סוגיית חישוב שווי המוניטין אינה פשוטה כלל ועיקר. מעבר לסוגיה החשבונאית המצויה בכל פירוק מוניטין או מכירתו, הרי בפירוק שיתוף בין בני זוג אופי חלוקת שווי המוניטין היא עניין התלוי בנסיבות, ונתון לשיקול דעת בית המשפט.
מעבר לשווי העסק כעסק חי יש לעסק מוניטין. בית המשפט העליון קבע כי המוניטין מבטאים את מכלול היתרונות שנצברו לעסק בשל תכונותיו - מיקומו, שמו הטוב, דימויו, איכות השירותים שהוא מציע ואיכות המוצרים שהוא מספק. העסק בעל המוניטין משמר את הרגלם של לקוחותיו לשוב ולפקוד אותו.
בית המשפט אף קבע כי גם במקרים בהם מה שמשפיע על הלקוחות לשוב הינו תכונותיו האישיות של בעל הנכס, ניתן למכור מוניטין. אפילו במקרים בהם יש יחסי אמון מיוחדים אותם לא ניתן למכור כגון: בין רופאים, עו"ד ורו"ח לבין לקוחותיהם, נקבע כי ניתן למכור את פירות המוניטין.
רעיון המאמץ המשותף העומד ביסודו של עיקרון החלוקה השווה, והמבוסס על תרומה שוות ערך כלכלי מצד בן הזוג, העוסק בטיפוח המשפחה ובגידול הילדים, הוא הרציונל העיקרי לראות גם במוניטין נכס בר-חלוקה. המוניטין נגרם באמצעות מאמץ, זמן, עבודה... השקעה כספית... הפריטים האלה נמנים עם נכסי השיתוף, וממילא גם פירות הנכס, המוניטין, חייבים להימנות על נכסי השיתוף.
ניתן איפוא לראות במוניטין העסקי, נכס שנצבר במאמץ משותף.
נקודת המוצא היא כי שני בני הזוג תורמים, כל אחד לפי דרכו, במידה שווה לרווחת המשפחה. תרומתו של כל אחד מבני הזוג איננה בהכרח תרומה כספית ממקורות חיצוניים, להכנסות ורווחים הנצברים בקופה המשותפת; יכול שתהיה תרומה של עבודת בית, טיפול בילדים ובחינוכם, ואף על-ידי קיומו וטיפוחו של בית משותף - במשמעותו הגשמית, הרוחנית והריגשית - כך שבן הזוג השני יכול לעבוד מחוץ לבית, בלי שעול טרדותיו יהיה עליו.
בפסק דין פלונית נ' פלוני (תמ"ש ת"א 70030/98), מציע כב' השופט שאול שוחט בהידרשו לסוגייה זו, להרחיב את "מוטות הכנפיים של הילכת השיתוף, והחלתה על כמה שיותר נכסים, אשר שימשו את התא המשפחתי בעת אחדותו. המבחן יהא, מבחן השימוש המעשי בנכסים אלה, גם אם במקורם לא היה ממש "פרי מאמץ משותף" של בני הזוג. הבסיס העיוני לכך הוא, כוונת הצדדים ביחס לשיוכו של אותו נכס, כנכס עתודה כלכלי לכל המשפחה כלפי העתיד, ולא רק לבן הזוג שהכניס אותו ו/או צבר אותו לתא המשפחתי... פיתרון זה מכנסי לגדר החלוקה יותר נכסים, ולא רק את המסורתיים הרגילים והמקובלים, בכך החלוקה השווה הופכת להיות לשווה יותר מבחינת השיוויוניות שבה כלפי בן הזוג הנחות יותר".
כבוד השופט גרניט פסק (תמ"ש 37181/97) כי כאשר "קיים פער גדול בין הכנסות שני הצדדים", וכאשר "כושר ההשתכרות הגבוה יותר של הנתבע... נרכש עקב המאמץ המשותף של שני בני הזוג, כאשר התובעת תורמת למאמץ המשותף הזה, בכך שהיא שיחררה את הנתבע מדאגה למשק הבית ולגידול הילדים, ואיפשרה לו לפתח את הקריירה שלו", יש לשתף האישה בהכנסותיו הגבוהות של הבעל גם לאחר הפירוד - ולפיכך חויב הבעל בתשלום עיתי - חודשי (במובחן מדמי מזונות) לאישה, גם לאחר הגירושין.
קיימות שלוש שיטות עיקריות לחישוב שווי מוניטין: היוון רווחים עתידיים - בהסתמך על חישוב הרווח השנתי הממוצע בשנים קודמות. שיטה זו מעוררת קשיים הן מעצם העובדה שהרווח נובע לא רק ממוניטין אלא גם מנכסים אחרים מוחשיים או לא מוחשיים, וכן עקב קושי מעשי בבחירת מספר השנים בו יוכפל ממוצע הרווחים, שכן לשם בחירת המכפיל הנכון יש להעריך את אורך חיי העסק.
השיטה היחסית - הפער שבין הרווח שהפיק העסק לבין הרווח המקובל בענף. שיטה זו מניחה כי כל העסקים בענף מפיקים רווח אחיד ולכן כל רווח עודף מיוחס למוניטין.
השיטה השיורית - שיטה זו אומצה ע"י בית המשפט העליון. על-פי שיטה זו לעסק נכסים שונים כגון מזומנים, הלוואות שהילווה העסק, מלאי, קניין רוחני, כוח עבודה פעיל וכן מוניטין וערכו של העסק כעסק חי. בשיטה זו מופחת ממחיר התמורה שנשתלמה בעד העסק כולו ערך השוק של כל אחד מהנכסים האחרים והיתרה תיחשב כערכם של המוניטין ושל העסק כעסק חי. החיסרון בשיטה זו הינו שהמוניטין והערך של העסק כעסק חי מחושבים יחדיו ללא הפרדה.