בבית ספר היסודי, תמיד בחרו אותי לוועדת קישוט.
כל שנה מחדש, ולא ביקשתי אפילו פעם אחת.
אבל אז, לפני כל מסיבה ולפני כל אירועון חטוף וחסר חשיבות בראיה מבוגרת (שלא שווה הרבה כשחושבים על זה), תחושת האחריות היתה מנקרת בי כעורב פסיכוטי ונחפזתי לפקד על צוות איכותי של ילדה עם צמות , ילד שמנמן עם ניצוץ נזלת שתמיד הבהב בנחיריו וילד נוסף שלא הבין איך הגיע למעמד העגום הזה.
שנתיים לפחות חשבו שאני יודע מה אני עושה, עד שהבינו שיש מישהו אחר שעושה זאת טוב יותר, ובחרו אותו.
אז בתחילה האגו הילדותי שלי נפגע (אולי הדבר היחיד שנשתמר מילדותי העשוקה), אבל לאחר מכן הבנתי שזו דרכו של עולם- גם במערב הפרוע תמיד יש מישהו ששולף מהר יותר ממך.
אז פיניתי את כס המלוכה על וועדת הקישוט לאחר. טוב ממני.
קורה.
עכשיו, בואו נעביר את המטאפורה החביבה של ימי ילדותי הפתטיים, לימינו אנו.
בואו נתייחס רגע אחד, אבל רק אחד כי אני לא יכול יותר, ברצינות לאותם אנשים שמרכיבים את ממשלתנו המרקיבה, וננסה לבחון לרגע את תפקידם.
אני מסכים שלנהל מדינה זה לא פשוט כמו לחשוב איפה צריך לתלות סרטי קרפ לפני מסיבת כיתה, באמת.
אני אפילו מודה בהכנעה שאין לי שמץ של מושג מה באמת צריך בשביל להיות שר התעשיה והמסחר למשל, ואני די בטוח שלא הייתי יודע מימיני ומשמאלי בתפקיד שכזה.
אבל, ננסה לחשוב יותר בגדול.
המטרה של ממשלה היא לקיים ,ובשאיפה בהצלחה, את מדינתה, ולנסות להביא לשגשוג ורווחה לכל תושביה.
כללי מספיק?
יופי.
אז עכשיו תגידו לי, איך מצליחים ראשי הממשלות , ושרי הביטחון שלנו לישון בלילה?
איך מצליחים חבורה של אנשים שאחראים לביטחון אזרחי ישראל, לא רק לישון בלילה כמו תינוקות שלווים, אלא להראות את פרצופים המכוער בציבור אחרי שמדינה שלמה סובלת שנים מטרור ברחובות ?
איך שר ביטחון שבכהונתו נהרגו עשרות אזרחים ממתקפות טרור, מעיז להראות את פרצופו הצבוע בתקשורת, לעזאזל ?!!
"שר הביטחון " ???????
הלוווווו...?
מה יותר פשוט מזה?!
בי- ט- חון
אולי אקבע פגישה יום אחד ואנסה להסביר לכנסת ישראל את תפקידה באמצעות בובות מפלסטלינה, בדידים, וספר צביעה עם הסברים.
ולכל חברי הכנסת המודאגים - כן, המילים בחוברת יהיו עם ניקוד.
איך ראשי ממשלה, שבדיוק כשהם אחראים על העניינים מאות אנשים מתפוצצים להם ברחובות, טילים חודרים לתוך בתים , לא מאדימים מבושה, מתפטרים ועפים להרי אורל כדי שלא ייאלצו להסתכל לתושבי מדינת ישראל בעיניים?!
איך הם לא מתביישים?
ואני אנסה לפנות עכשיו לאותם אנשים מעל גבי שורות אלו-
"שרים נבובים, ממשלתי המצחינה.
אני יודע שלא אכפת לכם מכלום.
אני יודע שכולכם לוקחים שוחד, משקרים, מקמבנים, חומדים, גונבים, ואונסים כל חלקה טובה של מה שנשאר מהארץ העשנה הזו.
אני גם מבין שאין אף ישיבה בכנסת ששווה לכם באמת להגיע אליה- הרי אחרי הכל זו רק העבודה שלכם.
ואני ,אישית, חושב שאם יש גיהינום, הרי יש לכם שם מקומות מסומנים בפתקים עם כתב מסולסל.
אני מבין שאתם לא חושבים שזה לא בסדר לסדר למישפוחה קצת ג'ובים בסביבה, וליצור בעצם מונרכיה בישראל- שלטון שעובר בקשרי דם, תפקידים שנולדים אליהם ומתים בהם.
אבל אני דורש את הזכות ללכת לי ברחוב כמשלם מיסים, שקוע במחשבות שלא קשורות לכלום, ולא להתפוצץ !
ואולי גם, רחמנא ליצלן, לשבת בסלון בבית בישראל ולא לקבל טיל- כן, טיל, לתוך הבית.
עכשיו תעוותו את פרצופכם הצבוע והמטונף ותגידו לי "תשמע, הטרור זו בעיה כלל עולמית, אתה לא יכול לצפות...".
וכבר הפסקתי להקשיב כי אתם מזהמים לי את האזניים.
בטח שאני יכול לצפות, כי אני משלם לכם את המשכורות!
ואל תתנו לי דוגמאות מערים בעולם שמנוחת הקפוצ'ינו שלהן מופרעת פעם בעשור מפיגוע שפה היה נכנס בזריזות לאיזו טבלה זו או אחרת ונמוג לו.
ובחיי שאם זה היה תלוי בי, כל אחד מיושבי המבנה המרובע בירושלים, שמעלה צחנה עד לב השמיים, היה נתון בסד מעץ, עירום בכיכר העיר על-מנת שיזרקו עליו עגבניות לפני שיגלו אותו לארץ טרשים כשהוא לבוש בסמרטוטים.
וזה אני כשאני רגוע ורחום.
ולכם לא מגיע רחמים.
כי אף אחד מהאנשים שאתם מכירים, ואף אחד מכם, לא נוסע באוטובוס.
אף אחד מכם לא מסתובב לו בקניון בנתניה.
וכולכם מקבלים משכורות ממני.
ואת המינימום שמגיע לי, אתם לא מספקים.
ובאמת, ששום תירוץ לא יתקבל.
באמת.
כי היה לכם זמן , ולא מעט.
לוותר, לסגת, להלחם, לכבוש,לכסח,לברוח, לא אכפת לי.
ולא עשיתם כלום.
ואתם עוד מעיזים להביט בעיני משפחות שכולות ולזבל את השכל.
אין מילה בשפה העברית לתאר את המיאוס, הבחילה, והבוז שאני רוחש לכם, ממשלות ישראל.
אני יודע שגם המכתב הזה לא מזיז לכם, אבל הייתי חייב.
בוב"
ולאזרחים היקרים, שומרי החוק ופורעיו, מגלגלי העיניים ואומרי ה"הן" וה"אין מה לעשות"-
המצב הקיים הוא לא אסון טבע.
יש בו אשמים, ויש המרוויחים ממנו לא מעט- בעיקר מהסטת תשומת הלב שלכם.
ואני לא מדבר רק על הפלשתינים, הם עוד סוג של פיונים, כמוני וכמוכם.
לאיפה שיגידו לכם להסתכל, העיפו מבט לכיוון השני- כי ינסו להסתיר מכם משהו.
משתמשים כנגדנו בלוחמה פסיכולוגית לפי הספר, כדי לגדל זן חדש של אזרחים זומבים.
הפלסטינאים, הסורים, האיראנים- ניצבים במחזה.
הרי כוחו של הצבא היה ידוע לכולם ועודנו ידוע.
אז מה קורה , אתם שואלים?
ישנם אנשים שמרוויחים מכל צעד ושעל שאתם עושים,
ויותר מזה
מכל צעד ושעל שאתם לא עושים.
חיו בכוונה !
בוב
