האווירה בארץ, בעקבות "קמפיין" מעריב, נראית ונשמעת לא טוב. חקירות של ראש ממשלה ושרים בתוספת הרבנים הראשיים ואלופי צה"ל משקפת מגמה ציבורית שלילית בכל הנוגע להתנהגות ונורמות חברתיות, ציבוריות, מנהליות מסודרות ומקובלות.
ברור - שלא כל הסוגיות דומות בחומרתן והיקפן אבל "הריח" העולה מכל הפרשיות לא נעים והצורך להשתמש במטהר אוויר מצביע על סימפטומים של מחלה ציבורית - המתפשטת במהירות מדאיגה.
הרב מצגר, רב ראשי אשכנזי, מתגורר בירושלים בדירת שרד ממשלתית בעלות חודשית גבוהה. במהלך חג הפסח ב-2004 שהו הרב ומשפחתו בשני חדרים, במלון הפאר מצודת-דוד משך שבוע ימים, תמורת ניהול סדר פסח מסורתי ותפילות במהלך החג, בתשלום מינימלי, שגם הוא עדיין לא הוסדר.
עלות ההטבה הישירה והעקיפה אלפי שקלים כאשר לרב כפי שצויין לעיל דירת שרד מפוארת בירושלים במרחק לא רב מהמלון. התנהלות זו של הרב מצגר - היא בניגוד לתקש"יר של עובדי מדינה, מקבלי שכר והטבות עקב תפקידו כרב ראשי. ההטבות של המלון, כלומר: השהות + הפינוקים הנוספים הם שווי כסף והם מבחינת הכנסה/הטבה מחייבים דיווח ותשלום מס בהתאם.
לכן טענתו של הרב, שהכל בהתאם לנוהלים ושיש לכסות את שהותו במלון מכספי משרד ראש הממשלה - לא מבוססים, לא מדוייקים ועל כך הומלץ להעמידו לדין. היועץ המשפטי לממשלה המליץ לרב להשעות את עצמו מהתפקיד, למען הסדר הציבורי הטוב והמנהל התקין, אך לא נראה לי שההמלצה תתקבל, ובהתאם לחוק היבש אין אפשרות לאלצו לעשות זאת וחבל. אבל אם יוגש כתב אישום בהקדם אז מצבו כדין שר או סגן שר, ולפי פסיקת בית המשפט העליון על ראש הממשלה להעבירו מתפקידו. במקרה זה, מעמדו של רב ראשי הוא כשר או סגן שר - ונקווה שלא יהיה צורך לפנות לבג"צ.
פרשת הרב עמאר, הרב הספרדי הראשי, קצת שונה, אבל "הריח" - אותו ריח לא טוב, נודף גם מפרשה זו.
קשה להניח שהרב עמאר, לא ידע ולא דיווח על מעללי בתו הצעירה לפחות בקווים כלליים. נכון, שהרבנית היא המנהלת את הבית ואת חיי היום יום - אבל חריגה מעין זו שהגיעה עד כדי חטיפה + מכות + איומים, יש להניח שהגיעה לידיעת הרב. גם העדויות הסותרות מצביעות על כך, לרבות השימוש בטלפון הנייד של הרב, אבל הנושא הוא גבולי ובהחלט ניתן בנסיבות אלה להוציא את הרב הראשי מהפרשה בעיקר מטעם כבודו של הרב מעמדו והרגישות הקשורה לתפקידו.
ועל רקע פרשיות אלו - חוות דעתו של הפרקליט הצבאי הראשי - בדבר מעורבותם של שלושה אלופי צה"ל בכירים בחריגות בקבלת הטבות שלא מגיעות להם. בהתאם לנוהלי צה"ל, מגיע סיוע כספי בדיור ובהעברה לקצינים שעוברים תפקיד המחייב מגורים במקום חדש ומרוחק. מתברר שהאלופים לא הקפידו בקטנות כאלו וקבלו הטבות חריגות בניגוד לנוהלים, וראש אכ"א שפרש אף אישר אותם.
יחד עם זאת יש לשים בפרופורציות הנכונות את פרשיות האלופים והרבנים - כאשר האלופים רק חורגים ש"זה משמעתי או נזיפתי" והרבנים על גבול הפלילי. אבל מה שמעיק על החברה והציבור, זאת האווירה המדכאת של עקיפת החוק, עקיפת נוהלי התנהגות ציבוריים, עד כדי חשש מאיבוד עשתונות חברתי משפטי.
כאשר מאות צעירים, חוסמים עורקי תעבורה במסגרת מחאה לגיטימית אך באמצעים לא לגיטימיים ובהפרת חוק ברורה של חסימת עורקי תעבורה ושיבוש מהלך החיים התקינים - יש להגיב בחומרה ובמהירות.
קטינים שלא רוצים להזדהות - ישבו במעצר עד שיסכימו. מי שצריך לגשת לבגרות ונמצא במעצר - יפסיד את הבחינות, כחלק מהעונש החברתי האישי שעליו לשלם בעד מעשים בלתי חוקיים. העובדה, שמשרד החינוך, הפרקליטות ושב"ס מאפשרים לעבור בגרות בכלא - הוא מסר שלילי, לצעירים ולחברה שהרי גם עוברים על החוק וגם מקבלים פרס - את הבגרות שהם עצמם סיכנו במעשיהם. התקדים הזה - הוא לא טוב לעתיד ולא בריא למפרי חוק עתידיים שיהיו בנושא ההתנתקות.
"הקמפיין" של מעריב נגד השחיתות ונגד חוסר "הבושה" של המנהיגות מתעלם מהחלק שהיה לעיתונות בעמימות, בישיבה על הגדר או נימנום מכוון, כאשר פרשיות מסוג זה היו גם בעבר אם ממניעים של הזדהות פוליטית, או עידוד למהלכים שהתיישבו עם דעות העיתונאים והעיתונים ואם ממניעים אחרים ביניהם כלכליים. אבל מוטב מאוחר - נקווה שהתוצאה תצדיק את המהומה.
