מאז החלטתו של בית המשפט העליון להשאיר את "תינוק המריבה" אצל הוריו המאמצים, אני מסרבת להאמין ומסרבת להשלים עם האסון הפרטי של ההורים הביולוגיים ועם האסון הלאומי, אסון בדמות התקדים המשפטי שנוצר בעזרתו האדיבה של המושג "טובת הילד" שכופף את החוק ועשה ממנו חוכא ואיטלולא, כמו גם מהעובדות ומהראיות.
דמותם של ההורים הביולוגיים מלווה אותי כמו מנגינה טורדנית שלא נפסקת... ורבותיי, את המנגינה הזאת אי אפשר להפסיק, את המנגינה הזאת אסור לנו להפסיק, מוכרחים להמשיך להיאבק, מוכרחים להמשיך להיאבק!
לו הייתי אני האֵם הביולוגית, לא הייתי מוותרת, לא הייתי מרימה ידיים. הייתי הופכת את העולם עד אשר הייתי זוכה בבני בחזרה, והייתי זוכה בו בחזרה! ועוד איך שהייתי זוכה בו, כי הוא שלי!
ברשימתי האחרונה בנדון הפניתי את האימא הביולוגית לאפיפיור. לא אחזור כאן על אותם הדברים, אלא אוסיף רעיונות אשר אין לי ספק שיש לממשם, ולו למען אותו פעוט שצריך לדעת שהוריו האמיתיים, הוריו הביולוגיים, הוריו הטבעיים - רצו אותו, רוצים אותו וירצו אותו עד ליומם האחרון.
לא הייתי נותנת לו לחיות חיים שלמים בידיעה כי נטשתי אותו, כי זנחתי אותו, כי וויתרתי עליו, כי לא רציתי אותו וכי נכנעתי לפסיקה חסרת לב וחסרת מצפון.
זאת הייתי עושה:
א. הייתי כותבת לו יומן אישי ומספרת לו על עולמי שחרב, על אהבתי ועל געגועיי אליו. הייתי משתפת אותו בחוויות, ברגשות ובתקוות... בלידה המתקרבת של האח או האחות, בכאב, בשימחה, בכמיהה אליו, בדאגה לשלומו, בתקווה ובציפייה ליום שישוב אליי.
ב. הייתי אוספת כל פיסת מידע שנכתבה ומתעדת בשבילו הכול כולל הכול כדי שיידע כיצד נלחמתי בשבילו, כיצד גזלו לי אותו, כיצד אביו רצה אותו, כיצד הייתי חסרת סיכוי מול המערכת כולה.
ג. הייתי מחכה שיגדל ויהיה בוגר ואז הייתי ממצה כל אפשרות להגיש ביחד איתו תביעה נגד הרווחה, נגד השירות למען הילד ונגד המדינה על העוול שנעשה לו, שנעשה לי, לאביו ולאחיו תחת ובחסות המושג "טובת הילד".
ד. הייתי יולדת לו עוד אחים ואחיות כדי שתהיה לו משפחה שלמה וגדולה - משפחה שתלווה אותו בעתיד, משפחה שהוא עוד יצטרך סביבו.
ה. הייתי מאחלת לאביו המאמץ שסובל ממחלה קשה בריאות וכוחות עד אין קץ כדי שאכן תהיה לו ילדות יציבה וביטחון כי הוא הרי זקוק לדמות גברית לידו, בריאה וחזקה.
ו. הייתי עוקבת אחריו בסתר כדי לצפות בו גדל, שומרת עליו מרחוק, בודקת שהוא בריא ושטוב לו... הוא הרי בני ואינני יכולה אחרת גם אם ארצה.
ז. הייתי עוברת מבית לבית ומספרת לציבור שלא רוצה לדעת ושגם לא רוצה לשאול את האמת... את מה שהתקשורת לא רצתה לפרסם ואת השקרים שהופצו עליי ועל אביו...
ח. הייתי מזמינה אנשים לביתי, בודדים וקבוצות מאורגנות, ומספרת להם - בתשלום! את הכסף הייתי חוסכת בשבילו ובשביל החזרתו אליי, בשביל המשך המאבק עד שאקבלו בחזרה.
ט. הייתי מפגינה מדי יום מול בית המשפט, מול הרווחה, מול השירות למען הילד ולא נותנת לנושא לרדת מסדר היום הציבורי עד אשר הוא יוחזר אליי.
י. הייתי כותבת ספר ומפרסמת אותו ברבים, בכל העולם, למענו, למען שיידע את האמת, אמת שגם כך תוודא לו לכשיגדל. הייתי עושה זאת גם למען ילדים אחרים, למען הורים אחרים, למען יראו ויחכימו.
יא. הייתי פונה לאנשים שלא מפחדים, לבעלי עמדה וכוח במדינה, לעורכי דין, לפוליטיקאים, לבעלי ממון, ומבקשת מהם ליצור לובי למעני ולמען בני...
יב. הייתי דואגת לבריאותי פן אתמוטט נפשית מהסבל ומהאובדן, למען יהיו לי כוחות להתמודד עם הכאב ועם התסכול הנורא, למען תשמר צלילות המחשבה, בריאות הנפש והגוף, וממשיכה להיאבק.
יג. הייתי פונה אל ההורים המאמצים, אל תבונתם, אל רגשותיהם "לוותר" על מה שניתן להם שלא בצדק ובספק אם באמת מתוך מחשבה על "טובת הילד", ומבקשת כי ישיבו לי את בני בכורי בחזרה.
לא בשביל הנקמה הייתי עושה זאת אלא בשביל שבני ידע שרציתי אותו ושנלחמתי למענו כנגד כל הסיכויים מבלי שהרמתי ידיים ומבלי שאמרתי נואש כי זוהי טובתו, לדעת שאני אוהבת אותו ורוצה אותו וכמובן גם כדי שאקבלו.
ומה הייתי עושה לו הייתי האימא המאמצת?
הייתי עושה רק זאת:
מחזירה את הילד לאמו ולאביו הביולוגיים ומתנחמת בידיעה כי זהו הדבר הנכון והצודק לעשותו, ומקווה כי הם יתנו לי לסייע לילד ולהם בכל דרך ובכל צורה שתתבקש!
זאת הייתי עושה.
_____________________
טל רבינוביץ' כתבה את הספר האוטוביוגרפי "כלה ונחרצה", בהוצאת ספרית הפועלים, הקיבוץ המאוחד.