מכל המעצבים בעולם, מעניינים אותי אלה המכונים "מעצבי דעת קהל". ומכל הכלבים בעולם, מעניינים אותי אלה המכונים "כלבי השמירה". ואתה אדוני, אחד האימתניים שבהם, ומנהיג להקה, ומכאן פנייתי.
"הוויכוח על ההינתקות כבר נגמר והוכרע", כך פתחת את מאמרך: "נעבור את זה ביחד" (מעריב 1.8.05). עכשיו אתה נזכר? העיתוי שבחרת לכתוב את הפתיחה הזו אינו אקטואלי. היית צריך לפתוח מאמר אחר, עם אותה כותרת, ובעיתוי אחר: 3 במאי 2004, יום לאחר היוודע תוצאות משאל המתפקדים. אז היית צריך לכתוב: "הוויכוח על ההינתקות כבר נגמר והוכרע".
אחרי שהתפוצצה פרשת העמותות של ברק, כתבת מאמר שבו הכית על חטא. אני מצטט מהזיכרון, וסליחה על אי-הדיוק הקל: "ידענו, ולא נגענו", כתבת: "ח"כ מיקי איתן נופף לנו בניירות מול העיניים, אלא שאנחנו העיתונאים, היינו עסוקים בהפלת נתניהו, והמלכת ברק"...
אין לי ספק, שלא רחוק היום שבו שוב תכה על חטא. בדמיוני אני רואה את השורות הבאות: "ראינו שהוא רומס את הדמוקרטיה, ועודדנו אותו. מתנגדי ההינתקות, שניצחו פעמיים בקלפי, התחננו למשחק שלישי. אלא שאנחנו העיתונאים, היינו עסוקים במתן רוח גבית, למושחת שרמס הכול"...
מר דנקנר הנכבד. אתה יודע בדיוק כמוני, ש(בלי שום קשר לפרשיות שלו), אהוד ברק צודק כשהוא אומר: "משפחת שרון מושחתת עד היסוד, ובכל מדינה מתוקנת הוא מזמן היה מפנה את כיסאו. לא צריך אפילו כתב אישום", כך ברק. "די לנו במה ששמענו".
אתה יודע בדיוק כמוני, ששני בניו של ראש הממשלה, שמרו על זכות השתיקה, רק כדי לא להפליל את אביהם (היועץ לשעבר רובינשטיין: "מי שאין לו מה להסתיר, לא שומר על זכות השתיקה").
אתה יודע, בדיוק כמוני, שראש ממשלה, שמעליו מרחפת עננה פלילית, הוא מנהיג עם לגיטימיות פגומה. ואלמלא התחייב לעקור ישובים, הייתם נושכים אותו עד כי היה מניח את המפתחות, ונס על נפשו בבושת פנים.
שוב ושוב מסתבר, שכלבי השמירה בישראל סובלים מסכיזופרניה קשה. יש בהם גנים של כלבי שעשועים, וכלבי ציד. זה מסביר את נשיכתם הסלקטיבית. מי שהם חפצים ביקרו, יזכה לכשכוש בזנב, ומי שמעצבן אותם, יחוש את שיניהם.
אין כמו ראש הממשלה שמכיר אותם. גופו מצולק מהניבים שננעצו עמוק בבשרו. הוא יודע שכלבים מיוחמים נוטשים את משמרתם. ומה מייחם את כלבי השמירה בישראל יותר מעקירת מתנחלים, והשלכת אידיאולוגיה של הליכוד לפח? מרגע שהתחייב לעשות זאת, קיבל תקשורת שהזניקה אותו בסקרים לגבהים שמזכירים את הפופולאריות של רובין הוד.
עוד מהמאמר שלך: "... עדיין לא מאוחר להזכיר יום יום כי כולנו, ימנים ושמאלנים, דתיים וחילונים, תלויים אלה באלה, בניסיון המוצלח מאוד לקיים מדינה וחברה שעל אף קשייהן, ועל אף הוויכוח הקשה בתוכן, מצליחות להיות חופשיות, דמוקרטיות, מקיימות חירויות, ומקבלות את דין הבוחר ודין המחוקק..." - סוף ציטוט.
"חופשיות? דמוקרטיות? מקבלות את דין הבוחר"? איך זה שאתה כותב "חופשיות", כשכל השרים רועדים מפחד, שמא הצבעה "לא נכונה", תעלה להם בכיסאם (יודגש ש"הצבעה נכונה", פירושה, ההיפך מהאג'נדה איתה הלכו לבחירות")?
"דמוקרטיות"? רוב שהושג בממשלה בזכות סילוקם של השרים המתנגדים, זה רוב דמוקרטי בעיניך?
רוב בכנסת? אתה מצפה מאזרחים שיכבדו נבחרים שסוחרים במנדט שקיבלו מהם תמורת ג'ובים? בסך-הכל שבוע חלף מאז פרסמתם סקר, שהנתון הבולט שבו הוא: 87% מהאזרחים לא רואים בח"כים כמייצגים אותם.
"דין הבוחר"? מה אתה חושב, מר דנקנר, עובר בראשו של תושב גוש קטיף כשהוא קורא את צמד המילים "דין הבוחר"? הרי כל הבלאגן במדינה, מקורו באי קבלת "דין הבוחר", על-ידי מי שאתם מתייחסים אליו כאל "אתרוג" יקר. אז על מה אתה מדבר?
כל מתנגדי ההינתקות יודעים: אילו ניצח ראש הממשלה במשאל המתפקדים, דרכו היתה סלולה. מאחר והפסיד, דרכו חסומה. אין לי ספק, שבמקרה של ניצחון לשרון, הייתם טורפים את מנהיגי המתנגדים, אילו העזו לדרוש "משחק חוזר". תגובת הבוז שאנו עדים לה, נוכח תחינתם למשאל-עם למרות שניצחו פעמיים, מעידה על שינאה עמוקה ושמחה לאיד. מותר לגזול את ניצחונם. מי הם בכלל? אז מה אם הם ניצחו?
אם אזרחים לא יכולים להשפיע על חייהם באמצעות הפתק, אז הדמוקרטיה שלנו על סף תהום. הסיבה שאינכם חשים בסכנה היא ייחום. רעיון העקירה מייחם אתכם. אסור שנראה בתבוסתם של אזרחים (משני הצדדים) שניצחו בקלפי.
מר דנקנר, בבחירות האחרונות הוכח שאתה ואני חיים בדמוקרטיה שבה הפתק של האזרח הימני אינו שווה לפתק של האזרח השמאלני. האידיאולוגיה שזכתה לרוב הושלכה לפח, בעידודם של כלבי השמירה. מאחר וכך, קריאתך "נעבור את זה ביחד", אין בה כנות. אם באמת ובתמים אתה מאמין ש- סליחה על הקלישאה - "כוחנו באחדותנו", חובתך להפיץ את המסר: הרוב קובע! אין עיקרון דמוקרטי יותר חשוב. ובדמוקרטיה ישנו רק מקום אחד שבו בודקים רוב - בקלפי.
