ההינתקות מעלה בקרב כולנו, התומכים בה והמתנגדים לה, תחושות לא קלות. המראות קשים, ולא פחות מכך - המילים קשות. האנלוגיות אינן קלות לעיכול: החל במדי השוטרים השחורים וכלה בגירוש יהודים מבתיהם ומבתי-הכנסת. יש המרחיקים לכת ואף אומרים מפורשות כי שרון משול להיטלר וצבא ההגנה לישראל משול לוורמכט.
כדור שני לניצולי שואה, השימוש בזכר השואה ואנלוגיות הנעשות עימה מקוממים אותי. ככלל, אני מתנגד באופן אישי לשימוש בשואה, בזכרה ובסמליה לכל אירוע אחר, ובמיוחד בהקשר הישראלי. יש בכך משום זילות לזכר השואה ורדוקציה למאורע הטראגי ביותר של עמנו. יחד עם זאת, ובניגוד להעדפותיי האישיות, אני סבור כי אין לגנות יתר-על-המידה את הקולות הצורמים הנשמעים בימים אלה, ובוודאי שאין להשתיק אותם.
לחופש הביטוי מספר טעמים: כחלק מהטיעון הדמוקרטי לחופש-הביטוי (ויש אף אלו המונים זאת כטעם נפרד) מצוי טיעון "שחרור הקיטור". בקליפת האגוז, טיעון זה אומר כי רצוי לתת למיעוט מתוסכל לשחרר את כעסיו במילים על-מנת שכעסיו לא יתועלו למעשים. יתכן כי האלימות המתונה מהתחזיות שראינו עד כה במהלך הפינוי היא תוצר של הוונטילציה שעשו המפונים, וכי אלמלא היו משחררים כעסיהם בדיבורים, מעשיהם היו מרחיקים לכת אף מעבר למראות הקשים שראינו.
יש החוששים ממדרון חלקלק, וטוענים כי מילים מובילות למעשים. הם מתריעים מפני הרצח הפוליטי הבא ומצביעים על רצח רבין כבנבואת זעם. הגם שחששות אלו קיימים, נראה לי כי מדיניות התביעה והריסון אותו מפגין היועץ המשפטי לממשלה ראויים, וכי יש להימנע מלהתפתות לסתימת פיות בחסות החוק, כל עוד כללי המשחק הדמוקרטי נשמרים.
בית המשפט העליון אף חזר ואמר פעמים רבות כי "מבחן האמת לקיומה של זכות אינו מתנהל ברגעים בהם מתנהלים אירועים המבטאים יישוב הדעת, סובלנות והבנה; קיומה של זכות עומד במבחן ברגעים מכאיבים ואף מרגיזים, מקום בו אין אהדה לזהותו של הטוען לזכות פלונית ולהשקפותיו"; וכי "ההגנה על חירות הביטוי או על זכות ההפגנה אינה חשובה רק כאשר מושמעים דברי חכמים, הנאמרים בנחת ובתבונה, שהרי קיומה של זכות איננה בעייתית במקום בו יש ויכוח תרבותי ורוגע; קשה יותר לשמור על חירות הביטוי ועל זכויות דומות או קרובות, כאשר מועלות אמונות דעות והשקפות, אשר מקוממות בתוכנן ואשר סולדים מהן".
נראה לי שדברים אלו יפים לענייננו. המסורת הליברלית של חופש-הביטוי בישראל צריכה להישמר גם בימים קשים אלו. האנלוגיות שנעשות עם השואה מקוממות ומרגיזות, יש בהן כדי לזעזע, אולם בכך נמצאת עוצמתן. כפרפרזה לאימרתו של וולטיר, איני מסכים עם השימוש שנעשה בזכר השואה במסגרת ההינתקות, אך אלחם כדי לאפשר שביקורת זו תישמע.
