תוכנית מתאר ארצית, ככל תוכנית, מזכה בעלי זכויות במקרקעין שנפגעו בפיצויים (הכל במגבלות הדין), ואין צורך להרחיב בדבר היקף תביעות שתוכנית "מושכת אש" כגון זו גורמת.
ועדות התכנון שתפקידן וחובתן ליתן היתרים לאותם מתקנים וכן לפצות את נפגעי התוכנית, ככל שיוכיחו פגיעתם מעוניינות, כמובן, כי חברות הסלולר תשאנה בכל פיצוי, ככל שייפסק.
ועדות התכנון ניסו, במספר מקרים, להתנות הוצאת היתרים למתקנים אלו בהתחייבות של חברת הסלולר המבקשת בשיפוי - קרי בהתחייבות לשלם כל תביעה שהוועדה המקומית תחויב בה, ולא צלח בידן.
ועדות הערר, ובעקבותיהן בתי המשפט (בעת"מ (ת"א) 2461/04 בעניין פרטנר), קבעו מפורשות כי אין כל בסיס חוקי להתנות הוצאת ההיתר במתן כתב שיפוי.
ניסיון נוסף לקבלת כתב שיפוי כתנאי לקביעת היתר, נעשה על-ידי הוועדה המקומית לתכנון ובנייה בפתח תקווה בבקשה של חברת פלאפון. הוועדה המקומית התנתה הוצאת היתר בכתב השיפוי וחברת פלאפון עררה על תנאי זה בפני ועדת הערר.
הוועדה המקומית (שיוצגה ע"י עו"ד רון צין) ניסתה להיאחז בשלושה מקורות שונים כבסיס לזכותה לדרוש את כתב השיפוי.
לגבי שניים מהם - נקצר. ועדת הערר דחתה את הטענה כי קיימת החלטה נלווית מחייבת של המועצה הארצית, עת אישרה את תמ"א 36 א' לפיה יש ליתן כתב שיפוי וכן את הטענה כי לוועדה המקומית סמכות להתנות מתן היתר בכתב שיפוי.
מעניינת יותר הטענה השלישית שזכתה להתייחסות נרחבת - לטענת הוועדה המקומית חברות הסלולר התחייבו ליתן כתב שיפוי כתנאי לאישור התמ"א, והריהן מחויבת בכך (על אף שאין מסמך חתום בעניין).
ועדת הערר אומנם קבעה כי אין להתנות מתן היתר בכתב שיפוי, אולם הוסיפה כי "על פניו, לאור התכתובות שהוצגו בפנינו אך מבלי להכריע בדבר, מדובר במקרה הטוב באי הבנה, במקרה הפחות טוב בהתנהלות חמקמקה ובמקרה הגרוע, חלילה, בהתנהגות חסרת תום לב או מטעה במכוון, של חברות הסלולר. אין לשלול כלל וכלל את האפשרות, ולהיפך מן הראיות שכן היו לפנינו נראה כי אפשרות זו סבירה יותר, כי היתה הסכמה בין כל העוסקים במלאכת הכנת התמ"א, אשר איש לא פקפק או הרהר אחריה, כי התמ"א תאושר בהתבסס על קיומה של חובת שיפוי מלאה, בת תוקף ומחייבת, אחרת לא היתה המועצה הארצית מאשרת את התמ"א".
הוועדה קבעה כי את סוגיית חובת השיפוי יש להשאיר, לשלב תביעת הפיצויים, ואין לעכב, בשלב זה, הוצאת ההיתר.
ואנו, כחובתנו לקוראינו, נמשיך לעקוב לעדכן.