הרתעה תפורה למורתע

המטרות לטווח קצר של ההרתעה הישראלית במלחמה המוגבלת כיום הן: להביא לידי דעיכת רמת האלימות ולאו דווקא להפסקתה המוחלטת (הרתעה מוגבלת), להרתיע מפני ביצוע פיגועים נגד אזרחים, לשנות את מדיניותו של היריב מעימות צבאי למגרש המדיני והגדרת כללי משחק לשם מניעת הסלמה במעשי איבה. הצטברות והתחזקות של ההרתעה או כירסום באפקטיביות שלה נמדדים בהשגת מטרות אלו או חלקן. נדבכי ההרתעה המוצעים בעמודים שלהלן מותאמים בעיקר להרתעת הפלשתינים והארגונים שלהם. אולם בהתאמה מסוימת הם עשויים להיות אפקטיביים גם מול החיזבאללה ומול יריבים אחרים בעתיד. הנדבך הראשון הוא: הרתעה תפורה למורתע. אוכלוסיית היעד להרתעה מורכבת מההנהגה "הצבאית" בכל הרמות ומההנהגה האזרחית שתומכת תמיכה אקטיבית בטרור. אוכלוסיה זו אינה גדולה, לכל אחד מחבריה חולשות ואינטרסים משלו. לאחד יש נכסים, השני מקבל בונוסים וטובות הנאה, ולשלישי קרובי משפחה שאפשר להגיע אליהם. ככלל, אפשר לטעון שככל שמדובר בחברים בכירים יותר כך גדולים יותר האינטרסים והחולשות שלהם. לדוגמה: לאליטה שסובבת את ערפאת יש נכסים והטבות כלכליות וחברתיות שהן מקור העוצמה שלהם, וישראל יכולה "לשים את ידה עליהם". הרתעה באיום על מקורות עוצמה אלו עשויה לפעול בכיוון של מיתון. מיפוי חברי אוכלוסיית היעד מאפשר "לדגום" ולהמחיש את היכולת והכוונה להשתמש בכלים אלו. שימוש מדויק, מושחז, שיטתי ומדוד בסוג הרתעה זה עשוי להיות אפקטיבי במיוחד כנגד החברה הפלשתינית וראשיה. אין זו הפעם הראשונה שמדינת ישראל בוחרת בסוג ייחודי זה של הרתעה: בשנות ה-60 ניסתה מצרים לגייס עשרות או אפילו מאות מדענים, מהנדסים וטכנאים גרמניים, לשם פיתוח וייצור טילי קרקע-קרקע, כדי לרכוש עוצמה שכוונה בעיקר נגד ישראל. מקבלי ההחלטות בתחום הביטחון הציבו לעצמם יעד לסכל את המאמץ המצרי, בהרתעת הגרמנים שעמדו להגיע למצרים ואלו שכבר הגיעו והחלו לעבוד שם. לחלק מהמדענים "תפרו" גורמי הביצוע "חליפות" הרתעה פרטיות ומגוונות, החל באזהרות בטלפון ובדואר וכלה במעטפות נפץ. לאחר שקיבלו כמה מהגרמנים את המסר, נרתעו כמעט כל המומחים ושינו את תוכניותיהם [ראו הערה 1]. התוצאה של מערכה זו, של "הרתעה תפורה למורתע" היא שעד היום לא ייצרו המצרים טילי קרקע-קרקע. כיום נועדו פעולות דומות כלפי הדרג המבצעי של הפלשתינים גם כדי להרתיע מפני פיגועים ותקיפת כוחות צה"ל, ולהן הצלחה לא מעטה: "בשטחים שוררת בימים אלה אווירה של חשדנות ואימה. הוותיקים והאדוקים מבין הפעילים מודים בפה מלא שכל אדם הוא חשוד בפוטנציה בשיתוף פעולה, וכי הפת"ח ומנגנוני הביטחון הפלשתינים שקופים כמעט לחלוטין מבחינת השב"כ. בילוי לילה באחת הערים מגלה את המציאות החדשה - ישנה כזו. פעילים אזוריים בדרגות נמוכות ישנים כל לילה בבית אחר. גורם ביטחוני פלשתינים בכיר אימץ הרגלי תנועה חדשים: יש לו, כמו לבכירים רבים אחרים, מספר מכוניות וכולן נבדקות מדי כמה דקות מחשש למטענים ומכשיר איתור. מכונית ראשונה נשלחת לבדוק את הדרך ורק כמה דקות אחר כך הוא יוצא במכונית שנייה... כל פעיל רואה עצמו כמבוקש ומוחזק ככזה בעיני הסביבה" [ראו הערה 2]. יש גם דרכי הרתעה רכות יותר כמו פגיעה בנכסים, במקורות כספיים ובמונופולים של מקבלי החלטות ברמות הגבוהות. ______________________ 1) איסר הראל. משבר המדענים הגרמניים 1963-1962. תל אביב: מעריב, 1982. 2) ארנון רגולר. "לילה לא שקט". כל העיר ירושלים (12.1.2001). עמוד 21. ______________________

המו"ל: אפי מלצר

ניתן להשיגו בחנויות הספרים

ובשיווק ישיר לפקס: ‏‏08-9266468

‎מחירו 64 ש"ח כולל מע"מ

בשיווק ישיר - 55 ש"ח