טובת האומה והמדינה מחייבת לפרקים קשיחות כלפי פרטים שאינם מקבלים את חוקיה ואת מרותה. שומה על אלו האחראים לעיצוב המדיניות לא לחמול על נוער הגגות כדי למנוע כאוס בעתיד.
הפינוי מתקדם בקצב מהיר וכוחות הביטחון עושים מלאכתם נאמנה. ניכר ששיטות הפעולה תוכננו בקפידה, החיילים ומפקדיהם אומנו היטב וקור הרוח של השולטים במבצע עדיין נשמר.
לעומת זאת, מעבירים לנו ערוצי התקשורת דפוסי התנהלות בלתי-קבילים של "נוער הגגות", של השבאב היהודי. שמעמידים במבחן קשה את החיילים, השוטרים והמפקדים בשטח.
מה שמרתיח יותר מכל ומה שמצדיק את התסכול הגדול, היא העובדה הפשוטה החותכת שהיהדות מעליה את סמליה פושטת. זוהי פראפראזה על שירו המפורסם של דוד אבידן. הכוונה היא לנוער שמחלל את בתי הכנסת, שעושה בתפילה קרדום לחפור בה כדי לעכב את הפינוי, לאלו הקוראים בשם האל לשווא כדי שיעשה שפטים בחיילים שמפנים אותם. אלו השמים טוטפות על מצחם ועוטים טלית ותפילין ובו בזמן משליכים מכל הבא ליד מראש כל גג, של בית כנסת כמובן.
גם אלו שאינם מאמינים כלל, עדיין רואים בדת היהודית חלק בלתי נפרד מהמסורת, מההיסטוריה, מהמיתוס שלנו. מעין תשתית שהודות לה שרד העם אלפי שנים. והנה קמים עליה חובשי כיפה ובעלי ציציות, שכן מחריביה ומהרסיה ממנה יצאו.
יש מקום לחשש מפני החימה והכעס. לכן שומה על המפקדים בכל הרמות להסתכל לכל חייל ושוטר בעיניים, לא כדי לאתר סרבנים בפוטנציה אלא לזהות חייל שעיניו שטופות בדם ופניו מסמנות אובדן שליטה עצמית. דווקא אותו יש לאתר ולהרחיק מהשטח שמא ימעד.
אך הדאגה העיקרית כעת היא החמלה. מרוב רצון לעמעם את העימות, לדאוג לאחדות מלאכותית ולצאת בשלום מהפינוי, נוצרה אווירה פייסנית וותרנית לשבאב היהודי הכתום. על הדרגים המחליטים לזכור כי פינוי הרצועה אינו סופה של מדיניות אלא שלב אחד ברצף מתמשך של פינויים עד שנגיע לגבול מסויים שייצג את מאזן הרווח וההפסד הטוב ביותר עבורנו.
במהלכים הבאים עלולים בני הנוער שמשתוללים היום להפוך לגרעין של המון גדול הרבה יותר, אלא אם כן נפעל מולם במלוא חומרת הדין ובמלוא הקשיחות שהחוק מעניק לזרועות הביטחון. אסור שחמלה מוצדקת על המתנחלים שנאלצים לעזוב את בתיהם תתפשט לחמלה על הגרעין הקשה של ההתנגדות האלימה וביזוי החוק. עלינו לחשוב על העתיד כאשר מעצבים את ההתנהלות מול חבורות מסוכנות. עלינו להקשות את ליבנו היום כדי למנוע כאוס אי-שם בעתיד.
חימה וחמלה, כמו רגשות אחרים, אינם כלים יעילים לניהול מדיניות. טובת האומה והמדינה מחייבת לפרקים קשיחות כלפי פרטים שאינם מקבלים את חוקיה ואת מרותה. שומה על אלו האחראים לעיצוב המדיניות להימנע מהחימה ומהחמלה גם יחד.
