המאמר של דנקנר ומרגלית בעיתון מעריב מיום ג' (17.5.05) מדבר וזועק בשם עצמו. כאן 1,000 מילים חשובות ושוקלות יותר מתמונה אחת של ג'ודי עם מדונה.
חברים - אתם צודקים, אבל איפה הייתם עד עכשיו. אנשים ברמה שלכם, בקליבר שלכם, בעמדות מפתח כשלכם, בתקשורת הכתובה האלקטרונית עכשיו התעוררתם?
למען ההגינות, עליכם להודות כי התופעות שהדגשתם אינן חדשות, אינן בלעדיות לתקופה האחרונה - ויש להן היסטוריה ארוכה עוד מתקופת שלטון מפא"י, הפנקס האדום של ההסתדרות הישנה, של הסעות המוניות של עובדים לקלפיות, ראשי וועדים שפעלו כקבלני קולות ואנשים גדולים עם פנקסים קטנים שחורים - שניהלו את המדינה.
אז נכון, אתם לא אשמים וגם אז העיתונות מדי פעם היתה מגלה כותבת חוקרת ואפילו מדי פעם מעיזה פנים וחושפת שחיתויות - אבל במקרים אחרים - ידעה, שתקה וחיפפה, למען שקט תעשייתי מפלגתי ציבורי.
יש דוגמאות לרוב, אם נתחיל לנער את עץ ההיסטוריה הפוליטית של מדינת ישראל, מפלוגות הסדרנים בחיפה, דרך חסימת התקדמותם לצמרת הממשל והצבא של מי שלא היה "משלנו" לא החזיק בפנקס הנכון, או היה רשום בפנקס השחור, ולא קיבל את ציווי המפלגה.
הוכחות לכך אפשר למצוא גם בספרו של דן מרגלית "ראיתי אותם" למי שקורא בעיון ובין השיטין.
כלומר: שחיתות, סאוב, פרוטקציה, קשרים, הם לא המצאה ישראלית, לא המצאה של השלטון הנוכחי, אם כי יש לציין בהתפעלות שכמה דמויות המוזכרות בכתבה, שיפרו ושכללו את השיטה עד כדי רישום "פטנט" ישראלי על ההמצאה.
נכון, הגיעו מים עד רפש ועד הצוואר, עד שקשה לנשום ולתפקד. קשה להבין איך לא מתביישים שם למעלה מהמעשים ומהתדמית של המדינה מוסדותיה ופקידיה הנבחרים. ומה חושבים הגויים? תראו מה קורה במדינה הציונית - מדינה שרוצה להיות "אור לגויים" ובינתיים מתפקדת על תקן של קוסם עם "נחשים" - ראה הערתו הצינית של הרמטכ"ל בוגי יעלון.
מדוע שהפקידים הבכירים במשרד החוץ, או בתקשורת לא יקליטו את הממונים עליהם כדי לחזק את האליבי שלהם - בעוד המשטרה ביצעה עד לאחרונה אלפי הקלטות סתר בניגוד לחוק ובחריגה ברורה ומודעת מצווים והחלטות של בתי המשפט, והתוצאה שרבים בציבור כולל עיתונאים, פרשנים ואנשי פרקליטות יצאו להגנתם וניסו אפילו להסביר למה הם צודקים. אומנם בסוף נעשה סדר בתחום הזה, אבל באיחור רב מדי.
כאשר היועצים המשפטיים לממשלה, בעבר ובהווה, מנהלים מדיניות של "איפוק וריסון", כנגד תופעות של שחיתות שלטונית ומוסדות, כנגד הסתות, המרדה, קריאה למרד אזרחי בכתב ובעל פה ובהופעות פומביות וכנסים - מה יגידו אזובי הקיר.
העיתונות לדעת חלק מהמבקרים והציבור, "מחפפת" ומורידה פרופיל כנגד תופעות שליליות בממסד הממשלתי - כדי לא לעשות גלים ולטרפד אולי את מהלך ההתנתקות - שרוב העיתונים והעיתונאים מזדהים עם המהלך - כאשר הציבור עייף או אדיש או מחכה לאות, לעשות משהו כנגד. כמו-כן, העיתונות היא שבנתה את כל "הדמויות" המוזכרות על-ידכם והפכה אותם למותגים, ועכשיו אותה עיתונות באה אליהם בטענות ובביקורת על-כך שהם הפכו לסמלים ומובילי דעת קהל.
כאשר היועץ המשפטי ופרקליט המדינה - מדברים, מאיימים, אך לא עושים הרבה ואם עושים לא מספיק מהר יעיל ואלגנטי. כאשר בתי המשפט ובג"צ, לא מספיק מהירים החלטיים חדים וברורים - הבריונים ונוער הגבעות חוגג בכבישים ואחרים מנצלים את המומנטום לחגוג בממשלה ובמשרדי ממשלה. ולמרות זאת לא הכול שחור, הספינה לא שוקעת, המדינה לא מתפרקת - היא זקוקה לטלטלה ולשיפוצים, שבוודאי יגיעו. ועד אז נאחז באימרתו של גלילאו גליליי - "ואף פי כן - נוע תנוע".
