אפתח תחילה בשאלה לרשויות הרווחה ולכל האגודות שמתיימרות להיות הכל והקול של הילדים המסכנים: מה צריך לקרות ומה היא רמת התעללות בשבילכם כדי שתתחילו לעזור לתינוק?.
אני תושבת דרום תל אביב, שרוב תושבי השכונה הם "עובדים זרים".
מול הבית שלי יש, כביכול, חדרי מגורים שהיו מחסנים לחנויות נעליים באיזור. בעל המחסנים החליט לעשות יותר כסף בכך שיהפוך את המיבנים העלובים האלה שלא ראויים לבני אדם, או אפילו לחיות, לחדרי מגורים לפיליפינים.
לאחרונה, באחד הצריפים, החליטה בחורה פיליפינית להיות "מטפלת" בתינוק של פיליפינית אחרת בתנאי מגורים עלובים ביותר. מה עוד שאותה "המטפלת" היא בחורה מאוד לא יציבה נפשית וקשת יום, אינה עושה דבר במצוקתו היום יומית של הילד.
אינני יודעת בדיוק מה היא אותה מצוקה. אבל אם תינוק בוכה כל היום ללא הפסקה אז כנראה שהוא במצוקה.
וזה לא הכל.
אותו תינוק מסכן כנראה שהוא מעצבן אותה בבכי שלו, ואז היא צועקת עליו, מטלטלת את העריסה שלו בפראות ומכסה את פניו בסמיכה כדי להשתיקו ושסוף סוף ירדם ולא יפריע לה.
ההתעללות הזו היא יום יומית שמתחילה בבוקר ועד שעות הערב.
פניתי לאגודת שלום הילד בירושלים בבקשה שיעזרו, וגם פניתי לאחרונה לאגודת אלי, והם הודיעו לי שאין להם הרבה מה לעשות חוץ מלהפנות אותי למשרד הרווחה המקומי. והם, בטוב ליבם, הודיעו לי שהם קיבלו תלונה קודמת על אותה "מטפלת", ושהם היו באזור פעם אחת, ולא ראו שום התעללות ושהם ישתדלו לבדוק שוב.
אבל בינתיים אני זו שגרה כאן ואני זו ששומעת את הצרחות של הילד המסכן.
מה אני אמורה לעשות? להתעמת בעצמי ולבד עם אותה המטפלת?
או להמשיך ולקוות שהוא יקבל עזרה משמיים כשיהיה מאוחר מדי?
כנראה שרק מי שרואה התעללות, כואב את זה, ולא כל אותם אנשים שיושבים באגודות - במשרדים ממוזגים, ומדברים על עניינים לא רלוונטיים, כמו מה קנתה הזו ומה בישלה ההיא. ועד שקורה משהו רציני כולם שואלים איפה היינו ומה למדנו מכך.
אני מבקשת לדאוג לכאב האחר ולמצוקתו של תינוק חסר אונים?
[פרטי אותה מטפלת/מתעללת שמורים במערכת, למקרה שמישהו ממשרד העבודה והרווחה יבקש, בכל זאת, לבצע את חובתו, י.י.]
