"עד היום איש לא הוכיח שרצח ראש הממשלה, יצחק רבין, הוא פועל יוצא של ההסתה. הדבר הוודאי הוא שהיה כשל אבטחתי במקום הרצח". כך אמר ב-10 אוגוסט היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, בישיבה של הוועדה לביקורת המדינה, שעסקה בהיעדר פעילות הפרקליטות נגד הסתה וסרבנות.
ובאותה פסקנות ניתן לומר: "עד היום איש לא הוכיח שרצח ראש הממשלה, יצחק רבין, הוא אינו פועל יוצא של ההסתה..."
הקשר בין מה אדם שומע לבין פעולותיו יושב בתוך מוחו. השפעת הסתה על אדם הינה גם בתחום ההכרה וגם תת-הכרתית. אפילו אדם לגבי עצמו לא יכול לקבוע עובדתית אם מה ששמע גרם ישירות ובאופן בלעדי למעשהו, הוא יכול לחשוב כך, אך אין זו עובדה הניתנת להוכחה או שלילה.
יכולת בחינת לב וכליות הינה יכולת אלוהית. אדם יכול רק לבחון עובדות, ולהגיע למסקנות, אך מסקנות אלו אינן בבחינת עובדות בפני עצמן. מסקנות אלו לא ניתנות להוכחה או לשלילה. מכך נובע כי העדר הוכחה במקום שאינה יכולה להתקיים, אסור שתהווה שיקול במערכת המשפטית.
בהעדר יכולת הוכחה, ומכיוון שהתוצאות עלולות להיות חמורות מאוד, יש לפעול על-פי הכלל של "מחמת הספק". הסתה עלולה לגרום רצח, אלימות או נזק חמור אחר, וכנגד, איסור הסתה פוגע בזכות הדיבור. אין הדברים שקולים, ולכן יש לפעול נגד הסתה, כשהיא חוצה את קו הנסבל. קו זה נתון לוויכוח ציבורי, ולאחרונה נראה כי קו זה נחצה.
היועץ המשפטי לממשלה, בהיותו ראש התביעה, חייב להגיש כתב תביעה בכל מקרה שקיים חשש סביר לעבירה על החוק, ולא רק במקרה של וודאות. את הפסיקה יעשו בתי המשפט.
הגשת תביעה, בייחוד בנושא כה רגיש, שבו אין פסיקה ברורה, תאפשר קביעת כללים ברורים של מותר ואסור, ויגדירו מהי הסתה במובן החוקי.
המנעות היועץ המשפטי מהגשת תביעות בהקשר לחשד להסתה, גורם לכך שהנושא ממשיך להיות עמום, וההסתה רק מתרבה ומקצינה.
