלי ביש"ע, הכירו את היהודים, החלו לתקשר איתם בערבית ובעברית ולמדו להכיר את הצדדים החיוביים של ישראל ושל החיים לצד הישראלים. יותר מדי ערבים היו ביחסים טובים עם יהודים ולמדו להוקיר את הצד האנושי של היהודי המעסיק את הפועל הערבי, היהודי הלקוח בחנותו או מסעדתו של הערבי ואף היהודי החייל במחסום, שלרוב היה טוב ומתחשב, כל עוד לא התעופפו עליו אבנים ורימונים.
גם לאחר שנות האינתיפאדה הראשונה, שבהן יצאו ההנהגה "הפלשתינית" והמחנה "שטחים-תמורת" הישראלי מגדרם על-מנת להשניא את היהודים על הערבים, לא הייתה מרבית האוכלוסייה מורעלת במידה מספקת כדי להזין מלחמה טובה. לכן, היה כורח חיוני ודחוף בעיני רש"פ לפרק את הדימוי החיובי ולא לתת לדור החדש לפתח רעיונות על אפשרות החיים בשלום עם היהודים.
כמקובל במשטרים מהסוג הזה, נבחרה השיטה הישירה: שקרים, קללות וגידופים באמצעות כלי התקשורת ותוכניות לימוד. כך זה נשמע בדרשות יום שישי בטלוויזיה הרש”פית מפי אחד השייח'ים המועסקים על-ידי הרשות:
"אללה תיאר אותם (היהודים) בספרו מאופיינים ביוהרה, גאוותנות, התנשאות, השתוללות, חוסר נאמנות ובוגדנות... רמייה ונוכלות... על כך אללה הפך אותם לקופים וחזירים... הם אשמים בתחבולנות, חתרנות, בוגדנות וטרור אידיאולוגי... האויבים המקוללים של אללה... הם היו ונשארו חמדנים, הם רצחו וממשיכים לרצוח, הם בגדו וממשיכים לבגוד, שפכו דמים ועדיין שופכים דמים..." (4.11.02)
ההשוואה של היהודים לקופים וחזירים זכתה לתפוצה רחבה בעולם המוסלמי. על-פי דבריהם של המוסלמים השפויים, שאת קולם ניתן לשמוע רק לעתים רחוקות בשולי החדשות, הנביא מוחמאד דרש מיהודים לדבוק במצוותיהם, אחרת, "ידמו לקופים וחזירים", אמר. מה בין זה לבין הגדרת היהודים כגזע קופים וחזירים? על-פי גרסת הפסבדו של האיסלם בשירות הרודנים, הקשר הוא ישיר.
ילדות גן בסעודיה נשאלו על-ידי כתבי טלוויזיה מערביים מי הם היהודים והתשובה הייתה: "קופים וחזירים". מחבל ערבי מעזה תיאר ביומנו רצח חיילים ישראלים: "רעש הכדורים התערבב בצעקות וצרחות של בני הקופים, החזירים, היהודים, הפחדנים, ואין יפה כמו לשמוע את צרחות היהודים בזמן ביצוע הפעולות הצבאיות..." ("והרשות נתונה", רונן ברגמן).
הגדרת אבן-שושן
שקר - "דברים שאינם מתאימים למציאות", כה מלמד מילון הלשון העברית מאת אברהם אבן-שושן. "אנחנו, המערכת הביטחונית שיקרנו לכם במשך שנים שהפלשתינים שקרנים, כי זה מה שאתם בדרג המדיני רציתם לשמוע" - במלים אלו, בשנת 92', בימי הכנת הציבור לאיפוריה של ימי אוסלו, חשף בכיר שב"כ בדימוס יוסי גנוסר פרשייה שערורייתית מתולדות המודיעין הישראלי.
האמירה נתקבלה כמטפורה וחלפה עברה לה, שום איש פוליטי או העיתונאי לא חשב לחקור את משמעותה. נראה לי, שלו רק היו האמת וההגינות נרות לרגליו של יוסי גנוסר, חייב היה להמשיך את המשפט כך, "...וכעת אנו משקרים לכם, שהם דוברי אמת כי זה מה, שאתם בדרג המדיני מעוניינים לשמוע עכשיו!"
השקר והאמת אינם תכונה לאומית של אף אחד. הם בסך הכול כלים באמתחתו של כל ציבור או פרט, דיפלומט, פוליטיקאי, מפקד צבאי, ראש כנופיית טרוריסטים, בכיר שב"כ בדימוס וכד'.
הערבים "הפלשתינים" אינם נבדלים מבחינה זאת מעמים אחרים, אשר נוהגים להשתמש בשקר ואמת בהתאם לצו השעה.
אברהם אבן-שושן אינו מדייק - השקר הוא חלק אינטגראלי של מציאות מסוימת. עוד מימי האינתיפאדה הראשונה זכורים אירועים, כאשר הערבים נשבעו באללה לעיני מצלמות הטלוויזיה, שחייל צה"ל ליקק מהאדמה דמו של פצוע ערבי (הוא גם שומר כשרות?), או שהמתנחלים שרפו מחולל חשמל בכפר ערבי (על-פי בדיקה, נשרף מקצר), או שצה"ל מפזר על "המפגינים" הערבים חומר שמייבש להם את העיניים (סדאם חוסיין שמע על ההמצאה הזאת?).
ביוני 1982 הפיץ פתחי ערפאת (אחיו של) ידיעה, כאילו מספר ההרוגים "הפלשתינים" בקרובות בדרום לבנון הגיע ל-10 אלפים ומספר האנשים, שנוטרו ללא קורת גג הגיע ל-600 אלף, כאשר כל אוכלוסיית דרום לבנון באזור הקרבות באותה תקופה מנתה 300 אלף איש.
באותה תקופה הופץ צילום מזויף של ילדה, שכביכול איבדה יד בהפצצה ישראלית - הצילום הזה הטעה אף את הנשיא רייגן. באותה השנה התרחש הטבח במחנות סברה ושתילה על-יד פלנגות של נוצרים לבנוניים, אך חיילי צה"ל הואשמו בביצוע הטבח. עיתוני ברה"מ פרסמו "תיאורים" עסיסיים של חיילי צה"ל היורים בידיים ורגלים של הערבים במחנות האלה ואחרי שבאים על בסיפוקם מסבלם של קורבנותיהם, הורגים אותם על-ידי יריות בבטן. בשנת 1983 הופצו שמועות על עיקור נערות "פלשתיניות" על-ידי ישראל.
לאחר השתלטות אש"ף על השטח, המכונה צברה עוצמה. ב-1996 נולד סיפור מופרך על חפירת מנהרות מתחת להר הבית על-ידי ישראל במטרה לגרום נזק לאל-אקצה, בשנת 2000 נולדה עלילת מוחמאד א-דורה, בשנת 2002 - אגדת הטבח של 500 איש בג'נין - בסוף אפילו סאיב עריקאת הכחיש אותה.
בשורה התחתונה, כשיאסר ערפאת האשים מתנחלים בשריפת בית ספר (איזה? איפה?) או סיפר לנו, שג'יהאד זה תנועת השלום (כמו יחסי מין למען הבתולין?...) אלה היו שקרים מאד מתאימים למציאות, כי המציאות היא, שיש מי שבולע אותם ויש מי שמתעלם מהם, כאשר תפקידו של כל אחד לקחת אותם בחשבון במלוא הרצינות, בין עם הוא נושא משרה ממלכתית או ביטחונית רמה ובין עם הוא אזרח מן השורה, העומד בפני אחת מן ההחלטות החשובות בחייו: איזו השקפת עולם לאמץ.
מי יורה אורניום?
מאז המצאת "הרצח הפולחני על-ידי היהודים" באירופה של ימי הביניים, ההמצאות האינסופיות של "פשעי היהודים" חוזרים בכל מסורות השנאה של המזרח והמערב ומשמשים את הרודנים לתעל את זעם ההמונים אל הערוצים הרצויים להם. מנגנוני התעמולה של רש"פ ממש לא נדרשו ליצירתיות יתר, אלא רק לחזור על החומר הישן מן "הפרוטוקולים" של המשטרה הרוסית, מהמאמרים של "דר שטירמר", מהדרשות העתיקות של הכמרים וכד'.
אחד המוטיבים המועדפים, שהבכירים "הפלשתינים" אימצו אל לבם, היה הרעלת הבארות בפקודת ממשלת ישראל. כאן הייתה להם התחלקות, כאשר המועמדת לסנאט ארה"ב מטעם מדינת ניו-יורק הילרי קלינטון ביקרה בעזה. סוהא ערפאת השמיעה את שקר הבארות באוזניה וסיבכה את הילרי ביחסים עם הקהילה היהודית ערב הבחירות.
מאז סוהא, שקודם לכן הייתה פעילה בהסברה, חיה בפריז עם קצבת מחייה נדיבה. לדבר כך באוזני הילרי קלינטון היה אירוע ממש בלתי תקין, אמנם לומר את זה מדי יום לערבים מן השורה, מוגדר תקין ועוד איך! - אז גם אירגוני היהודים לא ממש שמים לב.
בהודעות הרשמיות של משרדי הרש"פ מוזהרים התושבים להישמר מכל מגע עם חפצים, שמקורו עלול להיות בישראל - למעט הנשק הגנוב מצה"ל, כמובן. בהודעות הרשמיות האלה נאמר, שישראל מפזרת ממתקים מורעלים בקרבת בתי הספר הערביים ואף מביאה "עדויות" של ילדים, שכביכול נפגעו מהרעלים. הגברים מוזהרים לא להשתמש בחגורות תוצרת ישראל, שכביכול מכילות חומר רדיואקטיבי הפוגע בפוריות הגבר.
החיילים הישראלים זוכים לטיפול מיוחד: אכזריים, ציניים, צולפים בילדים בכוונה תחילה, מתעללים בגופות של שאהידים, כורתים איברים של שבויים, פחדנים... ככל שהמלחמה נמשכת, ככל שישראל מוכה יותר במכות טרור, כך גדל התיאבון של הרודן "הפלשתיני" לחומר בעירה להסיק את האש.
על-פי הגורמים הרשמיים של הרש"פ, ישראל גם דואגת להורדת המורל של הערבים על-ידי החדרת חומרים פורנוגראפיים והפצת סמים. בעיתון "אלחיאת אל-ג'דידה", המבטא את הדעות הרשמיות של הממשל "הפלשתיני", בתאריך 5.6.00 הופיעה קריקטורה המתארת את מנורת שבעת הכנים, כאשר במקום כל קנה מזדקר מזרק.
הכיתוב: "רשת ישראלית להפצת סמים". התאריך של הקריקטורה לא פחות חשוב מהתוכן, יום השנה לפרוץ מלחמת ששת הימים. המסר לקוראים: ישראל כבשה את "השטחים" ככבוש אזורי שיווק על-ידי סוחרי סמים.
היה זה כשבוע אחרי נסיגת צה"ל מלבנון. באותו קיץ ניהל ראש הממשלה מטעם מחנה "שטחים-תמורת" אהוד ברק, משא ומתן קדחתני עם יאסר ערפאת על העברה לשליטתו את שטחי יש"ע כמעט במלואם, וביקש מערפאת להכריז בתמורה על "סוף הסכסוך". כארבעה חודשים מהתאריך הנ"ל פתחה הרשות "הפלשתינית" במלחמת הטרור נגד ישראל.
אחרי פיגוע במגדלים התאומים בניו-יורק לקח לתעמולה הפלשתינית זמן מה לצאת מההלם הראשוני, שבמהלכו היא האשימה את קבוצות אמריקניות מיליטנטיות בפיגוע. מהר מאד היא התאוששה והבינה, שאסור לה לפספס הזדמנות פז שכזו. כבר בתאריך 27.9.01 כותב "אלחיאת אל ג'דידה": "אחמד חלס, מזכיר הוועדה העליונה של הפת"ח הדגיש, שהכיבוש הציוני של אדמתנו הוא צורת הטרור החמורה ביותר שיש להילחם בה, הוא ציין כי מי שביצע את הפיצוצים באמריקה היה טרוריסט מקצועי ואין מקצוענים כמו מנהיגי הטרור הציוני".
תיכף עם התעוררות הפרשה של הפגזים המצוידים בחודים העשויים מאורניום מדולל, שברית נאט"ו השתמשה בהם במלחמה בסרביה, המומחה בעל שם עולמי לחומרים נפיצים יאסר ערפאת, האשים את ישראל בשימוש באורניום נגד "הפלשתינים".
מעשייה כזאת נקלטת היטב, כאשר מקורות מידע אלטרנטיביים חסומים או לא מנוצלים. נתיני רש"פ עד אז כבר התרגלו לשמוע ולהאמין, שהיהודים מרעילים אותם, מסממים אותם ופוגעים בפוריותם. הם בלעו גם את סיפור האורניום ללא שיהוק.
אם נקיש במנוע חיפוש באינטרנט את צמד המלים "depleted uranium" נקבל שפע מאמרים, שמהם נלמד, שהחומר איננו רדיואקטיבי במידה של אחיו הגדול האורניום המועשר באיזוטופ הכבד שלו, המשמש דלק לכורים ופצצות. הפגזים האלה לא יעילים כנשק רדיואקטיבי. מדובר בחומר, שתכונתו הבולטת להתקשות תחת מכה, לכן ניתן, על-ידי חיבור החוד העשוי מאורניום מדולל, לייצר פגזים בעלי כושר חדירה גבוה במיוחד בפלדה ובטון.
הסכנה הרדיואקטיבית ממנו נשקפת רק כאשר החלקיקים ממנו ממש חודרים לגוף. הפגזים האלה יקרים, אין לי מושג אם הם בכלל קיימים בצה"ל; אם כן, מגוחך לשער, שצה"ל היה מבזבז אותם לירי במטרות "פלשתיניות", שניתן לחדור בפגזים רגילים. לו רצה צה"ל לזהם את "הפלשתינים" ברדיואקטיביות, היה יכול להשתמש ביעלות רבה יותר בפסולת הכור בדימונה, למשל.
כמובן, כל הסיפור הוא שטות גמורה. העיתונות הישראלית דיווחה עליה פעם אחת בערך ושכחה, אך ערפאת המשיך לחזור עליה בפניות לעמו שוב ושוב. לא הייתה לערפאת כל הוכחה לבסס את מה שהוא קשקש על האורניום, אבל נתיניו הורגלו לא לבקש הוכחות, הם שומעים, מפנימים ומתמלאים רוח נקמה.
בואו של הראיס החדש לרש"פ תואר בעיתוני ארה"ב בסופרלטיבים כמו "הבטחה של עידן חדש", "הזדמנות יקרת ערך", "מנדט לרפורמות, שלום במזרח התיכון" (על-פי דיווחים של הארגון Honest Reporting).
כך דיווח לאחרונה "המבט לתקשורת הפלשתינית" לגבי הסופרלטיבים בעיתון הרשמי של רש"פ "אל-חיאת אל-ג'דידה": "שבע-עשרה שנה לאחר רציחתו של אבו-ג'יהאד, אבני הרחיים הרצחניים של אמריקה עדיין מסתובבים, טוחנים את העצמות של ילדינו, זוללים את עיניהם. לא ישראל! אין דבר כזה, ישראל! זאת אמריקה, אשר מבצעת שוב עלינו, הערבים, את הטרגדיה של אינדיאנים..." (16.4.05).
"האסירים נחשפים להמרה לנצרות, לנטישת דתם, כך היה בעבר הרחוק וכן עכשיו. כן, מאלצים את אסירינו לקלל את מוחמאד, לקלל את דתו של אללה ולקלל את מהות האלוהות" (דרשת יום שישי בטלוויזיית רש"פ, 15.4.05 מספרת על תנאי אחזקת האסירים בפלשתין, עירק, אפגניסטן וגואנטנמו).
דור אחרי
אין זה חדש, שיושבים תועמלנים בשכר ופשוט ממציאים בדותות לעיתון. הפוליטרוקים הסובייטיים פרסמו "ציטוטים" מהכרזת העצמאות של ישראל, שמעולם לא היו שם ותארו את תנאי החיים במדינות המערב כך, שהנתינים יחשיבו את האיסור החל עליהם לבקר שם לכלי הגנה עליהם בפני החולות הרעות.
אמנם הייתה גם שמירה על גבולות מסוימים. לא פותחה שנאה גזעית כלפי תושבי המערב, לא היו "קופים וחזירים" ובדרך כלל, לבדותות היה גבול, אם לא בתחום ההיגיון, לפחות בתחום שפיות מסוימת. סוכני סי.איי.אי. לרוב נמנעו מלפזר "חגורות רדיואקטיביות" ברחובות מוסקבה...
פרט לכך, הייתה קורלציה בין מצב היחסים בין המדינות לבין רמת התעמולה, בתקופות של ירידה במתח ביחסים הייתה גם ירידה במתח בתעמולה האנטי-מערבית. למרות זאת, עד היום, שנים רבות לאחר תחילת ההתפכחות של נתיני ברה"מ מהשפעת התעמולה וארבע-עשרה שנה לאחר פרוק ברה"מ, עדיין ספוגים רבים מאזרחי רוסיה שנאה ובוז כלפי ארה"ב וישראל.
ברש"פ אין כל גבולות: אין ביטויי שנאה, שהם חזקים מדי. להיפך, יש תחרויות חיבורים בין תלמידי בית ספר להציג את הישראלים כשפלים, ככל העולה על דמיונם והחיבור הזוכה מתאר את צה"ל יורה פגז אל בית יתומות עוורות.
גם אילו תיקון החינוך הרש"פי היה מתחיל היום (והרי אפילו לא מסתמן באופק הכוח, שיפרק את רש"פ יתחיל את התהליך) - כמה זמן יידרש כדי להחזיר את החיים אל אותה שפיות חלקית, שהייתה לפני האינתיפאדה הראשונה ותהליך אוסלו - מי יוכל לאמוד?