החלטתו של אריאל שרון להימנע מביצוע תוכנית ההתנתקות עד לאחר תשעה באב מעידה יותר על כניעה לתכתיבי המתנחלים מאשר על הבנה בלוח השנה היהודי. הרי לאחר תשעה באב מגיע חודש אלול, ואז יבקשו המתנחלים דחייה נוספת. כיצד אפשר לבצע את "החזרת חבלי מולדת" בחודש הרחמים והסליחות? לאחר מכן יבואו ראש השנה, יום הכיפורים, סוכות וכו'. אין לדבר סוף, שכן תמיד נמצא באזור חג או צום בלוח השנה היהודי.
התירוץ של חגים וצומות, מבלי להבין את תוכנם, מזכיר את הבדיחה היהודית הידועה: כיצד לסכם את כל החגים והצומות היהודיים במשפט אחד? בחגים אנו חוגגים שהיתה לנו מלחמה, ניצחנו - בואו נאכל. הצומות מזכירים שהיתה לנו מלחמה, הפסדנו - בואו נצום.
בהתייחסות מעט רצינית יותר, ראוי להזכיר שהחגים והצומות מבטאים רעיונות חינוכיים, האמורים לעורר את הציבור להרהר במידותיו ובמעשיו. במיוחד נכונים הדברים בנוגע לצומות, שנועדו לחשבון נפש. הם נועדו לגרום לנו לשוב מחטאינו, הפרטיים והציבוריים, ובמיוחד מאותן עוולות הנמשכות תקופה ארוכה, ואפילו דורות, עד שאנו צריכים להרגיש רעב וצמא במשך יום שלם כדי להעיר עצמנו מתרדמתנו.
מסיבה זו יש לבצע את ההתנתקות דווקא לפני תשעה באב. שכן, אין חטאים שהחברה הישראלית התרגלה אליהם יותר מחטאי הכיבוש והדיכוי, המבוצעים יום יום ושעה שעה כלפי בני העם הפלשתיני. צה"ל - בעזרת המתנחלים - ממשיך לנשל אותם מאדמתם, ולכלוא אותם מאחורי חומות גטו. הרג אזרחים כולל ילדים, הרס יבולים, מעצרים ללא משפט, מניעת טיפול רפואי - ממשיכים כדבר שבשגרה.
כל הדיבורים על "חזרה לתהליך השלום" ריקים מכל תוכן. מאז פרסום תוכנית ההתנתקות בדצמבר 2003 ועד היום, דבר לא השתנה בחייהם של הפלשתינים. יום הולך ויום בא - והכיבוש רק מעמיק והולך.
עם זאת, אסור שההתנתקות תיהפך לפינוי אנשים מבתיהם בכוח. הרעיון שצה"ל והמשטרה יצטרכו לפנות אלפי אנשים מופרך מבחינה מעשית ורעיונית. הממשלה צריכה להכריז שבתאריך מסוים הסוברניות על השטח עוברת לפלשתינים והמשטר השורר באזור זה יהיה משטר חוקתי פלשתיני. על הפלשתינים לפרסם ברבים את תוכנו של המשטר הזה, כדי שאלה מבין המתנחלים שלא יעזבו מרצונם יידעו את זכויותיהם וחובותיהם תחת המשטר החוקתי הפלשתיני.
בניגוד לאמרתו המפורסמת של יצחק רבין ב-1993, שלפלשתינים "אין בג"ץ ואין בצלם", יש להם מערכת משפט, ופועלים בקרבם ארגוני זכויות אדם. ובניגוד לתדמית שיש לרוב הישראלים - לפלשתינים רצון לחיות במשטר מתוקן, המכבד אמנות בינלאומיות של זכויות אדם, ושבו כולם שווים לפני החוק.
שר השיכון והפיתוח הפלשתינאי, חסן כתיב, הודיע שמדינת פלשתין תקבל כאזרחים שווי-זכויות את אותם יהודים שאינם רוצים לעשות רילוקיישן לתוך הקו הירוק, בתנאי שיתפרקו מארסנל הנשק שלהם ויהיו אזרחים שומרי חוק. מכאן, שאין היגיון בטרנספר בכוח של אותם יהודים שיבקשו לחיות עם בני העם הפלשתיני, שווים בזכויות ובחובות.
להשארת המתנחלים בשטח, כאזרחים שווי זכויות, יש חשיבות שלא תסולא בפז. בשבילם זו הזדמנות להיות חלוצים לפני המחנה ולהצטרף לתהליך השלום העממי, שכבר התחיל, ואשר מושתת על הידברות ישירה של בני אדם משני הצדדים וקבלת הרעיון הבסיסי ביותר בתורת זכויות האדם - השוויון לפני החוק.
באופן פרדוקסלי, דווקא העברת הסוברניות לפלשתינים תביא לכך שבאזורים אלו ישלוט המשטר הקרוב ביותר לרעיון היהודי של "משפט אחד יהיה לכם, כגר כאזרח יהיה" (ויקרא, כ"ד, 24). כך יוכלו המתנחלים לשוב ממעשיהם הרעים ולכפר על שנים רבות של יחס גזעני ואדנותי כלפי הפלשתינים, שבהן קיבלו זכויות יתר על חשבון מיליוני אנשים שחיו תחת שעבוד.
אסור לשחק לידי המתנחלים. פינוים בכוח ייהפך - באמצעות מערכת של ספינים תקשורתיים - לניצחון שלהם בדעת הקהל. מנגד, צריך לאפשר לאלה ביניהם המעוניינים בכך לשוב בתשובה - להישאר בבתיהם, להמשיך לעסוק בעיסוקיהם ולהתחיל לראות בפלשתינים בני אדם בעלי זכויות אזרח בדיוק כמותם.
כאשר ביקשו חז"ל לתאר מהי הגבורה היהודית האולטימטיווית, כתבו: "איזהו גיבור שבגיבורים? העושה אויבו - אוהבו". במשך 38 שנים, המתנחלים היו גיבורים על חלשים. כעת צריך לאפשר למתנחלים ליהפך לגיבורים יהודים אמיתיים - להפסיק להיות גזע עליון, ולחיות בשוויון ובשיתוף פעולה עם הפלשתינים.
