"אפשר לשמור על שרון וההינתקות", כך אמרת בטלוויזיה, "כאילו אין נגדו ידיעות קשות, וצריך לפרסם נגדו ידיעות קשות ומביכות, כאילו לא שומרים על שרון וההינתקות". זה מה ששמעו מפיך, לונדון וקירשנבאום (23.5.05), שדרשו הסבר למשל האתרוג שלך.
לנוכח הגבות המזדקרות של לונדון, הסברת: "אני עיתונאי אידיאולוגי".
"ידיעות קשות"? - מה, אתה מפחד לומר עננה פלילית?!
ולמי שלא הבין (אומר זאת בשפתי): מאחר וראש הממשלה מתכוון לממש את חלומנו האידיאולוגי, חובתנו לשמור עליו, בקופסא מרופדת "משל היה אתרוג". שחיתות אישית, והשגת רוב בממשלה ובכנסת, בשיטות שמזכירות משטרים שכנים, היא קטנות בעיניך. אחרי ההינתקות - "הכול פתוח".
אומרים מבקר המדינה, אליעזר גולדברג, ח"כ יוסי שריד, פרופ' מרדכי קרמניצר ועוד רבים אחרים: "השחיתות מסוכנת למדינה, יותר מכל סכנה אחרת". משל האתרוג שלך מוכיח, שאתה חלוק עליהם. לדידך, אין גרוע ומסוכן יותר למדינה, מההתנחלויות, ומבחינתך, שרון הוא קבלן ביצוע של האידיאולוגיה שלך (מבלי ששילמת). ועד שלא יסיים לבצע את המשימה, אסור להציק לו, בעוצמות שיאלצו אותו ללכת הביתה. כי רק הוא מסוגל לבצע את ההינתקות. ולכן אזרחי ישראל נחשפו למידע - בלי הדרישה להתפטר - על השחיתות שלו, ובמקביל ראינו אותך, ורבים מחבריך כלבי שמירה, שגייסו את עצמם לשמור עליו. זה ניראה לך תקין?
זה כאילו אמרת: בבוקר דיווחנו על מעלליו הפליליים של (נניח) רוזנשטיין, ובערב עשינו איתו עסקים. ולמי שתוהה מה פירוש "עסקים", אתה אומר: "תמורת הגנה, קניתי ממנו הינתקות, למרות שידעתי שהיא גנובה". "פרוטקשן" בעגה העבריינית.
אומנם אתה רהוט ומושחז, אבל השקפתך מוכיחה, שטרם התאוששת ממותו של "שמש העמים" זצ"ל. בדמוקרטיה, לא כל האמצעים כשרים, והכלים בהם משתמש המנהיג, אסור שיהיו אופייניים למשטרים אפלים. ומי שתפקידם על-פי הגדרה, לדאוג שכך יהיה, הם אתה וחבריך כלבי השמירה.
והנה רואות עינינו, שעיתונאים (פובליציסטים) בעלי השקפה ימנית, מחו והזהירו, אלא שהם אינם נחשבים בעיניך. אתה מזלזל בהם. במאמרך "בזכות הגיוס, נגד ההשתמטות" ("העין השביעית" גיליון מאי 05), כינית אותם: "שגרירי עמדה". "היזהרו", אתה מזהיר מפניהם, "הם טומנים כאן מלכודת פתאים. הם תובעים שאנחנו (עיתונאי השמאל), בשם האיזון האובייקטיבי, נתקוף בעבורם את שרון".
בעבורם? האם השמאל לא רוצה מנהיג דמוקרטי? תגיד, אתה בסדר? אינך רואה, שיש כאן סיטואציה מטורפת? שני בניו של ראש הממשלה שומרים על זכות השתיקה בחקירות משטרה - והכלבים, נביחתם רפה. אבא אריאל, שמעולם לא הצבעת עבורו, מתחבא בתוך הקופסא שלך. ואתה מזהיר מפני אלה, שהשקיעו, השקו וגידלו את האתרוג שאתה מחביא בקופסתך, רק משום שיש להם דרישות: ממנו - שיחזיר להם את הפתקים שגנב מהם, ומיכם, כלבי השמירה - שתעזרו בשמירת כללי המשחק. זוהי חובתכם האתית. האם הגזימו? או שמא החציפו?
באותו יום, כשדיברת במכון ון-ליר על "משל האתרוג", התרשמת, שרוב הקהל היה ממצביעי השמאל. "כשהשואלים התלוננו", כך אתה כותב (בעין השביעית), "שלמפלגת העבודה אין מנהיג, ונחום ברנע אמר: להיפך, מפלגת העבודה היא היחידה שיש לה מנהיג, אריק שרון שמו - נחה דעתם, בצער אך בהשלמה". סוף ציטוט.
אריק שרון מנהיג העבודה? בזכות איזה קולות? זה לא מזכיר לך את הסיפור על הסוס הטרויאני? פתאום, שנה לאחר הניצחון בבחירות, מסובב המנהיג את ההגה, ועושה פארסה, דורס את מצביעיו, ונוסע היישר ללב האידיאולוגיה שהובסה בבחירות. כמה חודשים אחרי, הוא פותח להם את השער, ומכניס אותם פנימה לממשלה. ואתה מבסוט. והנבגדים, מה איתם? הם לא נחשבים?
זה מסוכן. בנובמבר 95', שילמנו ביוקר, בגין שני מנדטים שנגנבו מהימין. את הלקח מהטראומה הזו - כלומר, הקפדה על כללי משחק - לא הפנמתם, אתה וחבריך. חריגה מכללים של צד אחד, אפשר שתגרור, חריגה בצד השני. ובאין כתובת אחרת, מי שתפקידו לשמור על כללי המשחק, אלה הם כלבי השמירה.
אלא שאינכם מסוגלים לעמוד מול העסקה המפתה "שמציע" לכם ראש הממשלה, לאמור: הניחו לי ולשני בניי, ואני בתמורה אפנה ישובים באופן חד-צדדי, וארסק את הליכוד. אין ספק, הופתעתם. האיש, שלדעתכם, הוא הכי שקרן בפוליטיקה הישראלית, מציע לכם הצעה, שהיא דומה לזכייה בלוטו. ואתם הסכמתם. לזכות בפרס הגדול בלוטו, בלי לקנות כרטיס? מי לא היה מסכים?
עכשיו אתה וחבריך, מספרים לנו, שהתהליך כשר ודמוקרטי. עובדה, יש להינתקות רוב בממשלה ובכנסת. או שאינך מבין, או שאתה מטעה. גם בדיקטטורה, יש לדיקטאטור רוב בממשלה ובפרלמנט. ההבדל בין שני המשטרים הוא, שבדמוקרטיה הרוב בפרלמנט משקף את הרוב בציבור, ובדיקטטורה רצון הציבור אינו רלוונטי.
רוב אזרחי ישראל, לא רוצה הינתקות. אני יודע: אתה תגיד את ההיפך, ותנפנף מולי בניירות שמשחררת מינה צמח. עם כל הכבוד - ואין כבוד - ישנו מקום אחד בלבד, שבו בודקים בדמוקרטיה את רצון הציבור - בקלפי. ושם ניצחו המתנגדים - פ ע מ י י ם. ברבע הגמר, ובחצי הגמר. אלא שאתם, בזכות העוצמה התקשורתית הנתונה בידכם, הכרזתם על ניצחון במשחק הגמר, למרות שלא הופעתם. למה לכם לזנק לקלפי ולהסתכן בהפסד נוסף? עדיף לא להתמודד, ולהכריז על ניצחון.
תמיכתך במהלכיו הבעייתיים של שרון, מקורה בתחושה חזקה שאחיזתנו ביהודה ושומרון, אינה מוסרית. אין לנו דרך לטהר את עצמנו כאומה, כך אתה בטוח, אלא אם נעקור את ההתנחלויות. לדידך, הגירוש והעקירה, כמוה כטבילה מטהרת. אלא שאתה טובל, ואתרוג רקוב בקופסתך...
