המאבק נגד הטרנספר - המשווק לציבור הישראלי תחת השם המסחרי "הינתקות" - איננו רק על גורלם של 22 יישובי גוש קטיף וצפון השומרון ו-8000 היהודים המתגוררים בהם והמיועדים לגירוש, לא רק על עתידם של יישובים אחרים, תחילה מעבר ל"קו הירוק" ובהמשך גם בתוכו, לא רק על מהותה של ישראל כמדינה ציונית-יהודית שתכלית קיומה הוא ריכוז עם ישראל בארץ ישראל, וגירוש יהודים מבתיהם בארצם הוא המסר השלילי ביותר לכל עולה פוטנציאלי.
המאבק הוא גם על המשטר במדינת ישראל: האם יהיה זה משטר דמוקרטי, שבו אין מגרשים בני-אדם מבתיהם בגלל לאומיותם, או שיהיה זה משטר שרונוקרטי, שבו זכויות האדם הן משניות בהשוואה ל"ערכים" זרים ומוזרים, שאין להם ולא כלום עם דמוקרטיה.
אירועי השבוע האחרון שפכו "אור" מדאיג על אופייה של מדינת ישראל בעידן שרון. בתחילת השבוע עוד התלבטה ממשלת הטרנספר אם להגן על אזרחיה המופגזים בעשרות רקטות קסאם ופצצות מרגמה המשוגרות לעבר יישוביה בנגב המערבי וברצועת עזה. גם קורבנות השרון - 5 נרצחים בנתניה ועוד נרצחת בנתיב העשרה - לא גרמו לממשלת הבריחה לעצור ולשקול מחדש את מדיניותה.
גם הימנעותו של יו"ר רשות הטרור הפלשתינית מלהילחם בארגוני הטרור האחרים לא הביאו אותה לבחון מחדש את הקונספציה של סיכון אזרחי ישראל רק כדי לשמור על כיסאו של ערפאת ב'. ממשלת שרון הפרה את המחויבות הבסיסית של ממשלה לאזרחיה: שמירה על ביטחונם. ומנגד: כאשר הרגיש אבו-מאזן שכיסאו של שרון מתחיל להתנדנד הוא הוריד זמנית את גובה הלהבות כדי שממשלת ישראל לא תמלא את חובתה, אלא תוכל להפנות את צבאה נגד "האויב האמיתי" במסגרת "המשימה הלאומית": גירוש יהודים מבתיהם בארצם.
משטרת ישראל גייסה השבוע את כל כוחותיה - לא חלילה למלחמה בפשיעה או בתאונות הדרכים - אלא כדי לבלום מחאה עממית נגד גזירת הגירוש. הדבר נעשה על-ידי הכרזת העצרת בנתיבות כבלתי-חוקית, מניעת הגעתם לנתיבות של אוטובוסים ובהם רבבות של מתנגדי הטרנספר, ניסיון כושל לחסום את הצעדה מנתיבות לכפר מימון, ומצור משולב של כוחות אדירים של משטרה וצבא על אזרחים שבאו להפגין. חיילים, שהם נטולי סמכות כלפי אזרחים, הצטרפו בהוראת המשטר הדורסני לשוטרים עתירי אמצעים. כיצד יכולה המשטרה להתלונן על חוסר תקציב כאשר זה נשפך בשפע למטרות פסולות?
בימי המצור על כפר מימון ניסו הח"מ וחבריו לשמוע מחיילי וקציני צה"ל בטבעת המצור מה תפקידם, מה ההוראות שניתנו להם, והאם בכלל יש להם סמכות כלפי אזרחים. התגובה היתה בדרך כלל מתחמקת, מגומגמת או מבוישת. אצל רבים ניכר היה שליבם נתון לנצורים; אצל אחרים ברור היה שאינם יודעים מה סמכויותיהם כ"שוטרים במדי צה"ל" כנגד אזרחים; רבים - ובהם צוערים, פרחי טיס וחניכי קורס מכ"ים שהכשרתם הופסקה למען "המשימה הלאומית" - בחרו להיות "ראש קטן", תופעה מדאיגה בפני עצמה.
אחרים טענו שכל תפקידם לשמש כ"משרוקיות" ולהזעיק את השוטרים אם חלילה ינסה אזרח ישראלי לצאת מכפר מימון, יישוב אזרחי שאפילו אינו נכלל בשטח הצבאי הסגור שהגדיר אלוף פיקוד הדרום - מדוע אינו מתפטר? - בתוך "הקו הירוק", ממזרח לרצועת עזה ומצפון לה.
הפאניקה שאחזה בכוחות הרבים שצרו על אזרחים - עד כדי יחס של 1:1 מול הנצורים - אינה נטולת בסיס. הרושם המתקבל הוא שריתוק כוחות ביטחון רבים ביום הגירוש לנקודות מחאה אחרות בכל רחבי הארץ - בירושלים, בכפר מימון ועוד ועוד - יפצל את כוחות הביטחון וימנע מהם לבצע את העבודה המלוכלכת שהמשטר השרונוקרטי הטיל עליהם, שהמוטיבציה שלהם לבצע את המלאכה הבזויה היא בשפל; שתופעת הסרבנות - בין במוצהר ובין בגרירת רגליים - תהיה המונית וישתתפו בה אלפי חילוניים ודתיים; שרבים ימצאו את עצמם בשורות האזרחים המוחים.
המשטר השרונוקרטי, באמצעות השר לביטחון פנים (לשעבר, בקרוב), מאיים לעצור אלפים ממתנגדי ה"הינתקות" ואף שחרר מחבלים כדי לפנות מקום בבתי הכלא. המשטר השרונוקרטי, באמצעות שרת המשפטים (לשעבר, בקרוב), מתכנן הקמת בתי-דין שדה סמוך למחנות המעצר. המשטר השרונוקרטי, באמצעות שר הביטחון (לשעבר, בקרוב), מתכוון להפעיל צבא נגד אזרחים. המשטר השרונוקרטי, בגיבוי היועץ המשפטי לממשלה (לשעבר, בקרוב), נהנה עדיין מתמיכת להקת שומרי "האתרוג".
חציית הקווים האדומים על-ידי זרועות המשטר השרונוקרטי התחילה לעורר ספקות אפילו אצל "כלב השמירה של הדמוקרטיה" שאינו אלא כלב השמירה של השרונוקרטיה (ע"ע "אתרוג"). גם אם קצב ההתעוררות של כלב השמירה אטי ומדאיג, השבוע החלו אחדים מן הקרנפים להתעורר, לנוכח הניסיון המקומם והאווילי לעצור את האוטובוסים לעצרת ולנוכח הצעדה המופתית והבלתי אלימה של מתנגדי הגירוש, חילוניים ודתיים, משני צדי "הקו הירוק".
אפילו כאשר חלק מן הקרנפים מתחיל להבחין בסכנה לדמוקרטיה ממשטר המפעיל צבא נגד אזרחים, חברי הכנסת והשרים עדיין מנותקים. האם הם יתעוררו רק כאשר יחצה שרון קו אדום נוסף ויקיף את הכנסת בטנקים?
המשטר השרונוקרטי גרר את ישראל לנקודת שפל חסרת תקדים. שרון נבחר כדי להילחם בטרור, אבל השתמש בקולות בוחריו כדי לבצע את מדיניות יריביו. בכך הוא פסל את עצמו מלהמשיך ולכהן כראש ממשלה. כדברי שמואל הנביא (שמואל א', ט"ו, 28) יש לומר לו: "קרע ה' את ממלכות ישראל מעליך היום ונתנה לרעך הטוב ממך". המאבק הוא על עצם קיומה של מדינת ישראל כמדינה ציונית, יהודית ודמוקרטית. שרונוקרטיה ודמוקרטיה אינן יכולות לדור בכפיפה אחת.
