הנציבה - אנטומיה של כישלון

הקדמה מתחייבת: במאמר הקודם ("מי ישפוט את הנציבה") נדונה בהרחבה התופעה החמורה של ניגוד העניינים המובנה שבו נתון כבוד השופט דב מגד מבאר שבע, בכך שהוא יושב ודן בתיקים פליליים - שעה שאשתו, עורכת הדין חנה מגד, משמשת כמנהלת המחלקה הפלילית בפרקליטות באותו מחוז עצמו. ובאותו מאמר נבחנה גם התנהלותה של נציבת התלונות נגד שופטים אל מול התופעה הזו - בעקבות תלונה שהוגשה לה לפני כשנה בעניין ניגוד העניינים הזה. למרות הכרזת הנציבה (בדוח השנתי שלה) שהעניין הוסדר, עמדתי במאמר הקודם על כך שהעניין לא הוסדר וניגוד העניינים בעינו עומד. בעקבות המאמר ההוא מיהר דובר משרד המשפטים, בשם הנציבה, להגיב על המאמר ותגובתו ניתנה בסופו. תגובתו של הדובר - בשורה התחתונה - היתה שהעניין הוסדר גם הוסדר, שאין יותר ניגוד עניינים, שאין לשופט כל קשר עם הפרקליטות, ושנתקיים הנתק המקצועי הדרוש בין השופט לבין אשתו. בעקבות תגובתו זו של הדובר בשם הנציבה, ערכתי בדיקה קצרה כדי לבחון אם אומנם כך. ובכן, העניין לא הוסדר, אין נתק מקצועי בין השופט לבין אשתו, והכרזת הנציבה איננה תואמת את המציאות. להמחשת הבעייה נביא כאן שני מקרים בקצרה: - המקרה הראשון: (ת"פ 00001/04 - החלטה מיום 18.4.2005) במקרה זה, שנתברר לפני כבוד השופט מגד לפני כארבעה חודשים, דן השופט מגד - ישירות ובאופן חזיתי - באופן תיפקודה של פרקליטות מחוז באר שבע. השופט דן שם בשאלה אם אחת מפרקליטות המחוז - הכפופה ישירות לאשתו - היתה מוסמכת לבצע פעולה מסויימת באחד התיקים הפליליים. חשוב להדגיש: השופט בחן כאן ישירות, ונתן החלטה לגוף העניין, באשר לתיפקוד המחלקה הפלילית של הפרקליטות - שאשתו עומדת בראשה. להמחשת חומרת הבעייה נביא כאן קטע רלוונטי מתוך החלטתו של השופט מגד באותו עניין: "טווח שיקול הדעת של פרקליטת המחוז מצטמצם באופן משמעותי ואמור להתבטא, בעיקרו של דבר, בבדיקת הראיות שלכאורה ואם די בהן להגשת כתב אישום. גם אני סבור, שלא יעלה על הדעת, שפרקליטת המחוז תבדוק, באופן אישי, תיק כדוגמת התיק שבפנינו, אם הבשיל כדי הגשת כתב אישום, אם לאו". אכן, דברי השופט מכוונים, כביכול, אל פרקליטת המחוז, אבל - כיוון שהמדובר בעניינים פליליים - ברור לחלוטין שאשתו של השופט, בהיותה עומדת בראש המחלקה הפלילית באותו מחוז, היא חלק בלתי נפרד מהעניין, כלומר שהשופט בעצם בוחן כאן גם את "טווח שיקול הדעת" של אשתו. ומכל מקום, מי יכחיש שהשופט התייעץ עם אשתו - בבית - כיצד להכריע בבעייה הזו היורדת לשורשי תיפקודה של המחלקה הפלילית שאשתו עומדת בראשה? וחשוב להדגיש: השופט לא דן כאן בבעייה תיאורטית בעלמא: בצד השני של הסיפור ישנם נאשמים, שהכרעת השופט לכאן או לכן תכריע בעניינם. הלאה: בסוף החלטתו באותו מקרה מכריע השופט מגד וקובע באלו המילים: "אין לי ספק שעו"ד מרים אלוני פעלה על דעתה של פרקליטת המחוז והתחשבה בהנחיות הכלליות ובסטנדרטים הנהוגים מקדמת דנא בפרקליטות מחוז דרום. בד-בבד, טוב תעשה פרקליטת המחוז אם תשוב ותעיין בפסק-דין אלפסי ותפיק את הלקחים המתחייבים, ואידך זיל גמור. הבקשה נדחית" [הכוונה לבקשת הנאשמים, י.ד.]. היש בכלל צורך להכביר מילים באשר לסבך ניגוד העניינים שכבוד השופט מגד נקלע אליו כאן? הרי השופט מגד דן כאן - ישירות - באופן תפקוד המחלקה הפלילית של הפרקליטות שאשתו עומדת בראשה. והוא גם דן כאן - ישירות - בתיפקודה של עורכת דין (מרים אלוני) הכפופה ישירות לאשתו. אבל נוסף על כך: עורכת הדין אלוני הרי לא הופיעה אישית בפני השופט מגד כדי להגן על אופן תיפקודה. מי שהביא טענותיו בפני השופט מגד בעניין תיפקודה של עו"ד אלוני היה פרקליט (או פרקליטה) אחר מהפרקליטות, שהשופט אומנם אינו נוקב בשמו אבל מאזכר את דבר קיומו. והרי הפרקליט הנוסף שהופיע בפני השופט מגד כפוף אף הוא ישירות לאשתו. הנה כי כן, לא זו בלבד שהשופט מגד דן כאן ישירות בדבר אופן תיפקוד המחלקה הפלילית של הפרקליטות שאשתו עומדת בראשה, ולא זו בלבד שהשופט מגד דן כאן ישירות בדבר אופן תיפקודה של עורכת דין (אלוני) הכפופה ישירות לאשתו, אלא שהפרקליט הנוסף, שהביא הטענות וייצג את כל הסוגייה בפני השופט, כפוף אף הוא ישירות לאשת השופט. חזקה על החלטתו זו של השופט מגד - לאור ניגוד העניינים המשווע הזה - שהיא נגועה במשוא פנים ממש. ובכן לאור המקרה הזה, שכאמור התברר בפני השפט מגד לפני ארבעה חדשים בלבד, מה ערך יש לדברי הדובר, בשם הנציבה, הטוען כי כבוד השופט מגד מטפל בתיקים שאין להם כל קשר עם הפרקליטות. היעלה על הדעת תיק שהוא יותר קשור לפרקליטות מאשר התיק הזה? - למקרה השני: (ע"פ 7112/05 - פסק דין מיום 13.7.2005) במקרה זה המדובר, כפי שאנו רואים, בסיפור מלפני כחודש בלבד. באותו מקרה ישב בית המשפט המחוזי בבאר שבע בערעור על פסק דין פלילי, שעניינו הברחת נשים ממצרים, ושניתן על-ידי כבוד השופט מגד. ומי הפרקליטה שהופיעה - אישית - בפני שופטי הערעור באותו דיון? לא אחרת מאשר אשתו של השופט מגד. דומה שכל מילה נוספת מיותרת כאן. ובשולי הדברים: נציבות התלונות נגד שופטים הוקמה לפני זמן לא רב, ובראשה נתמנתה לכהן שופטת בית המשפט העליון בדימוס הגב' טובה שטרסברג-כהן. בשנת עבודתה הראשונה טיפלה הנציבה במאות רבות של תלונות. לאדם מן הישוב אין יכולת ממשית לעקוב אחר טיב עבודתה של הנציבה, שכן קיימת מגבלה חוקית המטילה, למעשה, חיסיון על עבודתה. המגבלה היא בכך ששמות המתלוננים ושמות השופטים שנגדם מוגשות תלונות - ואפילו הן מוצדקות - אינם מגיעים לידיעת הציבור הרחב. המגבלה הזו, שכאמור מונעת יכולת ממשית לעקוב אחר עבודת הנציבה, מחייבת אותה - כנציגת הציבור - לעבודה מתוך ניקיון דעת כפול ומכופל ולנשמה יתירה ממש. האם הצורה שבה טיפלה הנציבה בעניינו של כבוד השופט מגד מעידה על ניקיון דעת שכזה מצידה? הדברים שהבאנו - הרי הם מדברים בעד עצמם.