הדיון הציבורי בשאלת ההינתקות אינו עוסק כלל במידת התבונה שבה. דבר זה הינו תמוה מאוד בהתחשב בכך שזהו אחד המאורעות המשמעותיים ביותר בארצנו מאז קום המדינה. כולם מדברים רק על "האם זה יקרה?", "האם זה מוסרי?" ולא על "האם זה חכם?".
המקסימום שניתן לשמוע ממצדדי ההינתקות הוא המשפט הקצר הבא: "איני רוצה שבני ישרת בעזה. פחות חיכוך, פחות מגע, פחות צבא. אם נצא משם לא יהיה את מי לתקוף. עיין ערך לבנון".
מסר זה הוא פשוט, חד וקליט. אולם האם זה נכון שאם נתנתק מהדרום, הבן כבר לא יצטרך לשרת בעזה?
העיר עזה כבר מזמן איננה תחת שלטון ישראלי. החמאס, אשר ככל הנראה עומד להשתלט על עזה, הינו תנועה מיסודה של "האחים המוסלמים". תנועה זו מתנגדת ללאומיות ערבית נפרדת ודוגלת באיחוד כל מדינות ערב לאומה ערבית אחת גדולה. החמאס מתנגד מפורשות להקמת מדינה פלשתינית וכל ענינו הינו גירוש היהודים ושאר הכופרים מדאר אל-איסלאם (ארץ האיסלאם). מטרת החמאס אינה עזה אלא סילוק יהודים מכל פלשתין.
היטיב לבטא שאיפה זו המשורר הערבי מחמוד דרוויש, שאת מורשתו ביקש שריד להנחיל לילדי ישראל בהיותו שר החינוך: "לכו לאן שתרצו, אבל לא ביננו, בשום אופן! הגיע הזמן שתסתלקו, שתמותו היכן שתרצו, אבל לא ביננו... צאו מכל דבר, צאו מפצעינו, מאדמתנו, צאו מהיבשה, מהים, מהכל וטלו עמכם את מתיכם...".
העמדת הפנים כאילו מטרתם הינה הקמת מדינה הינה מעשה מסוכן ואווילי ביותר. אין מדובר בלבנון המבקשת לפנות צבא זר מעל אדמתה, כי אם במלחמה אשר מטרתה הינה השמדת המדינה היהודית. חשוב לזכור שלמרות ההבדלים בין החמאס לפת"ח זוהי ביסודה גם מטרת האחרון. האמנה הפלשתינית קובעת זאת מפורשות והיא שרירה וקימת למרות סיפורי המעשיות של שמעון המספר.
שני היבטים קובעים את יכולתו של ארגון טרור לקדם את מטרותיו: המוטיבציה שלו והיכולת הצבאית שלו. מבחינת המוטיבציה סבורתני כי כל אדם מבין שלאחר ההינתקות לא יהיה עוד איש בעולם הערבי המתנגד לטרור, מהסיבה הפשוטה: עם הצלחה לא מתווכחים. מבחינת היכולות הצבאיות, כאן כבר מדובר על תפנית, על קפיצת מדרגה, על קנה מידה אחר.
בלא צה"ל המאבטח את ציר פילדלפי תהיה הדלת לסיני ולנשק המגיע משם פתוחה לגמרי. כמה זמן יעבור עד שיגיעו הקטיושות, מישהו מוכן לומר? האם יש אישיות ביטחונית אחת במדינת ישראל שטוענת כי זה לא מה שיקרה? היכן היא אותה אישיות? בעבר עם תחילת הסכמי אוסלו מלאו האקרנים בגנרלים שונים שהבטיחו לנו שיהיה שלום. היום, כל ראשי מערכת הביטחון נשלחו הביתה. האומנם נוכל להפקיר לחלוטין את הגבול הדרומי ולהמשיך לנהל מדינה?
האם מישהו מעלה על דעתו כי המצרים יגנו על גבולה הדרומי של ישראל? המצרים איפשרו עד עתה מעבר חופשי של אמל"ח מסיני לישראל ורק צה"ל הוא שבלם את השיטפון.
שדרות נמצאת 3 ק"מ מצפון רצועת עזה (5 ק"מ מבית חנון), איזור התעשייה של אשקלון נמצא רק 7.5 מצפון רצועת עזה (!), עוד 3 ק"מ לביה"ח ברזילי. גוש קטיף, לשם השוואה, מרוחק 17 ק"מ מדרום הרצועה.
כמה יהודית ירצחו במתקפת טילים (כבר לא קסאמים) אחת על שדרות? כמה ירצחו בעשר התקפות?
כמה יהודית ירצחו במיתקפת קטיושות על אשדוד או על אשקלון?
האם מישהו מספר לתושבי אשקלון שהדאגה הקלה ביותר שלהם תהיה אובדן מוחלט של ערך הדירות?
הדרום עומד להפוך לבשר התותחים של השמאל, "קורבנות השלום" בלשונם.
אולם לא רק הדרום יפגע. הטילים לא יעצרו שם. כמה זמן יעבור עד לזליגת האמל"ח הזורם בחופשיות ליהודה ושומרון?
כמה זמן יעבור עד למתקפת טילים על רעננה? היה זה הרמטכ"ל היוצא, בוגי יעלון, אמר בראיון לעיתון הארץ כי לאחר ההינתקות יפגע הטרור במרכז הארץ. כפר סבא, פתח תקוה, נתניה.
יתכן כי ישראל, לפחות בהתחלה, לא תיסוג מציר פילדלפי אולם מה הרווחנו אז?
אם צה"ל נשאר שם, רק ללא גיבוי אזרחי, הרי שהחיכוך אינו קטן כלל. הבנים נשארים בעזה. יש צורך בחיילים שיאבטחו את הגבול עם מצריים, בבסיסים, בדרכי גישה בטוחות, בצירים בטוחים ובסיורים ואבטחה. ההבדל היחידי הוא שעתה ישראל לא תוכל לטעון כי שטח אדמה זה שלה הוא. הצבא, בלא כל נוכחות אזרחית, יחשב בצדק לצבא כיבוש. הלחץ מבחוץ ומבפנים ל"סיים את הכיבוש", רק ילך ויגבר. האחיזה בשטח בלא כל גושי התישבות רק תהיה קשה יותר מכל בחינה אפשרית. סנקציות אירופיות הינן תסריט סביר ביותר.
כמה זמן יעבור עד לפינוי ציר פילדלפי? כמה זמן עד לסופה של מדינת ישראל?
התשובה של מצדדי ההינתקות היא הסתירה הפנימית הידועה נוסח מצנע. "אין שום פתרון צבאי... ואם הטרור ימשך, נכנס לשם ונשבור להם את העצמות". נכנס לאן? לעזה? לא יצאתם משם במטרה למנוע את החיכוך? ומה נעשה שם? למי "נשבור את העצמות"? האמנם נשמיד את תושבי עזה?
ואולי נעמיד סוללות תותחים באשקלון ונפגיז את עזה?
מיסטר מזוז כבר הודיע שדבר זה מהווה "פשעי מלחמה". ומה יעשה העולם כשנטבח ב"חפים מפשע" האומללים, ישיר התקווה?
אין זה מקרי שאין כל דיון ציבורי בהגיון הפנימי של ההינתקות.
פשוט א י ן ה ג י ו ן כזה.
