ובכן, מה החומרים הבסיסיים שעומדים לרשותינו להכנת "חמין" לשבת. תוכנית על הינתקות, פינוי ישובים, וויתורים כואבים, חקירות על שחיתות במשפחת שרון, חשש לכתב אישום, הדלפות מכוונות - מודולריות, יועץ סתרים נוסח ווייסגלס, נסיעות חשודות לארה"ב - בעיקר קונדוליסה רייס. בחשו-בחשו הוסיפו קצת פלפל עיתונאי, קצת עצם עם בשר, כמה תפוחי אדמה לוהטים - לשים על האש, לסגור היטב המכסה, לחכות 24 שעות ויש לנו "צ'ולנט" לאכילה.
הבעיה כשמרימים קצת את המכסה, ריח החמין מתפשט מהר - עוד לפני שהתבשיל מוכן לאכילה. זה מה שקרה, לפרסום קטע מהספר המעניין של רביד דרוקר ועופר שלח "בומרנג" בנושא הקשר בין החקירה המשטרתית של שרון לבין תוכנית ההינתקות.
הספר, בעיקרון דן בכלל בסוגייה אחרת והיא, ניהול המלחמה באינתיפאדה, התנהלות הממשלה בראשות שרון וקבלת החלטות, שלדעת המחברים, היו שגויות, הביאו להתארכות המלחמה באינתיפאדה, על כשליה, גורמיה והנזק העצום בחיי אדם וברכוש ששילמה המדינה והחברה.
בראיון בגלי צה"ל, אמר עופר שלח, שעניין ההערכה שלהם בדבר הקשר בין ההינתקות לחקירה וכתב אישום - הוא בגדר "הערכה" בלבד. הם לא מצאו כהגדרתם "אקדח מעשן" - או ראייה ישירה רצינית אחרת, אלא ראיות נסיבתיות, ראיונות עם אישים ומסמכים שיכולים להוביל למסקנה בכיוון זה.
יתירה מזאת, המחבר התרעם על התקשורת (שמתוכה הוא בא חי ונושם אותה) - שעוסקת בפרק אחד קטן בספר ולא בתיזה העיקרית שהיא האינתיפאדה.
גם המחבר השני, רביד דרוקר (במאמר במעריב מיום 20.6.05) - טוען שלפי הערכתו התוכנית נולדה אמנם ממצוקה אישית, למרות שמעולם לא היתה "תוכנית הינתקות" - אלא רעיונות ששרון גלגל עם מקורביו.
והנה, בא העיתונאי בן כספית ובמאמר נרחב בעיתון מעריב (מיום 20.6.05) - מוכיח במסמכים ובאירועים, כי קנוניה מעין זו שמייחסים לשרון ועוזריו, לא היתה ולא נבראה. התוכנית לפי כספית, החלה "לנוע" עם רעיונות - תיקונים, שיפוצים כבר בשנת 2001, קיבלה תנופה ב-2003, ונכנסה לישורת אחרונה ב-2004.
כשברקע משנת 2004 חקירה משטרתית, הגשת טיוטת כתב אישום נגד שרון ובניו ע"י עדנה ארבל פרקליטת המדינה דאז, מינוי מזוז - כיועץ משפטי, הקמת צוות בדיקה חדש וסגירת תיק "האי היווני" נגד שרון ובניו. אגב, אורחא: תיק סיריל קרן וחקירת עמרי שרון בתיקי העמותות - עדיין בטיפול טרם הכרעה.
ובכן, מה ניתן ללמוד מכל הפרשה עד כה? שהרצון לתת פרשנות חד-צדדית צרה, ממוקדת במטרה ספציפית, יכולה להעלות "עשן" גם אם לא נמצא "אקדח מעשן" - אבל הפרשנים למיניהם בהחלט מריחים עשן באוויר ואולי בעיניים.
דבר נוסף, שניתן ללמוד, שכאשר מתאמצים במיוחד, אפשר להמציא תיאוריה של "קונספירציה" נוסח רצח רבין - ולראות איך מנשימים אותה בעזרת ערבוב נתונים ועובדות - עד שמתחילים להאמין לה, אפילו אלו שהמציאו אותה.
כדי לצנן קצת את ההתלהבות של תומכי הקשר בין תיקי שרון להינתקות - כדאי להבהיר. לפי המאמר של בן כספית - ניצני התוכנית החלו הרבה לפני שהיו ראיות ממשיות לגבי משפחת שרון. את הוויתור על ישובים, מחוץ לגושי ההתיישבות הגדולים, כבר שמענו מברק כראש ממשלה ומתוכניות של מנהיגי מפלגת העבודה. יו"ר העבודה עמרם מצנע אף הציע במצע שלו לבחירות את הנסיגה וההינתקות מעזה, בה תמכו לא רק בחירי המפלגה, אלא גם רבים מהעם בישראל.
אמנם שרון, בשלב זה התנגד נמרצות, אבל השינוי לא חל בגלל החקירות וחשש לכתב אישום - אלא בהדרגה החל משנת 2001 עד 2003. כאשר לפי כל הערכות, הכשל של ברק וערפאת בקמפ-דיוויד והמפגשים לאחריו הוכיחו שאין פרטנר למשא ומתן ולא להסכם, ולכן יש לבצע מהלך חד צדדי, חד, כואב, ורציני כלפי פנים וכלפי חוץ כמו ארה"ב והקהילה האירופית או אולי להשאיר רישום בדף ההיסטוריה על ניסיון לבוא לידי הסדר או הסכם שלום עם הפלשתינאים עם סיום הקדנציה של שרון כראש ממשלה.
אסור לשכוח - מני מזוז לא היה מועמד של שרון לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה שיציל אותו מידיה של עדנה ארבל אם בכלל. מני מזוז, גם לא היה מועמד מוביל של שר המשפטים טומי לפיד - אלא למעשה "ברירת מחדל" - מועמד פשרה, שקט, אנונימי, איש ביניים, לא פוליטי, אפרורי, שאיש לא ידע מה כוחו, מחשבותיו ונטיותיו הפוליטיות.
מעניין - שחלק מהתוקפים אותו עכשיו, ובמיוחד לאחר סגירת "התיק היווני" ונטרול השפעתה של גב' ארבל בפרקליטות - היו בין אלה ששבחו והללו את מועמדותו של מזוז לתפקיד, את "הגאון מנתיבות" ילד הפלא המשפטי, ישר, הגון, אמיץ, א-פוליטי, עד להחלטה הגורלית.
לתשומת לב הפרשנים: אם שרון רצה לחזור בו - אחרי סגירת התיק, יכול היה להסכים למשאל-עם ותוצאותיו, לצאת גדול, עם הסכמת מנהיגי יש"ע. התעקשותו מוכיחה את ההיפך והנחישות שלו סותרת את התיאוריה של הקשר בין הנושאים.
ההערכה של דרוקר ושלח - עד כמה שהיא מפתה ונקלטת יפה - עדיין בגדר השערה וטובה כמו כל פרשנות והערכה אישית - ואסור להתפתות ולהפכה לתיאוריה מחייבת או אחת שכבר הוכחה.
האמת - כנראה אי שם, אם בכלל - ואולי נדע בעתיד.
