אימרת השפר האחרונה של היועץ המשפטי, מני מזוז, בכנסת: "שאי אפשר להוכיח קשר ישיר בין הסתה לרצח" והכוונה לרצח רבין - עוררה בצדק סערה בוועדת הכנסת ומשם לתקשורת ולציבור. ניסוח התשובה או העמדתה לדיון כתשובה להסתה היתה שגויה בקונספציה למרות שנכונה מבחינה משפטית יבשה.
ועדת שמגר, שחקרה את רצח רבין, נסיבותיה והאווירה ששררה אז בציבור - לא קבעה מפורשות שיש קשר ישיר ומוכח ראייתית, בין הסתה לבין הרצח והרוצח יגאל עמיר, אם כי יתכן שנתנה "רוח גבית" למעשה.
אבל תהיה זו שגיאה ותמימות ציבורית פוליטית, לחשוב שהסתה לא הביאה, דחפה ומילאה תפקיד חשוב באווירה שהשפיעה על יגאל עמיר ואולי גם נוספים, "לעשות מעשה" - ואפילו רצח ראש ממשלה, כדי לעצור ולשבש את הסכם אוסלו.
כפי שאמרתי, צדק היועץ מבחינה משפטית יבשה - אבל מעשים ופעולות לא נבדקות רק ע"י סעיפי חוק יבשים. נכון שיש הבדל בין הרשעה משפטית או יכולת הרשעה, לבין הרשעה ציבורית ופוליטית.
להרשעה ציבורית אין צורך בראיות ממשיות מוכחות. משפט הציבור מתבסס על אווירה, על אמירות, על פסקי הלכה, על הסתה, וגם אם היא גבולית ומותרת - וגם על אמונות והצהרות מרגיזות, מעליבות שהן בגבולות חופש הדיבור והביטוי.
אין לי ספק, שהאווירה ששררה בתקופת הסכם אוסלו אצל המתנגדים יצרה אווירה של התנגדות, של שינאה וליבוי יצרים אפלים שפגיעה ורצח ראש הממשלה הוא מטרה לגיטימית. אווירה זו התחזקה בפסקי הלכה על "דין רודף" ובטכסים תמהוניים נוסח ימי הביניים של "פולסא דנורא".
הטעויות של השלטונות וזרועות הביטחון החלה כבר אז, והם שקעו במין עלטה ועיוורון קונספטואלי או אדישות לתוצאה שאיפשרה ליגאל עמיר גם להפגין, גם להיעצר, גם להגיע לידיעת המשטרה והשב"כ מבלי תגובה הולמת, ועד לביצוע המעשה - כולל צילומו החופשי ע"י צלם חובב/מקצועי, שעשה מכך גם קופה יפה.
המרגיז והמביך בכל הפרשה הזו הוא שהמעשים חוזרים על עצמם, כמעט אחד לאחד. אם מנתחים את נתיבו ודרכו של הרוצח נתן זדה - מבהיל עד כמה המסלול שלו, כמעט זהה ליגאל עמיר.
הכישלון בשני המקרים הללו היה גם בשב"כ וגם בפרקליטות או יותר נכון בהנהגתה, כלומר - עמדת היועץ המשפטי לממשלה.
כאז, גם היום, היועץ המשפטי נזהר מלנקוט עמדה משפטית תקיפה, ברורה ומעשית להפרות חוק, להסתה סדרתית לקריאה לסרבנות, למכתבים נוסח "ולרשטיין", פסקי הלכה, הסתה ברורה של רבני יש"ע עד לרגעים אלה, כולל תמהונים מצפת המטיילים בלילות בבתי קברות ומחפשים סימני גאולה פוליטית.
אין זו הפעם הראשונה שהיועץ מזוז כושל בלשונו. סמוך לאחר מינויו לתפקיד, בכנס עו"ד באילת, הצהיר בהרצאתו שהוא מבין את "הסרבנים" ומניעיהם ואפילו מסמפט אותם, אבל צריך להענישם כי החוק מצווה זאת.
אמירה זו, טובה כמו לומר, להבדיל, לכל רוכבי האופנועים השונאים לנסוע לאט ולחבוש קסדות - אני מבין אתכם, אני גם שונא זאת, אבל נעניש אתכם כי זה מצוות החוק. או לומר לכל מחזיקי הנשק ללא רישיון, אני מבין אתכם, מסמפט אתכם, אבל נעניש בהתאם לחוק.
לא עבר זמן רב מאז אותה הצהרה פומבית לא מוצלחת והיועץ בכנס אחר של עו"ד בים המלח הסביר את משנתו המשפטית וישומה ע"י כך שהצהיר כי יש לנהוג באיפוק מרבי ובזהירות גבוהה, בכל הנוגע לתגובה בקשר להסתה וסרבנות מהימין שהחלה להסתמן.
מחשש לתגובת שרשרת לא רצויה שהתגובות שלה עלולות להיות הרסניות לחברה יש לומר כי יש טעם והיגיון משפטי בדברים אלה, אבל אם לא עוצרים אפיק של נחל שנוצר עקב שיטפון, או הסתה מלאכותית של נהר, במועד, האפיק יכול להיות מוקד של הצפה רבתי או מקור למלריה או סוגי מחלת הקדחת וזיהום.
לשאלתי, באותו מעמד, לגבי שימוש באמצעי של "מעצרים מנהליים" למסיתים מנהיגים הדוחפים לביצוע מעשים המסכנים את החברה וביטחונה, במיוחד מבין קיצוני הימין - התשובה היתה מהוססת מגומגמת, כי בשלב זה אין המלצות בנושא ובעיקרון החוק הפלילי אינו פיתרון לבעיות פוליטיות.
בנקודה זו, ללא ספק צודק היועץ, אבל הוא מתעלם מכך שאי שימוש בחוק, איפוק יתר, סובלנות יתר, מתפרשים כחולשה, כהצדקה למעשים לא נורמטיביים וניצול חולשה, שיכולה להביא בנסיבות מסוימות לרצח נוסף. וההוכחה - רק עכשיו הבינו והפנימו מנגנוני ביטחון והחוק את הסכנה והחלו להשתמש במעצרים מנהליים.
אם היועץ לא מבין שהצהרות שלו, פליטות פה למיניהם, גם אם הן צודקות משפטית - יש להן גם תהודה ציבורית ופוליטית, יתכן שלא יוכל להמשיך בתפקידו. כשיש נושא משפטי מובהק - יש לתת לו הסבר משפטי ברור. כשיש גם קונוטציות ציבוריות פוליטיות, יש לתת לכך לא רק את הדעת אלא גם את הניסוח המתאים, שלא ישתמע לשתי פנים. שהרי מי "קפץ" ראשון על ההצהרה האחרונה כהצדקה לדרכם ומעשיהם? קיצוני הימין מרזל-פדרמן, וזה כבר מדבר בעד עצמו.
פרשנות שגויה מעין זו היא מסוכנת ורצוי שהיועץ ימהר ויסביר אותם ויבהיר אותם, בטרם פורענות נוספת.
