מערכת המשפט מסתערת על ירושלים
התבשרנו כי בית המשפט במדינת ישראל חייב את ראש עיריית ירושלים לקיים בעירו את "מצעד הגאווה" של הומסקסואלים ולסביות.
מדובר בראש עיריה שנבחר ע"י תושבי העיר שהביעו בכך, בצורה דמוקרטית, את רצונם כי ינהל את העיר על-פי צורכי התושבים ורצונם, בין במישור הפיזי ובין במתן הצביון הערכי בו הם חפצים. אך כרגיל במדינת ישראל, בה הרבון האמיתי הוא מערכת המשפט ולא העם, כפתה מערכת המשפט, כמנהגה זה מכבר, את רצונה על הרוב. בכך עשתה קלסתר את הדמוקרטיה תוך שהיא כופה באופן לא דמוקרטי את סולם הערכים הסובייקטיבי של שופטים כאלו ואחרים על רצון העם תוך שימוש במסווה משפטי.
בשנים האחרונות, הפך בארצות המערב החילוניות משכב זכר מאקט מיני מאוס לסמל לקדמה וליברליות, תוך שהמעטים הנוהגים מנהג זה המגונה בעיני הרוב המוחלט של האוכלוסיה, משתמשמים בסיסמאות כגון "דמוקרטיה" ו"חופש הביטוי" כדי לכפות את צורת חייהם ונוהגיהם המיניים, שנעשו עד לאחרונה בצינעת חדר המיטות הפרטי שלהם, על כלל האוכלוסיה, בחינת כזה ראה וקדש.
התעמולה למען התנהגות מינית שהנה מאוסה בעיני מרבית הציבור, נעשית תוך שימוש במערכות התקשורת והמשפט המשרתות את מאווי המיעוט הזה שהופך קולני יותר ויותר במסעו להשליט את ערכיו על כלל החברה כדי לשנות את צביונה לחברה מתירנית ומופקרת מינית. חלק נכבד ממערכת התעמולה הזאת הוא כמובן השימוש במונחים ערבים לאוזן כדי לתאר מעשים המתועבים על הלב. כך הפכה המילה "סודומי" - שהנה תרגום ל"משכב זכר", ל"גיי" שהינו תרגום ל"עליז".
כדי לשמור על נורמליות מה בתוך חברה הדוהרת בקצב של רכבת הרים אל תוך התהום, בחרנו להביא כאן מספר מקורות מן המסורת היהודית המתארים על נכונה את יחס התיעוב והמיאוס של היהדות למשכב זכר, מאז מתן תורה בסיני ועד ימינו אלו.
מה אומרת המסורת היהודית
"ואת זכר לא תשכב משכבי אשה תועבה הוא" (ויקרא י"ח: כ"ב).
זאת האזהרה. והעונש מובא בהמשך:
"ואיש אשר ישכב את זכר משכבי אשה תועבה עשו שניהם מות יומתו דמיהם בם" (ויקרא כ':י"ג).
מלבד עונש מוות בו מתחייב אדם המבצע משכב זכר (במקרה כמובן ויש התראה ושני עדים), מכבירה המסורת היהודית בחומרת פשע זה מבחינת ההשפעה הרעה שיש לו על עתיד העם ועל עתיד העולם כולו.
בתלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, פרט ט, ה"א, נאמר:
"מפני מה באין זועות לעולם? אמר רבי אחא: בעון משכב זכר. אמר הקב"ה אתה זיעזעתה איברך על דבר שאינו שלך חייך שני מזעזע עולמי על אותו האיש".
התלמוד מלמד אותנו שרעידות אדמה נגרמות כתוצאה ממשכב זכר.
מדרש ויקרא רבה, כ"ג:
"מצינו שהכל הקב"ה מאריך רוחו חוץ מן הזנות בלבד... סדומיים, ר' יהושע בן לוי בשם בר פדיה: כל אותה הלילה היה לוט עומד מדבר עליהם סניגוריה, כיוון שבאו ואמרו לו: "איה האנשים וגו' ונדעה אותם" (בראשית יט:ה), בתשמיש, מיד: "ויאמרו האנשים אל לוט עוד מי לך" (שם י"ט:יב), עד כאן היה לך פתחון פה ללמד עליהם סניגוריא, מיכן ואילך אין לך פתחון פה ללמד עליהם סניגוריא, אלא "חתן בניך ובנותיך וגו', כי משחיתים אנחנו וגו'" (שם י"ט:יב – יג)."
המדרש מלמד כי לוט כמעט והצליח ע"י הפצרותיו לחון את אנשי סדום מעונשם. אבל ברגע בו תבעו את אורחיו למשכב זכר, נחתם גורלם סופית להישמד.
כמו שמלמד המדרש, בראשית רבה, כ"ו:
"כל אותו הלילה היה לוט מבקש חכמים על הסדומיים והיו מקבלין מידו. כיון שאמרו ליה הוציאם אלינו ונדעה אותם לתשמיש, אמרו ליה: 'עוד מי לך פה'. עד כאן היה לך ללמד סניגוריא עליהם מכאן ואילך אין לך ללמד עליהם סניגוריא".
בהמשך לאזהרה בויקרא י"ח שלא לעבור איסור משכב זכר, ממשיכה התורה ומזהירה:
"אל תטמאו בכל אלה כי בכל אלה נטמאו הגויים אשר אני משלח מפניכם. ותטמא הארץ ואפקוד עונה עליה ותקיא הארץ את יושביה. ושמרתם אתם את חוקותי... ולא תעשו מכל התועבות האלה... ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אותה כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם". (ויקרא י"ח: כ"ד-כ"ח).
התורה מזהירה אפוא את הישראלים שאם יטמאו עצמם במשכב זכר יהיה גורלם כגורל הגויים שישבו בארץ ישראל לפניהם והם יגלו ממנה. ארץ ישראל איננה סובלת מעשים כאלו.
אומות העולם היו שטופים בזימה, כולל משכב זכר, גם אז, לא רק בתרבות הקלוקלת העכשווית. וכמו עתה, כן גם אז, נהגו במנהג המחפיר של "נשואים" חד-מיניים.
במדרש ספרא, אחרי מות, פרשה ט, מובא על הפסוק "כמעשה ארץ מצרים וכמעשה ארץ כנען לא תעשו":
"יכול לא יבנו בניינות ולא יטעו נטיעות כמותם? תלמוד לומר: ובחקותיהם לא תלכו, לא אמרתי אלא בחוקים החקוקים להם ולאבותיהם ולאבות אבותיהם. ומה היו עושים? האיש נושא לאיש והאשה לאשה, האיש נושא אשה ובתה והאשה ניסת לשנים. לכך נאמר: "ובחקותיהם לא תלכו".
בראשית רבה, כו:
"דור המבול לא נימוחו מן העולם עד שכתבו גמומסיות (שירי זיווג) לזכר ולבהמה. אמר רבי שמלאי בכל מקום שאתה מוצא זנות אנדרלומסיאה באה לעולם והורגת טובים ורעים".
מדרש תנחומא, בראשית, כא:
"אמר ר' יהודה בר אידי לא נחתם גזר דינם של דור המבול, עד שכתבו גמיקיסוס (שטר נישואין ביוונית) לזכר ולבהמה". הכוונה לנישואי גברים עם גברים. ולהם היה גם מנהג שהחברה המערבית ה"מתקדמת" עדיין לא הגיעה אליו - להינשא גם עם חיות המחמד שלהם.
גם תושבי ארץ כנען נענשו בגירוש מן הארץ או בהריגה אם ילחמו בישראלים משום ש"התעיבו מעשיהם" (ילקו"ש תקפ"ו). ומה היו אותם מעשי תועבה?
אומר המדרש:
"היו שטופים בע"ז, במשכב זכר" (שם. תק"צ). מעשי החטא של המצרים דומים לאלה של עמי כנען ולכן משווים אותם המדרשים אותם זה לזה: "מעשיהם של כנענים כיו"ב". חז"ל מלמדים אותנו אפוא שמשכב זכר הוא פשע שגורם להרס החברה ע"י עונשי שמיים. וכשם שנענשו הכנענים והמצרים, מלמדים אותנו חז"ל כי הקב"ה עתיד להיפרע גם מן הישראלים אם יעשו כמעשיהם (שם, תקפ"ו).
המסורת היהודית מזהירה את בני האדם כולם, יהודים ולא יהודים כאחד, מאסונות טבע אדירים שיתרחשו כתוצאה מהשחתת הטבע האנושי ע"י משכב זכר. כל מפרשי התורה הקלאסיים, בלי יוצא מן הכלל, עומדים על המיאוס והתיעוב של משכב זכר.
אבן עזרא (ויקרא כ-יג):
"הזהיר הכתוב שלא תהפוך דברי השם... והזכיר 'תועבה' (על משכב זכר) כי הוא דבר נתעב לנפש קדושה אפילו בתולדה". כלומר, לא רק על אדם האמון על תורת ה' מהווה אקט זה דבר נתעב, אלא על כל אדם באשר הוא אדם, כי כך ברא הקב"ה את טבע האדם, שיהיה דבר זה נאמס אצלו.
"ספר החינוך" (מצוה שטו) אומר על משכב זכר שהוא:
"עניין טרוף נמאס ומכוער מאוד בעיני המקום ובעיני כל בעל שכל".
ואכן במשך כל הדורות לא היה מעשה מכוער זה ידוע בחברה היהודית. עד כדי כך ש"השולחן ערוך", ספר ההלכה שקבע לדורות את צורת ההתנהגות היהודית המחויבת מן התורה, לא מצא אפילו לנכון להזכיר איסור זה.
משכב זכר, בהיותו בין עבירות גלוי עריות, הינו אחד הדברים שיהודי מחויב למסור נפשו על כך. ואכן, במהלך ההיסטוריה היהודית היו מקרים בהם יהודים מסרו נפשם למות ובלבד לא לעבור על כך. התלמוד הבבלי (גיטין נז ע"ב) מספר על ארבע מאות ילדים יהודים שהיו בין השבויים שלקחו הרומאים והסיעו בספינות לרומא. כאשר הבינו בהיותם בספינה כי שוביהם מתכוננים למסור את הילדות כפילגשים ואת הבנים למשכב זכר הפילו כולם עצמם לים במוסרם נפשם כדי לא לעבור עבירה זו.
אחד מגדולי הפוסקים של הדורות האחרונים, הגאון רבי משה פיינשטיין (אגרות משה או"ח, ד, קטו) דן בנושא זה בתשובה לשאלה שנשאל. בתחילת דבריו הוא מדגיש את חומרת איסור משכב זכר וכותב שאף בני נח (הלא יהודים) הוזהרו על כך. הוא מסביר את הסיבה מדוע התורה מדגישה את המלה "תועבה" לגבי איסור זה אף יותר מאשר שאר איסורי עריות, בכך שבעוד שאר האיסורים הללו נובעים מתוך תאוות היצר הטבעית, הרי כאן מדובר באקט לא טבעי:
שבדרך הטבע יש לבני אדם תאווה למשכב הנשים, אבל "למשכב זכר ליכא שום תאוה מצד הבריאה, וכל התאוה לזה הוא רק תועה מהטבע".
מה אפוא מניע את החוטא בכך? תשובתו:
"שיצר הרע זה אינו אלא מחמת שהוא דבר אסור, שהוא כמו להכעיס ח"ו".
אדם העובר על חטא זה עושה זאת אם כן לא מפני שמדובר בתאווה טבעית אלא משום:
"שכל התאוה הוא רק מחמת שהוא דבר אסור, ויצר הרע מסיתו להמרות נגד רצון ה'".
אם בחטאים אחרים יש לחוטא תירוץ שפעל על-פי נטיית טבעו, הרי לגבי משכב זכר:
"אין להרשע העובר על זה שום טענה לתרץ את עצמו, כי לא היה שייך להתאוות לעבירה זו".
כל העובר על איסור זה:
"נעשה שפל ובזוי בתכלית השפלות". "כל העולם, אף הרשעים מבזים לבעלי עבירה דמשכב זכר".
"ואף בעיני הרשע השני שעושה עימו העבירה הוא מזולזל ובזוי".
מקור האיידס
מלבד היות הענין מאוס ונתעב במסורת היהודית ובעיני כל בר דעת, צריכים היו אנשים, גם כאלו שאינם שומרי מצוות, להזדעק על התעמולה לדבר זר זה מצד שמירה על נפשם. משכב זכר היה הגורם לפריצת מגפת האיידס הנוראית שכלתה רבים ומהווה את האיום החמור ביותר על בריאות הציבור.
בשיחה טלפונית שקיימתי עם ד"ר מעיין, העומד בראש מרפאת האיידס בבי"ח הדסה, ירושלים, לפני כעשר שנים, הסביר לי את הנקודות הבאות:
1. המחלה נתגלתה בארה"ב בשנת 1981.
2. כאשר הוירוס זוהה לראשונה בפריז בשנת 1983, שכיחות המחלה בקרב האוכלוסיה ההומוסקסואלית היה 10 עד 15 אחוז, כאשר בקרב האוכלוסיה ההטרוסקסואלית האחוז מבחינה מעשית היה אפס.
3. כיום, מצויים 90% מקרב נשאי הנגיף וחולי האיידס הפעילים בעולם השלישי. 80% מקרב חולי האיידס הפעילים רשומים בארצות המערב.
4. 55% מקרב חולי האיידס כיום הם בקרב ההומוסקסואלים, 25% בקרב מכורים לסמים, 5% בקרב חולי המופיליה, 5% בקרב הטרוסקסואלים, 5% לא ידוע.
5. מדענים מסבירים את התופעה של תגובה שונה לנגיף בקרב אוכלוסיות שונות בעולם בקיומם של תת-סוגים שונים של הנגיף. תת-סוג "בי" הוא הפעיל בארה"ב. נגיף זה מופעל ע"י מגע דם, בעוד אלו הפעילים באפריקה למשל מופעלים ע"י מגע מיני הטרוסקסואלי. זהו ההסבר שלהם לכך שהמחלה נפוצה בעולם המערבי בעיקר בקרב הומוסקסואלים, דהיינו, האופי הטראומטי של המגע המיני ההומוסקסואלי המלווה בקריעת נימי דם.
6. עובדה, בין אם זה מחמת מערכת רפואית כושלת ללא רישום מתאים, שגם כיום 80% ממקרי האיידס הרשומים הם בארצות המערב.
להלן מספר ציטוטים מתוך מאמר מאלף תחת הכותרת "מקור האיידס:
Skeptic, vol. 3, no. 2, 1995, pp. 42-58
"סיפור ההתחקות הבלשי אחר מקור האיידס מסופר ע"י רנדי שילטס ברב-המכר "התזמורת המשיכה לנגן" (בשנת 1994 , בגיל 42, נפל שילטס עצמו קרבן למחלת האיידס).
... מקרה המוות הראשון שידוע לנו בוודאות כי נגרם ע"י הנגיף אירע אצל אדם בן 17, הומוסקסואל ככל הידוע, שמת בשנת 1968 מזיהום לא מוכר ואשר בדיעבד, הראתה בדיקת רקמות שלו שנשמרו כי נשא את נגיף האיידס. אדם זה לא היה מעולם מחוץ לארה"ב כך שברור כי הנגיף היה פעיל שם בשנת 1968.
... מדוע אם כך הוכתה ארה"ב לראשונה במגפת האיידס רק בשנת 1980, כאשר הזיהום הנגיפי עולה עד לכדי 50% בקרב אוכלוסיות הסיכון? התשובה היא ככל הנראה שלא עצם מציאות הנגיף בארה"ב היא אשר חוללה את השינוי. הגורם היה השתנות הסביבה החברתית.
החל משנת 1960 החלו ההומוסקסואלים בארה"ב לצבור כוח פוליטי גלוי ובמקביל החלו הומוסקסואלים לעסוק בפעילות הנושאת בחובה סיכון זיהומי רב: "סגנון החיים של המרחצאות", אותו מתאר שילטס. במקביל, גרם דייל אויר הומוסקסואלי בשם דוגאס (המתואר בספרו של שילטס כ"סוכן אפס") להדבקת הומוסקסואלים רבים אתם בא במגע מיני. ידוע כי קיים משכב זכר עם לא פחות מארבעים מקרב 248 האמריקנים הראשונים שאובחנו כחולי איידס באפריל, 1982.
... מה שאירע בשנות השבעים המאוחרות בארה"ב הוא שכאשר חלק גדול דיו מקרב אוכלוסיית ההומוסקסואלים בארה"ב הפכה נגועה בנגיף, הזדהם בסופו של דבר באיידס מאגר הדם בארה"ב (דבר זה החל לקרות בשנת 1978, כמו שידוע לנו עתה מבדיקה מאוחרת של מדגמי נסיוב שנלקחו מגברים הומוסקסואלים לצורך מחקרי הפטיטיס בי)... צורכי סמים בערים גדולות עסקו בזנות הומוסקסואלית כדי להשיג את הסם, וחלקם זיהמו אף הם את מאגר הדם.
... חוקרים גילו שמתוך 19 מקרי האיידס הראשונים שדווחו בלוס אנג'לס, שם התגלתה המגפה לראשונה, 5 ביצעו משכב זכר עם דייל קנדי-צרפתי, אותו דוגאס, שהיה חולה באיידס.
...העובדה המכריעה ממנה אין להתחמק היא כי גילוי מחלת האיידס אצל אנשים שקיבלו תרומת דם היה סימן ברור לסגנון החיים של התורם. זה היה זה אדם שמקבל/ת התרומה אף פעם לא פגש/ה (תורם שבדרך כלל התברר כי הינו גבר המקיים יחסי מין הומוסקסואליים בצורה מתירנית).
... ברור עתה ממחקרים רבים שהתדבקות באיידס ע"י מגע מיני נגרמת כתוצאה מטראומה רקמתית המתרחשת בעקבות מגע מיני בפי הטבעת. בכל אופן מאחר ואין ודאות להתדבקות במקרה של מגע מיני כזה, ברור שמתירנות מגבירה בהרבה את הסיכוי להפצת נגיף האיידס. הדבר מסביר את ההבדל בין צורת ההתפשטות של איידס באפריקה לבין זו המתרחשת בארצות המפותחות.
הדבר מסביר גם מדוע מחלה המתפשטת על נקלה ע"י מגע מיני רק בארצות בהן קיימת מתירנות מינית רבה בצירוף עם טראומה רקמתית בפי הטבעת (כלומר, בקרב הומוסקסואלים אמריקנים) לא הפכה עדיין למגפה כללית בכל ארה"ב."
תיאור זה של מקור האיידס חופף למה שידוע לחוקרים. הנתונים מוכיחים מעבר לכל ספק:
התפשטות האיידס בארצות המערב מקורה במשכב זכר.
משכב זכר הנו עדיין האיום העיקרי לבריאות העולם.
איחוד כוחות מפתיע
אותם חוגים שזכו בתביעה המשפטית שהגישו נגד ראש עיריית ירושלים, יזמו למעשה אירוע גדול בהרבה. כוונתם הייתה להפוך את ירושלים, בירת ישראל, לזירת התכנסות למשך עשרה ימים של הומוסקסואלים מכל העולם הנוהגים לערוך בשנים האחרונות כנוסים באופי של פסטיבלים המוניים מדי ארבע שנים. לפני ארבע שנים ערכו את הפסטיבל הזה ברומא, ועתה שמו ירושלים על ראש מעייניהם. בסוף חודש מרס 2005 התרחש אירוע מפתיע. אנשי דת העומדים בראש מערכות הדת של מדינת ישראל, המוסלמים והנוצרים כאן, כינסו מסיבת עיתונאים משותפת בה יצאו חוצץ כנגד הכוונה להפוך את ירושלים לבירת משכב הזכר ושאר תועבות שונות ומשונות למשך עשרה ימים. במסיבת העיתונאים נטלו חלק איש הדת המוסלמי, סאלם מנסרה, הארכיבישוף אריסטרכוס ראש הפטריארכיה היוונית אורתודוכסית, הפטריארך הלטיני מישל סבח, הרב הראשי הספרדי שלמה עמר, הרב הראשי האשכנזי יונה מצגר.
מי יודע? אולי יניב דווקא אירוע התועבה הזה מהלך שיקרב את השלום בירושלים? בסופו של דבר, מה שמעניין את התושבים היהודים שומרי המצוות הוא האפשרות להמשיך לנהל בבירת הקודש של העם היהודי את אורח החיים היהודי כמקדמת-דנא, כמו שניהלו כאן בזמן הבריטים, העותומנים, הממלוקים ושאר השלטונות שקדמו לשלטון הציוני. אולי נזכה לראות מוסלמים, נוצרים ויהודים יוצאים כאחד להגן על קדושת העיר. אולי גם כל אותם כתומים המטרידים אותנו לאחרונה השכם והערב בגין אדמה חולית ברצועת עזה, יבינו שסכנת המצעד המתוכנן ליום ה' הקרוב חמורה בהרבה מן ההינתקות סוף סוף מקן הצרעות של פליטי עזה ויצטרפו אף הם להגנה אמיתית על קודשי ישראל במקום על חולות רפיח.
