לאחרונה, קברניטי המודיעין הצבאי - אמ"ן - מתבטאים בצורה מאוד פסקנית, ומבטאים הערכות בשפה ובסגנון של החלטות ברורות וחדות. תופעה זו מסוכנת מאוד ועלולה לגרום הפתעות רבות מעבר לפינת הזמן.
תופעה זאת מוכרת לנו בתקופה שקדמה להפתעה הגדולה ביותר שנגרמה לנו - מלחמת יום כיפור. באותם ימים שקדמו להפתעה חזרו ושנו ראש אמ"ן וראש מחלקת מחקר באופן חותך ומוסמך לכאורה, כי הסורים לא יתקפו בלי המצרים והמצרים לא יתקפו עד שיהיו להם מטוסים לתקיפה בעומק ישראל. הכוחות המצריים האדירים שהתכנסו על סף תעלת סואץ הוסברו כחלק מתרגיל, והמערך הסורי ההתקפי הוגדר כמערך הגנתי. כמעט עד ליריה הראשונה, המשיכה צמרת אמ"ן לגרוס בביטחון כי לא צפויה מלחמה למרות שהעובדות טפחו על פניהם.
בעקבות השבר המודיעיני עבר אמ"ן שינויים מפליגים בתפיסה הבסיסית שלו. כדי למנוע חזרה על אותה גישה פסקנית, הוקם גוף בקרה שנועד לבחון את ההערכות את תהליכי עיצובן, ולהציע הערכות חלופיות. אובדן הביטחון העצמי עשה רק טוב למודיעין. ראש אמ"ן החדש, לאחר המלחמה, השיב עטרה ליושנה והחזיר להערכות המודיעין את הספק, את הצגת האפשרויות השונות הפתוחות בפני האויב, ואת הפתיחות לדעות שונות מהמקובל.
צבא, ובעיקר המרכיבים המבצעיים שלו, הוא גוף שמקבל החלטות כל הזמן. המפקדים חייבים לקבוע החלטות באופן שוטף, עליהם להכריע בין אפשרויות שונות ולהגשים את החלטותיהם. חלק זה של הצבא שם סימני קריאה בסוף כל מסמך המבטא החלטות, פקודות, והוראות.
לעומת זאת, המודיעין עוסק באויב, יישות הנמצאת מעבר למסך מסויים. יתר על כן, היריב מנסה כל העת להסתיר מאיתנו מידע, להטעות ולהונות אותנו. לכן, כמעט תמיד חסר למודיעין מידע והוא מוצף במידע כוזב או מוטעה. לכן, לעולם כמעט, אין הוא יכול לדעת בביטחון של מאה אחוז, מהן יכולותיו של היריב ועוד פחות מכך, מהן כוונותיו. אם כן, שומה על גופי מודיעין להטיל ספק, להציב סימני שאלה, לבחון דרכי פעולה שונות של היריב, ולהפיק הערכות המבטאות את פערי הידע, את ספקות החוקרים, ואת הכושר המוגבל לנבא את ההחלטות ואת הפעולות של היריב.
המודיעין הוא מרכיב יוצא דופן בצבא: רוב הצבא אמון על סימני קריאה, אך גופי המודיעין אמורים להיות אמונים על סימני שאלה. המודיעין הוא במידה רבה 'האקדמיה של הצבא'. תהליכי החשיבה שלו, כמו של האקדמיה, בנויים על ביקורתיות מתמדת, על אישוש והפרכה של רעיונות והערכות, על חירות אינטלקטואלית ללא הבדל דרגה, ועל גמישות ונכונות לאמץ רעיונות חדשים.
הגישות הנוקשות וחסרות הספקות שמוצגות בהופעות של בכירי אמ"ן, הן מדאיגות מאוד. האם מחכה לנו הפתעה אסטרטגית נוספת? האם שכחנו את לקחי ההפתעה באוקטובר 1973? מדוע לא הצלחנו לשמר וליישם את לקחי ההפתעה? ייתכן שכרגע הפתעה נוספת אינה צפויה, אך כאשר תפרוץ - אוי למפגרים בהתכוננות לספיגה, להגנה ולתקיפה.
בדבר אחד אפשר להיות בטוח. באם לא תשתנה הגישה המחקרית של אמ"ן, באם לא יירבו הספקות וסימני השאלה שיציג המודיעין למפקדים הבכירים, באם לא יודגשו פערי הידע והשפעתם על הערכת המודיעין, עלינו לצפות להפתעות נוספות. עלינו לחזק את הביקורת השנונה של המחקר ולהרבות בסימני שאלה, אפילו אם יסתרו את מדיניות הקברניטים, ואפילו אם יסתרו את ההערכות מאמש.
