שמו של אדם הוא דבר בו אין להקל ראש. את זה, כנראה, יש לבשר להוריו של מתיאס גרינג, יליד גרמניה, שזה 49 שנה נושא את שמו מעורר החלחלה של מי שהיה יד ימינו של אדולף היטלר - הרמן גרינג. הרמן גרינג, היה מפקד הלוופטוואפה (חיל האוויר הגרמני), שנתפס ונשפט לאחר סוף המלחמה במהלך משפטי נירנברג, והתאבד בתאו באמצעות בליעת כדור ציאניד, שהוברח מחוץ לכותלי בית מאסרו.
מתיאס גרינג, פיזיותרפיסט בן 49, פתאום גילה את היהדות, והיום הוא, כדבריו, "אוהד מושבע של ישראל". הוא חובש כיפה, שומר כשרות ושבת, לומד עברית ואף שוקל להתגייר. משפחתו, משפחת גרינג, חושבת שהוא כנראה השתגע.
"הם חושבים שירדתי מהפסים", מגחך גרינג, שכרגע מתנדב למען קורבנות פיגועי טרור בישראל. ישנו קשר משפחתי רחוק בין מתיאס גרינג לגרינג המקורי - אחיו של סבא רבא של מתיאס, היה אחיו של סבא של גרינג.
"חייב להגיע לישראל" מתיאס גרינג עזב את ביתו בן 18, והצטרף לקרקס. לאחר מכן הפך לפיזיותרפיסט והתחתן. חייו היו טובים.
אולם בשנת 2000, פשט גרינג את הרגל. אשתו עזבה אותו, ולקחה איתה את בנם המשותף. שבור ובודד, גרינג היה קרוב להתאבדות. בפעם הראשונה בחייו, הוא התפלל. "אמרתי לאלוהים: 'אם אתה באמת קיים, אני זקוק לעזרתך. לא בעוד שבועיים, כעת! אם תעזור לי, אעשה כל מה שתרצה", סיפר.
רגעים אחדים אחר כך צילצל הטלפון בביתו של גרינג. בטלפון קיבל גרינג הצעת עבודה בתחום הפיזיותרפיה. "לא יכולתי להאמין", אמר גרינג, "במשך השנים נכנסתי לכל כנסייה בה עברתי, בשביל להגיד תודה".
שנתיים מאוחר יותר, הגיע הסימן השני. "התעוררתי בזריחה, ואלוהים אמר לי: 'אני רוצה שתשמור על שערי ירושלים'", אמר גרינג כשעיניו בורקות. "אמרתי, 'חכה רגע, אתה ודאי יודע את שמי, אני חושש שבחרת באדם הלא נכון'. אבל הוא השיב לי: 'לא, אני בוחר בך'. אז ידעתי שאני חייב לנסוע לישראל".
מתיאס גרינג, בעל העיניים הכחולות ושרשרת מגן הדוד על חזהו, איננו היחיד הנושא שם של פושע נאצי, ואוהד את ישראל. היינריך הימלר היה אחד מהפושעים הנאצים האכזריים ביותר, הימלר עמד בראש הס"ס והגסטאפו, ונחשב אחראי למעשי הרצח הנוראיים במחנות ההשמדה. קטרין הימלר, חיברה ספר שהתפרסם בשנה שעברה, ובו פרסה את מחקרה בעניין פשעי המלחמה של הס"ס. קטרין הימלר מעלה שאלה בספר: "אז איך זה בעצם להיות הימלר?". קטרין התחתנה עם ישראלי, שלטענתה: "צו הגורל הוא שהביא לפגישתנו, ולבסוף לחתונתנו".
מונעים על-ידי האשמה ברייט ניימאן, בתו של קצין הס"ס, ברונו סאטלר, ביימה את הסרט עטור הפרסים - "האב הטוב". בסרט הדוקומנטרי, מתארת ברייט את מסעה חסר הסיכוי למציאת אביה כאדם בו היא יכולה להתגאות. במקום זה, היא מוצאת את עצמה מבקשת את סליחתם של ניצולי מחנות ההשמדה באירופה, לאחר שהיא מגלה כי אביה היה רוצח המונים, האחראי לרציחתם של מאות ואלפי יהודים.
אמון גת היה מפקד מחנה הריכוז פלאשוב. מחנה הריכוז פלאשוב מתועד בסרטו של סטיבן שפילברג "רשימות שינדלר", ובאחת הסצנות המפורסמות עומד אמון גת, מפקד המחנה, על מרפסת ביתו בבוקר שטוף שמש, ויורה להנאתו בעוברים ובשבים. הווי אומר - ביהודים שהפכו פועלי כפייה במחנה הריכוז הנורא ההוא. בתו של אמון גת, מוניקה גת, מחפשת גם היא את סליחתם וקרבתם של מי ששרדו את פשעי אביה. "לחלוטין נסחפתי אחרי היהדות", אמרה מוניקה גת בשנה שעברה, שנה בו ציין העולם 60 שנה לשחרור מחנה ההשמדה אושוויץ. "יהודים היו הגיבורים האמיתיים, ואני מגיבה בשאט-נפש כלפי אלה שעדיין מעריצים וסוגדים לנאצים", כך מוניקה.
נדמה כי אנשים אלו מונעים על-ידי אשמה בלבד, בין אם זה מפני קשריהם המשפחתיים לפושעים הנאציים, ובין אם זה בשל שמם הזהה. אלא שמתיאס גרינג חושב שזה מעבר לכך. "אינני מרגיש אשמה, בעצמי", אומר מתיאס. "יש איזו שהיא אשמה רוחנית כלפי משפחתי, כלפי העם הגרמני - וזו האחריות שלנו להכריז על כך בריש גלי. אני חושב שאלוהים לקח את ההזדמנות להשתמש בשמי, ולשנות משהו בליבם של אחרים".
היום מתיאס גרינג, כאמור, בארץ. רחוק כל כך מעברו, רחוק כל כך מהרמן גרינג. מתיאס, נוהג לאכול שווארמה, כשרה כמובן. על ידו עדיין תלוי ועומד הצמיד הכתום של מתנגדי תוכנית ההינתקות, הנושא את הכיתוב: "יהודי לא מגרש יהודי". הוא נוהג לשוחח ולספר לחוג מכריו על נופיו עוצרים הנשימה של הגליל, על השמש הקייצית של ישראל, ועל חיבתו לקטוף ולזלול מנגו טרי, ישר מהעץ. "במשך שנים היה שמי לקללה", אומר גרינג. "כיום אני מבין כי אין ברכה גדולה מזו. בזכותו פגשתי את ישראל, והישראלים בהחלט חברותיים. אני מרגיש כאן ממש בבית".