מזה שנים רבות, דרך מקובלת של הורים לחסוך עבור ילדיהם (ושל סבים וסבתות לחסוך עבור נכדיהם) היא להפקיד עבורם סכום חודשי לקופת גמל. השאיפה היא כי במקביל לגדילת הילד, יגדלו ויצמחו גם הסכומים בקופה, ולכשיגיע הילד לגיל המיועד (ובלבד שחלפו 15 שנה מפתיחת הקופה), יוכל למשוך את הכספים ולהחל בחיים עצמאיים מנקודת זינוק טובה יותר.
ההפקדה לקופות גמל לעצמאים היתה אטרקטיבית עד לאחרונה גם משיקולי מס - ההפקדות הקנו פעמים רבות הטבות מס למפקידים (בכפוף לנתונים ספציפיים בדבר גובה השכר של המפקיד ותקרות הפקדה מקסימליות לקופות גמל), וכמו כן מלוא הסכום (קרן ורווחים) היה פטור לחלוטין ממס במשיכה.
החל מ-1.1.2003, אמנם נקבע כי במשיכה יתחייבו הרווחים במס בשיעור של 15% (למעט במשיכה בגיל פרישה) ועם זאת, האפיק נותר עדיין פופולרי למטרת חסכון ל-15 שנה, לאור העובדה שאף יתר התוכניות בשוק ההון ממוסות (לרבות תוכניות חסכון), לאור העובדה שהמס מוטל רק במשיכה בעוד שנים רבות, ולאור האפשרות לקבל בנסיבות מסויימות הטבות מס כבר בהפקדה.
לאחרונה, התקבל תיקון לתקנות קופות הגמל, שדומה שהוא סותם את הגולל על הנוהג של הפקדות לקופות גמל עבור הילדים והנכדים. השינוי המרכזי והמכריע אותו יש לקחת בחשבון הוא כי ביחס להפקדות החל מ-1.1.2006 - תקופת ההמתנה עד למשיכה ללא קנס לא תהיה עוד 15 שנה - אלא ניתן יהיה למשוך את הכספים לכל המוקדם כאשר יגיע "הילד" לגיל 60. על משיכה מוקדמת של סכומים אלה בניגוד לתקנות יחול קנס בשיעור מינימלי של 35% על מלוא הסכום שנמשך - לרבות על הקרן!
פתרון (אם כי חלקי בלבד) למצב עשוי להיות כזה שבמקום להפקיד על שם הילד לקופת הגמל, יופקדו הסכומים בקופה על שם ההורה (או הסב), ואז ניתן יהיה למשכם החל מגיל 60 של ההורה ולהעניקם לילד במתנה. כך, ניתן לכאורה לקצר במידה ניכרת את משך ההמתנה עד למשיכה. עם זאת, יש לקחת בחשבון שגם פיתרון זה אינו תמיד ישים לאור הוראה נוספת שנכללה בתיקון החקיקה האחרון: כאשר ההורה נולד אחרי שנת 1961 נקבע כי הוא יוכל להפקיד כספים לקופת הגמל (למטרת תגמולים) רק אם במקביל מופקד עבורו למטרת פנסיה סכום מינימלי של 16% מהשכר הממוצע במשק (כ-1,100 ש"ח לחודש) - וזאת בלא תלות בגובה השכר בפועל של המפקיד.
מטרת התיקון האחרון של תקנות קופות הגמל - הן ביחס להגבלת המשיכה לגיל 60, והן ביחס להתניית ההפקדות בהפקדה לפנסיה, היתה לנסות ולעודד את הציבור לחסוך למטרת פנסיה. עם זאת, הדרך שננקטה היא לטעמנו שגויה. במקום לעודד את הציבור לחסוך לפנסיה בדרך של הגדלת ההטבות לפנסיה, הדרך שננקטה על-ידי האוצר היא של פגיעה באפשרות להפקיד לקופות גמל (לתגמולים).
התוצאות של דרך זו עלולות פעמים רבות להחטיא את המטרה ולהיות במקרה הטוב - מעבר לאפיקי חסכון אחרים (כדוגמת פתיחת תוכניות חסכון לטווח ארוך), ובמקרה הפחות טוב - הפסקה של החסכון לטווח ארוך.