מאות שנים לאחר שיהודי פורטוגל אולצו להתנצר, מתברר שאנשים רבים שהם קתולים כיום עדיין נקראים "ג'ודיאוס". כנראה, שלא רק בני המשפחות האלה עצמן אלא גם הסביבה זוכרת את מוצאם. מסתבר גם שלאורך השנים בהן עשו הכנסייה הקתולית והאינקוויזיציה כמיטב יכולתם למחוק את זכר היהדות בפורטוגל, היו מדי פעם גילויים של הישרדותה של היהדות. ב-1525, עוד לפני הקמת האינקוויזיציה בפורטוגל, בעת ביקורו של דוד הראובני בליסבון, היה גל של נוצרים חדשים שהזדהו כיהודים ויצאו לקבל את פניו בבואו. לאחר מכן הם שילמו מחיר יקר על כך. ב-1807, כאשר צבא צרפת צעד לתוך צפון פורטוגל, הריעו לו 20,000 אנשים שהזדהו כיהודים ואחר כך שילמו על כך מחיר כבד על-ידי האינקוויזיציה. הרב הראשי של צרפת, רבי ישראל הלוי, סיפר שב-1903 היה ניסיון מצד אנוסים בפורטוגל ליצור קשר עם אנשי הקהילה היהודית שנכשל.
צאצאי האנוסים מרוכזים בעיקר בשני אזורים:באזור הצפוני- מזרחי ובאזור הביירס במרכז.
בלמונטה - צפון-מזרח פורטוגל
העיירה בלמונטה נמצאת באזור ההררי של צפון- מזרח פורטוגל. כיום חיים בה כ-3,500 תושבים. לא ידוע מתי לראשונה התיישבו שם יהודים וקיים מידע מועט ביותר לגבי הקהילה שהייתה שם בימי הביניים. ההוכחה היחידה לקיומה של קהילה יהודית בעיירה היא כתובת בעברית מ-1296/7 ששרדה, שכנראה התנוססה מעל ארון הקודש של בית הכנסת שנהרס.
כיום ידוע שהיו נוצרים חדשים אשר החליטו לשמר את יהדותם בסתר, בכל מחיר. בעקבות הפוגרומים בספרד נגד היהודים והקמת האינקוויזיציה, ובעקבות גירוש ספרד, ברחו יהודים מספרד והתיישבו באזור הצפוני-מזרחי של פורטוגל, כולל בלמונטה. לאחר ההמרה הכפוייה של יהודי פורטוגל, ובייחוד לאחר הקמת האינקוויזיציה בפורטוגל, העדיפו רבים להתרחק ככל האפשר מהבירה ליסבון והתיישבו בצפון-מזרח. בעיירה בלמונטה ובעיירות נוספות באזור הצליחו הנוצרים החדשים לשמר את יהדותם, במשך 500 שנים, כשהם מתנהגים כקתולים כלפי חוץ, ומקיימים בסתר מנהגים ומצוות יהודיים. דוד קנלו, מורה להיסטוריה בבלמונטה קבע שרוב האנוסים התחתנו רק בינם לבין עצמם, אם כי נאלצו לוותר למען ביטחונם על ברית המילה. הנשים נהגו להדליק נרות שבת בתוך כדי חימר כדי שהאור לא יראה מחוץ לבית. שחיטת בעלי חיים על-פי המנהג היהודי נעשתה בסתר. גם מצות לחג הפסח נאפו בהיחבא.
האינקוויזיציה סיימה את פעילותה ב-1821, אבל עד 1921 הייתה היהדות אסורה בפורטוגל. למרות ביטול האיסור ב-1921 היה הפחד מפני הכנסייה הקתולית כה חזק שעד 1974, מועד נפילתה של הדיקטטורה של סלזאר, עדיין לא העיזו האנסים לחזור ליהדות בגלוי. בהדרגה, הם החלו במסע החזרה ליהדות בגלוי, והחלו לקיים מנהגים יהודיים בגלוי. אבל רק ב-יולי 1989, העיזה משלחת של אנוסים מבלמונטה להיכנס לשגרירות ישראל בליסבון. הם נפגשו עם
קולט אביטל וסיפרו את סיפורם. קולט אביטל ידעה על קיומו של ארגון בירושלים העוסק בהחזרת אנוסחם ליהדות והעבירה אליו את המידע על אנוסי בלמונטה. הארגון, שנקרא אז עמישב (כיום, "שבי ישראל "), שלח לבלמונטה את הרב שלמה סבג כדי ללמדם יהדות ולהחזירם לקהל ישראל.
מספר האנוסים שחזרו ליהדות הוא כ-200 נפש. לאחר שהם למדו את עיקרי היהדות נערך להם טכס טיהור, המיועד ליהודים לשעבר החוזרים לחיק היהדות. הם טבלו במקווה ונימולו, ילדים, מבוגרים וזקנים. כמו-כן, נערך בבית הקברות, בו היו קבורים אנוסים, טכס מיוחד כדי לקדשו ליהדות. עד להקמת בית כנסת התפללו בבית פרטי. הטכסים מתקיימים בעברית ומתורגמים לפורטוגזית. המתפללים משתמשים בסידורי תפילה שתורגמו לפורטוגזית והודפסו בברזיל. הילדים למדו עברית וכיום הם דוברים עברית שוטפת. כיום יש בבלמונטה קהילה יהודית לכל דבר ונשיא הקהילה הראשון, אליאס סוסה נונס, הכריז בגלוי:"אנו גאים להיות יהודים". החזרה ליהדות של אנוסי בלמונטה השפיעה ברמות שונות על אנוסים המתגוררים באזור וחלקם באים לתפילות בבלמונטה. במשך הזמן הושלמה הקמתו של בית כנסת בעיירה. ב-2004 החלו לייצר בבלמונטה יין ושמן כשרים ובאפריל 2005 הוקמה חברה לייצור מזון כשר.
משרד התיירות של פורטוגל הכיר במהרה בערך התיירותי של הקהילה היהודית המתחדשת בבלמונטה. כיום יש סניף של משרד תיירות במקום המציע מפות, ורשימת מועדי החגים היהודיים לידיעת התיירים. בראשית מאי 2005 נפתח בעיירה באופן רשמי המוזאון להיסטוריה יהודית, בנוכחות ראש העיירה.
אבל, למעשה, אנוסי בלמונטה ניתגלו עוד ב-1917 על-ידי שמואל שוורץ, מהנדס מכונות מפולין, שעבד בליסבון. במגעיו עם תושבים מקומיים הוא פגש תושב בלמונטה שכינה את אחד מתושבי העיירה "היהודי". סקרנותו של שוורץ הביאה אותו לנסוע לבלמונטה על-מנת למצוא אנוסים. בתחילה, הוא נתקל בקשיים ברכישת אמונם של אנוסי בלמונטה, שהרי היהדות הייתה אסורה עד 1921. נוסף לכך, כפי שהתברר לשוורץ בדיעבד, האנוסים לא האמינו לו שהוא יהודי ושיש יהודים בעולם. הם היו בטוחים שרק מספר קהילות של אנוסים בסביבה הם היהודים היחידים שנותרו בעולם.
בהתחלה הם חששו לחשוף בפניו את הטכסים הסודיים והתפילות שעברו בעל פה מדור לדור בפורטוגזית. הם כלל לא היו מודעים לכך ששפת התפילה של היהודים היא עברית. בסופו של דבר הציעה אחת הנשים ששוורץ יגיד תפילה בעברית. שוורץ בחר ב"שמע ישראל" וכאשר הגיע למלה "אדוני" הליטה האישה את פניה בכף ידיה בהתרגשות. מסתבר שהמילה אדוני השתמרה בתפילה בשפה הפורטוגזית. כך בסופו של דבר נשבר הקרח ושוורץ הצליח לרכוש את אמונם.. אבל, כל זה היה בסתר שהרי היהדות הייתה אסורה.
כיום, בלמונטה הפכה לאתר עלייה לרגל של יהודים מכל העולם, הסקרנים לגלות את קיומה של קהילת אנוסים לשעבר. כמו-כן, בהשפעת הקהילה בבלמונטה יש אנוסים נוספים בצפון- מזרח פורטוגל החושפים את שורשיהם היהודיים.