תפקידו של רועה הצאן בתקופת התנ"ך היה תפקיד חשוב ולא בכדי צמחו מתוכו מנהיגים רבי עוצמה כיעקב אבינו, כמשה רבנו וכדויד המלך.
תפקידם של משה רבנו ושל דויד המלך בראשית דרכם היה לשמור על הצאן ולדאוג לביטחונו ולשלמותו של העדר. בכך הם הבטיחו את פרנסתם ואת חייהם של בני משפחתם כולם.
להזכירכם, משה רבנו הפך להיות מנהיג עם ישראל בעקבות עקשנותו, דבקותו ומסירותו לתפקידו כרועה צאן. על-פי הסיפור המקראי, משה הלך לחפש את השה התועה וכך הוא הגיע אל הסנה הבוער שלא אוכל באש. כך נגלה לו האלוהים ומאז הכל... היסטוריה.
כיום, תפקידו של השומר עודנו חשוב ואף חשוב יותר. אם פעם השומר שמר על עדר הצאן אז היום הוא שומר על עדר בני האדם, עלינו, על חיינו.
____________________________
בבית הספר בו אני מלמדת ישנו שומר בשער, סלבה. את סלבה הכרתי בראשון לספטמבר, בבואי ליום העבודה הראשון של שנת הלימודים תשס"ו. עוד כשראיתיו מרחוק ציינתי לעצמי כבדרך אגב שגם השנה יש שומר חדש בשער, כמו בכל שנה, ותהיתי על קנקנו של זה.
עם בואי אל השער, סלבה כבר עמד בפתחו כדי לקדם את פניי וכדי לבקש ממני באדיבות רבה את תעודת הזהות שלי. כמו תמיד נעניתי לנדנוד המוכר והמעצבן הזה בהבנה ובסבלנות. החלפנו מספר מילים של נימוס ובכך הסתיים המפגש הראשון עם סלבה.
למחרת בבוקר התרחש המפגש השני. עם כניסתי בשער בית הספר, סלבה קידם את פניי ואמר בפנים קורנות: "בוקר טוב, טל". הוא זכר את שמי וללא ספק עובדה זו היתה מחמיאה, מחממת לב וראויה לציון, במיוחד על רקע אי ידיעתי את שמו באותם רגעים, משהו שמיהרתי לתקן.
מאוחר יותר הסתבר לי כי סלבה זכר לא רק את שמי, אלא זכר שמות רבים נוספים של אנשי הצוות - כבר מיומו השני לעבודה. לא אתפלא לגלות כי הוא זכר את שמותיהם של כלל אנשי הצוות ומכיוון שלא ערכתי סקר בנושא אשאיר את הדבר בגדר השערה בלבד אך אדגיש כי היא איננה השערה פרועה.
(עוד אציין כי לא אגלה לקוראים כמה זמן לקח לי עד שלמדתי את שמות כל אנשי הצוות בבית הספר... יש כשמונים אנשי צוות).
הדברים האמורים עד-כה הם בבחינת רמז מקדים להתנהגותו של סלבה בחודשים הבאים, התנהגות שהיא דוגמא ומופת למקצועיות ולמקצוענות.
ועתה וידוי: מודה אני, קבל עם ועדה כי אני שייכת לאותם האנשים שמתעקשים לחנות קרוב לבית הספר. זוהי התנהגות ישראלית טיפוסית שאני לא ממש גאה בה אבל לבטח לא מתביישת בה ומייד אפרט מדוע. תמיד אעדיף לקחת סיכון (מחושב) ולהתקרב עם רכבי עד לשער בית הספר במטרה למצוא חנייה קרובה יותר, גם אם אוותר בדרך על חנייה בטוחה אך מרוחקת בכעשרים מטרים בערך. זה לא בגלל העקבים בנעליים וזה לא בגלל סחיבת התיקים... זה מן ספורט כזה שתכליתו אינה "גבוה יתר, מהר יותר, חזק יותר" אלא: "קרוב יותר, קרוב יותר, קרוב יותר!"
מכיוון שתמיד אני יוצאת נשכרת מכך, כלומר, תמיד אני מוצאת חנייה קרובה, אין לי סיבה לחרוג ממנהג כפייתי זה ובהזדמנות זו אודה לכל אותם אנשי הצוות שחונים רחוק מבית הספר בשל חששם שלא ימצאו חנייה קרובה יותר. בזכותכם ידידיי, אני חונה קרוב.
עוד אציין, כי זוהי הוכחה חותכת לדרכו המופלאה של העולם ולבוראו אשר שומרים על איזון ועל הרמוניה בטבע... אך זה כבר נושא לרשימה נפרדת.
וסלבה... איך כל זה מתקשר אליו? סלבה רואה את רכבי מרחוק ונשאר עומד ליד השער כדי לקדם את פניי. אומנם יש לסלבה שולחן וכיסא אך מעולם לא ראיתיו יושב! (ושיקום מי שכן ראה!!) עוד לפני שאני נועלת את רכבי, סלבה כבר מחייך אליי באדיבות וממתין לבואי כאילו אומר בינו לבין עצמו "סחתיין על מקום החנייה". אומנם מעולם לא דיברתי עם סלבה על סטיית החנייה שלי אך אני חושבת כי סלבה בהחלט מודע לקיומה ומשתתף כתומך סמוי מן הצד. אין כמו תחושת שותפות.
סלבה מקבל את פנינו בחיוך חם ולבבי - תמיד! תמיר וזקוף הוא עומד, גבוה וגאה כאילו אין לו מצבי רוח, כאילו אין לו צרות משלו, לא קר לו, לא חם לו, לא עייף לו, לא עצוב לו. הוא איתן ויציב כמו סלע - בכל מצב.
ביום גשם קר הוא עומד בשער עם מטרייה רחבה כדי לסוכך עליי בל ארטב, ואני שאף פעם אין לי מטרייה כשצריך - מודה לו מעומק ליבי. גם בימים שרוח מנשבת מן הים וקור כלבים בחוץ הוא עומד ליד השער וממתין עד שאחצה את הכביש ואבוא בשער. אין הוא חס על עצמו ואין הוא דואג לנוחיותו.
אף פעם לא קרה שאמתין אני לסלבה עד שיואיל להגיע אל השער ולפתחו. הוא אף פעם לא נתפס באמצע קריאת עיתון, או באמצע שיחת חולין עם תלמיד או עם איש צוות, גם בפלאפון לא ראיתיו מדבר.
והתלמידים...
סלבה הוא איש צוות לכל דבר בהיותו כתובת לתלמידים. רבים מוצאים מרגוע ליד שולחנו שבכניסה לבית הספר ורבים מנצלים הפוגות בין שיעורים כדי לנוח בכיסאו של סלבה. זהו מקום מיוחד במינו, מקום של פסק זמן במשך יום הלימודים, המקום שהוא בו זמנית גם הקרוב ביותר וגם המרוחק ביותר מבית הספר.
גם בסוף היום לסלבה תפקיד חשוב: הוא האחראי הלא רשמי על הסעות התלמידים והשותף בפועל שאין בלעדיו. סלבה יודע בדיוק רב מי עולה על הסעה זו או אחרת ולהיכן מגיעה כל מונית ומונית. בעדינות ובסמכותיות הוא מנהל את כניסת הילדים אל ההסעות ומעולם לא שמעתיו מרים את קולו על הילדים או על הנהגים העצבניים.
אם אני רוצה לברר שמא מורה מסוימת הגיעה לבית הספר - אני פונה אל "המודיעין סלבה" בהיותו הכתובת לבירורים שכן הוא מכיר לא רק את כל אנשי הצוות אלא גם את המכוניות שלהם!!!
לא מזמן רציתי לדעת אם ספרנית בית הספר כבר יצאה לביתה: זה היה הרבה יותר פשוט לשאול את סלבה מאשר לעלות ולחפשה בספרייה... סלבה העיף מבט לעבר הכביש, זיהה את מכוניתה ואמר לי בוודאות: היא בבית הספר. כמובן שסלבה צדק.
לפני כחודש, סלבה יצא למילואים והובא לבית הספר מחליף. סלבה התייצב בבגדים אזרחיים כדי להעביר חפיפה לאותו שומר חדש שלמרות שלא טרחתי להכירו כבר מראש ידעתי שאין לו סיכוי לעמוד ברף הגבוה שסלבה העמיד, וחשתי טינה כלפי אותו איש תמים שכלל לא ידע לאיזה נעליים הוא נכנס.
מה שמחתי לראות את סלבה עומד בשער למחרת בבוקר. כנראה שהיתה פנייה מיוחדת מבית הספר לצה"ל, שכן המילואים הסתיימו מייד לאחר שהתחילו - לרווחת כולם.
בכלל, הדיון המוסרי והאתי המתקיים בעולם בדבר כן שיבוט לא שיבוט יכול להסתיים ולהגיע לידי הכרעה. בבית הספר כולו ובחדר המורים בפרט, שבדרך כלל רבות הדעות בו מן הנוכחות, ישנה הסכמה פה אחד לגבי הצורך בשיבוטו של סלבה מיידית וללא הגבלה כמותית. כי סלבה יש רק אחד וצריך עוד הרבה כמוהו...
____________________________
הבאתי את הסיפור על סלבה כדי להמחיש את התייחסותו הרצינית לתפקידו כנותן שרות, כמשרת ציבור.
ישנם שומרי ראש אשר תפקידם לשמור על אחמ"ים כדוגמת ראש ממשלתנו, מר אריק שרון, שחלק מתדמיתו היא עצם היותו מוקף בשומרי ראש - דבר שהוא הכרחי. גם אריק שרון וגם שומרי ראשו הם נותני שירות, משרתי הציבור, אך ברור לכל כי במקרה זה הנשמר חשוב יותר משומריו.
לפני מספר שנים נעשה סרט בכיכובם של הזמרת וויטני יוסטון וקוין קוסטנר (The Body Guard) ששיחק בתפקיד שומר הראש שלה.
רומן בלתי אפשרי נרקם ביניהם שהתהווה על רקע תפקידו הקשה, התובעני והמקצועי כשומר ראשה. בדרך כלל קווין קוסטנר משחק את תפקיד האנטי גיבור (anti-hero) וגם הפעם היה כך.
אור הזרקורים היה מופנה לשחקנית הראשית שגנבה את ההצגה בעוד הוא כשומר ראשה וכשחקן - זכה לפחות תשומת לב. הקשר הרומנטי שנוצר ביניהם וכן שיתוף הפעולה המקצועי בין הזמרת לשומר הראש שלה רק חידד את תלותו של הנשמר בשומר ואת גודל חשיבותו של השומר כאיש הכרחי וכדמות מפתח בחייו של הנשמר.
גם דוגמת ראש הממשלה שמופיע תדירות בתקשורת כשהוא אפוף בשומרי ראשו וגם הדוגמה של וויטני יוסטון בסרט, ממחישים את נטיית אור הזרקורים להתמקד בנשמר - כאילו הוא החשוב מבין השניים.
אולם, עיון בדברי מפרשי התורה מגלה כי נתגלעו מחלוקות ביניהם לגבי מי יותר חשוב: השומר או הנשמר? גירסה אחת אומרת את הברור, את המיידי ואת המובן מאליו - הנשמר חשוב יותר מהשומר. גירסה זו היא של הרב סעדיה גאון בפרושו לפרק כ"ג בספר שמות פסוק כ' האומר: "הנה אנוכי שולח מלאך לפניך לשמורך בדרך, ולהביאך אל המקום אשר הכינותי".
עיון בדברי הרמב"ן על דבריו של הרס"ג מלמד על ההפך: על-פי הרס"ג הכתוב למעלה מעיד על-כך שבני האדם חשובים יותר מהמלאכים כי אלה האחרונים שומרים על בני האדם שהוא העיקר. זאת על-פי ההיגיון שהנשמר חשוב יותר מהשומר.
בא הרמב"ן ומצטט מספר ישעיה מ"ה ב': [דבר ה' אל כורש מלך פרס] "אני לפניך אלך והדורים איישר, דלתות נחושה אשבר ובריחים אגדע". וכי יעלה על הדעת כי (לפי הגיונו של הרס"ג) כורש נכבד מה', השומר ומכשיר דרכיו?!
עוד אומר הרב"ע: "והנה לא ידע (לאמור, הגאון - רב סעדיה גאון לא ידע) כי יעקב אבינו, גם משה אדוננו ודוד מלכנו היו שומרי צאן" - וכי הצאן נכבד מיעקב, משה ודוד?!
בבראשית כ"ח ט"ו: [דבר ה' ליעקב]: "והנה אנוכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך והשיבותיך אל האדמה הזאת כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דיברתי לך".
הרמב"ן ממשיך ומביא סימוכין להוכחת דבריו מעולם הצומח והחי ומדבר על ליבת התפוח שהיא פחות חשובה מהחלק הנאכל ששומר על הגלעין ועוטפו.
הרמב"ן לא מקבל את התגאותו של בן האדם בעצמו עד כדי שייחשב לדרגה גבוהה משל עצמו לדרגת מלאך שכן הוא מוגבל בשכלו ותמיד יהיה אפסי לנוכח הטבע על נפלאותיו. (דוגמת העכביש התווה את קוריו בדיוק ללא שימוש במחוגה, דוגמת הדבורה הבונה את הכוורת בצורת משושים, דוגמת אי יכולתו של האדם לחשב במדויק שורש ריבועי של המספר 2).
לסיכום, בא הרמב"ן והופך את הקערה על-פיה: לטענתו אין השומר פחות ערך מהנשמר ובוודאי שלא בורא עולם השומר על בני האדם ייחשב לפחות חשוב מהם.