שידורי הטלוויזיה בישראל מופצים כיום בשתי שיטות - שיטת שידור אנלוגית, באמצעות לוויין ותחנות שידור קרקעיות; ושיטת שידור דיגיטלית (ספרתית), באמצעות הלוויין בלבד. שינוי שיטת ההפצה בצירוף האחדת משאבים של הגופים הציבוריים המשדרים, יכולה להביא לחיסכון של עד כ-90 מיליון ש"ח בכל שנה.
מהי המשמעות ההנדסית?
בישראל יש שלושה גופים ציבוריים משדרים: הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו (ערוצים 2 ו-10), רשות השידור (1 ו-33) והטלוויזיה הלימודית (במסגרת ערוצים 1, 2 ו-10).
השידורים האנלוגיים מועברים לציבור באמצעות מערך קליטה לווייני-קרקעי. בשיטה זו מופצים השידורים ממרכזי השידור לתחנות השידור הקרקעיות באמצעות לוויין וסיבים אופטיים. הצופה קולט את השידורים מהתחנה הקרקעית שבאזורו באמצעות אנטנה.
ערוצים 1 ו-2 משודרים כיום בשיטה זו. לכל ערוץ מערך שידור נפרד ובו מרכז שידור, צוות מפעילים, מערכת UP-LINK (העלאת השידור ללוויין) ומערך תחנות קרקעיות. לרשות השידור מערך של 47 תחנות שידור ולרשות השנייה מערך של 15 תחנות שידור המכסות את כל הארץ.
ערוץ 10 מופץ בשיטת השידור הדיגיטלית, וכך גם ערוץ 2 נוסף על ההפצה האנלוגית. השידורים מופצים ללוויין והצופה קולט את השידורים ישירות מהלוויין באמצעות צלחת ומפענח.
טכנולוגיה נוספת להפצת השידורים הדיגיטליים, שלא קיימת כיום בארץ, היא שידור דיגיטלי בהפצה קרקעית (DVB-T). לצורך כך על גופי השידור להקים מערך תחנות קרקעיות או להסב תחנות קיימות לשיטה הדיגיטלית. מאחר שניתן להשתמש באותו מערך תחנות, לשידור מספר ערוצים, הרי הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו ורשות השידור, יכולות לאחד משאבים.
הקמת מערך שידור כזה כרוכה בעלות חד פעמית של 30-15 מיליון ש"ח. גובה העלות תלוי בכמות התחנות והספקן. ככל שיתאפשר לפרוס את מערך התחנות באופן אופטימלי יותר מההיבט ההנדסי, כך יקטן מספר התחנות ותוזל עלות ההקמה.
מהן המשמעויות הכספיות?
השארת המצב הקיים על כנו פירושה הוצאה כספית של כ-100 מיליון ש"ח בכל שנה לשלושת הגופים הציבוריים ביחד. מתוכם למעלה משלושים מיליון ש"ח בגין תחזוקת תחנות השידור.
שיטת DVB-T - תעלה כ-15 מיליון ש"ח בשנה בהנחה שיוקם מערך שידור משותף. מדובר בחיסכון של כ-85 מיליון ש"ח לשנה.
שיטה זו זולה יותר לתפעול ממערך התחנות הקיים כיום, שכן השידור דורש הספקים נמוכים יותר, ניתן לכסות את הארץ במספר תחנות מועט מהקיים ומספר התדרים שיידרש נמוך יותר ויחסוך באופן ניכר בעלות אגרת תדרים (בשיטה זו ניתן לשדר עד 6 ערוצים בתדר אחד). כמו כן, מעבר לשידור דיגיטלי ישרת צורך של המדינה בחיסכון בתדרים, שהם כידוע משאב לאומי חסר.
האחדת מערך השידור תאפשר שימוש במערכת משותפת של UP-LINK לווייני. חכירת מקטע חלל לשידור ספרתי דורשת משאבים נמוכים יותר ממקטע חלל לשידור אנלוגי. נוסף לכך, ככל שמשדרים יותר ערוצים יחד רוחב הפס (mgz) השולי הנדרש לכל ערוץ נוסף יורד והעלות השולית יורדת. חכירת מקטע חלל בלוויין לארבעה ערוצים דיגיטליים (בעבור ערוצים 10,2,1, ו-33) יחד תעלה פחות מעלות חכירה של מקטע חלל לערוץ אנלוגי אחד!
שידור דיגיטלי לווייני ישיר ללא הפצה קרקעית יעלה כ-10 מיליון ש"ח לשנה לכל הגופים יחד. שיטה זו זולה בכ-5 מיליון ש"ח לשנה משיטת ההפצה הקרקעית - דיגיטלית, ובכ-90 מיליון ש"ח מהעלויות כיום.
כל האומדנים לעיל מניחים, כי לא יחול שינוי באגרת התדרים. המדינה העלתה את אגרת התדרים בעשרות אחוזים ריאלית בתוך מספר שנים בכוונה לעודד ייעול בשימוש בתדרים. יש להניח, כי מעבר לשיטה חסכנית יותר הופך את הצורך להמשיך ולייקר אגרות אלו למיותר.
כמה זה יעלה לציבור?
מעבר לשיטת השידור הדיגיטלית טומן בחובו יתרונות רבים - חיסכון אדיר במשאבים - בתדרים ובכסף, איכות קליטה טובה יותר ואפשרות להוספת יישומים נוספים בשידור. הפצה משותפת של ארבעת הערוצים הארציים יכולה להיות חלופה לצרכנים, שאינם מעונינים להתחבר לכבלים או ל-YES. כיום צופים כאלו יכולים לקלוט רק שני ערוצים - ערוץ 2 וערוץ 10 הדיגיטליים או ערוצים 1, ו-2 האנלוגיים.
מנגד יש להביא בחשבון ששינוי השיטה יצריך השקעה חד פעמית בבתי הצופים, שאינם מחוברים ל-Yes או לכבלים בעלות של כ-150 דולר לרכישת מפענח והתקנתו בשיטת DVB-T, וכ-250 דולר לרכישת מפענח וצלחת והתקנתם בשיטת הפצה לוויינית ישירה. סכומים אלה נמוכים מהמחירים הקיימים היום, מכיוון שהמחירים בתהליך ירידה, ומדובר בהיערכות שתידרש בעוד כשנתיים.
בבתים משותפים ניתן יהיה להתקין צלחת משותפת אחת למספר דיירים, אך עדיין יהיה צורך ברכישת מפענחים נפרדים.
האם נכון לשנות שיטת שידור הצופנת, כאמור, יתרונות רבים אך משיתה עלויות על הציבור (גם אם חד פעמיות)? הרשות השנייה מנסה להוביל מהלך של סיבסוד ציבורי לרכישת הציוד הנדרש.
העלות הכוללת לציבור מוערכת בכ-130 מיליוני ש"ח בשיטת DVB-T ובכ-150 מיליוני ש"ח בשיטת השידור הדיגיטלית - בהפצה לוויינית ישירה. תחשיב זה מבוסס על ההנחות, כי מספר בתי האב אשר ידרשו הסבה לקליטה דיגיטלית יעמוד על כ-165 אלף.
הרשות השנייה פנתה לאוצר בבקשה להפנות למטרה זו את דמי הזיכיון החד-פעמיים שקיבלה מהזכיינים של ערוץ 10 במכרז. מדובר בסכום של 23 מיליון ש"ח. אפשרויות נוספות לצמצום עלויות - הקלות במיסוי על הציוד, השתתפות שלושת הגופים המשדרים במימון והסדר עם חברת Yes לשימוש בצלחות שהתקינה בבתים משותפים.