בנפיחה האחרונה לפני יציאתה לפגרה אישרה כנסת ישראל את הוראת-השעה השנויה במחלוקת. ההוראה מונעת מערבים שאינם אזרחי מדינת ישראל את האזרחות והמגורים בתוך מדינת ישראל, גם אם באו בברית הנישואין עם ערבים אזרחי ישראל. לא מדובר חלילה בגירוש של אותם ערבים או ערביות משטחי ארץ ישראל, אלא מניעה של מימוש תביעת השיבה באמצעות המכשיר של נישואין. העילה: עשרה אחוזים ויותר מן הערבים אשר עברו את הקו הירוק באופן חוקי שותפים לפעילות טרור.
כצפוי יצאו חברי הכנסת הערביים מדעתם מרוב ביזיון וקצף, וכדרכם אמרו את האמת, כל האמת ורק את האמת. האמת שהם הדגישו היא שאין הבדל בין ערבי הדר בצד אחד של הקו הירוק, לבין ערבי הדר בצידו השני של הקו הירוק. כולנו, אמר חבר הכנסת באראכה, עם אחד, חמולה אחת משפחה אחת, וכל ניסיון להקים מחיצות בין ערבי תושב יהודה שומרון ועזה לבין ערבי או ערביה בעלי אזרחות ישראלית הוא גזעני, אטום לב ולא אנושי.
הבה נבחן את שלל המשמעויות של הכרזת האמת-ללא-כחל-ושרק של חברי הכנסת הערביים.
א. כל ניסיון ליצור יישות של ערבים ישראלים שיש להם זיקה למדינת ישראל ולאופי היהודי שלה נידון מראש לכישלון. אין ערבים ישראלים, יש רק ערבים פלשתינים, ולא משנה איזה מדינה הנפיקה להם את הדרכון ותעודת הזהות.
ב. אם אכן אין שום משמעות לדרכון או לתעודת הזהות, והשייכות היא אתנית בלבד, הרי שחברי הכנסת הערבים מייצגים נאמנה לא את מדינת היהודים (ישראל), לא את כנסת ישראל, אלא את שולחיהם הערבים, מכל צידי הקו הירוק (כולל עזה!).
ג. אם אכן ערביי ישראל אינם אלא חלק מן היישות הערבית-פלשתינית, הרי שהמושג "שתי מדינות לשני עמים" בעבר הירדן המערבי איננו אלא אחיזת עיניים. כל חלוקה שהיא צפויה להשאיר מיעוט ערבי גדול, פורה ומתרחב בתוך המדינה היהודית, ונבחריו הדמוקרטיים ימשיכו לייצג את המדינה הערבית השכנה.
ד. אם אין משמעות לגבולות כלשהם כגון הקו הירוק מבחינתם של הערבים, אין סיבה בעולם שמשמעות שכזו תיוחס לאותו קו בזוי ומיותר על-ידי היהודים. התביעה שכל הערבים החיים מערבית לירדן זכאים לדור בכל מקום, ולקבל זכויות אזרח בכל מקום, מחייבת שזכויות זהות צריכות להיות ניתנות גם לאזרחים יהודים. משמעו שכל יהודי זכאי לחיות בכל מקום מערבית לירדן בשטח הנשלט על-ידי מדינת ישראל, היא פלשתין, ללא הגבלות כלשהן.
ה. מכיוון שערביי יהודה ושומרון הינם זהים מכל הבחינות לערבים אזרחי ישראל, הרי שאין מניעה שמדינת היהודים תתייחס אל אלו האחרונים באותו אופן, דהיינו, אויב מר ונמהר שיש להשימו תחת משטר צבאי. גם בזה אין חידוש. נאורי ישראל המתגעגעים אל ארץ ישראל הישנה והטובה שלפני מלחמת ששת הימים יזכרו כי בכל מושבות הערבים בארץ שרר משטר צבאי עד אמצע שנות ה-60, וכי פקודות החירום שתחת חסותם הוקם המשטר הצבאי עדיין שרירות וקיימות. צחוק הגורל הוא שכיום השימוש העיקרי בהן הוא לדיכוי היהודים, אך לא כדאי לנציגי הערבים בכנסת לשמוח יותר מדי. המצב האנומלי הזה לא יימשך יתר על המידה.
ו. מכיוון שחברי הכנסת הערבים מייצגים את כלל ערביי ארץ ישראל, הרי שבהכרח הם מייצגים גם את יישות הטרור אשר השתכנה לה בארץ ישראל. רוצה לומר, חברי הכנסת הערבים הינם משרתי הטרור האיסלמי-פלשתיני בתוך כנסת ישראל. כמובן שאין בקביעה זו שום חדש שכן לולא היה דוקטור אחמד טיבי יועצו של יאסר ערפאת ספק אם מישהו מבעלי זכות הבחירה הערבים היה בוחר בו. ההוכחה הניצחת לעובדה שחברי הכנסת הערבים אינם אלא משרתי יישות הטרור הינה הזעם הרב שבה קיבלו את מניעת זכותם של ערבים לתבוע את מדינת ישראל על פעולות ההתגוננות שלה מפני הטרור האיסלמו-פלשתיני.
קשה לתאר חבר קונגרס אמריקני שהיה תומך בריש גלי בזכותם של בני משפחות המתאבדים המתפוצצים בעירק לתבוע את ממשלת ארה"ב. ברוח האמת, מכיוון שחברי הכנסת הערבים הם שלוחיהם של כל ערביי ארץ ישראל, טבעי שהם גם שלוחיהם של אלו אשר רוצחים יהודים מחד, ותובעים את הזכות לתבוע את עלבונם מן היהודים מאידך. בכל אופן, מאז שהשתכנה לה יישות הטרור בארצנו ברור כי נציגי האומה הערבית בכנסת ישראל הם מן המהללים העיקריים של ישות הטרור ופעולותיה, הם יועציה הנאמנים ומשרתי האינטרסים שלה, במיוחד אלו המנוגדים לאינטרסים של מדינת היהודים.
ז. כנציגים לגיטימיים של כלל ערביי ארץ ישראל, וברוח האמת, מתנגדים חברי הכנסת הערבים לכל גילוי של ריבונות יהודית על אדמת ארץ ישראל. במשימתם זו מצאו בעלי ברית מוזרים, כגון בית המשפט העליון, אך זה האחרון עושה מזאת מסיבות שיפורטו להלן.
בכל אופן, התמיכה הבלתי מסויגת של נציגי הערבים בכל יוזמה שתפקידה לערער את אחיזת היהודים באדמת ארץ ישראל עולה בקנה אחד עם האמת היסודית של שלילת קיומו של עם ישראל בפלשתין, ללא כחל ושרק, ללא התנצלויות התחבטויות או ביקורת עצמית.
גזענות בוטה כלפי יהודים היא חוקית שרירה קיימת ולגיטימית, ואם אפשר לקדם אותה מתוך הכנסת, בגלוי, בתמיכת הכוחות הפתאים, מה טוב. יתר על כן, כל גילוי של ניסיון לחיזוק הריבונות היהודית הוא גזעני, וכל ניסיון לחזק את התביעה הערבית עליו הוא צודק ואנטי-גזעני. בדיוק כמו באירופה. כל יהודי הוא מטבע בריאתו גזעני, וכל מאמץ להשיב אותו למקומו הטבעי כאזרח סוג דהימי הוא הצדק בהתגלמותו.
לעומת דוברי האמת הערבים, הרי דבריהם של היהודים רצופי שקר מתחילתם ועד סופם. הם מסובבים בכחש בעיקר את עצמם, מספרים לעצמם סיפורי בדים ודברי הבל, ומשכנעים את עצמם שלו רק ישקרו מספיק זמן ובאופן משכנע יוכלו לכפות על המציאות להשתנות.
אחד משיאי הכחש העצמי הוא המסע החדש למצא מוסלמים מתונים באירופה אשר ימתנו קמעה את מסע האיסלם הקיצוני יותר ביבשת הרוטטת מפחד הטרור. לאחר שהודה המרואיין הדרוזי ממשרד החוץ שגובה תלולית הארס הנשפך לחלל הווירטואלי וגלי האתר, העיתונות, ההפגנות וכולי ממקורות של האיסלם הרצחני, של הג'יהאד העולמי, עולה על האוורסט, אמר שהנה ישקיע את אונה והונה של המדינה למצא אי-אלו מוסלמים מתונים אשר מוכנים לעקור לנו את הלב בסכין, ולא בכפית. (זו גניבה ספרותית, אגב). אם נוסיף זאת לכחש העצמי שבו סובבו היהודים את עצמם, את יהבם שזרקו כל פעם על מתון תורן אחר, הרי אין גבול לשקר שהיהודים יספרו לעצמם ובלבד לא להתמודד עם המציאות שהערבי מעמיד בפניהם.
בית המשפט העליון הוא השקרן העצמי הגדול מכולם. אמת המידתיות שהוא מפגין היא חד-כיוונית - לערבים מידתיות, וליהודים כריתה מתמדת של הענף עליו הם יושבים מעל לנחשולי הרשע הגועשים מסביב.
מכיוון שחברי הכנסת הערבים הינם דוברי אמת, מכיוון שכלל לוחמי הג'יהאד דוברי אמת, יש להקשיב להם היטב. הם לא משקרים, לא לנו ולא לעצמם. בית המשפט שלהם לעולם לא יפסוק לטובת יהודי. אם יש מוסלמים מתונים הרי הם מוקעים כבוגדים, וגוויותיהם מעטרות את עמודי התאורה הכבויים. כוונותיהם אינן מסותרות, לא יותר מאשר כוונותיו של לוחם הג'יהאד אשר תקע חמישה עמודים צפופי דפוס של עקרונות הג'יהאד בחזהו של תאו ואן-גוך בעזרת שבאריה. לא יותר מכל אחד ממאות ההנצחות המתועדות של לוחמי הג'יהאד המתאבד.
אם ישנה סיבה לשמר את זכותם של נציגי ישות הטרור בכנסת ישראל להמשיך ולשרת את עמם ואת הג'יהאד מתוך הכנסת, הרי זו ההזדמנות לשמע את האמת, פעם אחר פעם, ולהרהר, מדוע אנו שוב מוכנים לשרך לעבר המוות ועינינו עצומות לרווחה.
