לבנימין נתניהו ישנה תכונה מיוחדת. ריחוק בין האידיאולוגיה ובין המעשים. ריחוק בין הכוונות לבין הביצועים. ריחוק בין היכולות הנאמרות והיכולות הבאות לידי ביצוע. ריחוק בין האמירות הנחרצות לבין הפעולות המהוססות. ריחוק בין הנחישות המילולית לבין העמידה בלחץ. ריחוק בין הרושם של מנהיגות לבין התפקוד כמנהיג. ריחוק בין הרצון להנהיג לבין העובדה שהוא מתפקד הכי טוב כמונהג.
המשק רוצה לתת לביבי את האשראי שחילוצו מן הבוץ הכלכלי הוא מעשה של ביבי. שלהצהרות המנופחות אודות השמן שאבד משקל, המכונית שאויר חדש הוזרק לגלגליה, הן באמת מעשה ביבי. כולם מתעלמים מן העובדה שכל הרפורמות הללו, חשובות ככל שיהיו, לא נעשו בזמן שביבי היה ראש ממשלה אלא כאשר היה שר אוצר תחת שרביטו של ראש ממשלה אחר, ותיק ומנוסה יותר, מתרגש פחות מלחץ, אדיש יותר לדמגוגיה של חנפני ההמון מן השמאל הישראלי.
למרבה הפלא, גם אלו אשר התרעמו על ביבי בשל כרסום בכוחם, כגון יושב-ראש ההסתדרות לא שפכו את זעמם על ראש הממשלה שנתן לו גיבוי, אלא רק על ביבי. זה אפקט ההינתקות, פרה קדושה של השמאל.
ביבי המתין עד לרגע האחרון כדי לאפשר לאריאל שרון לעשות עבורו את העבודה המלוכלכת. העבודה המלוכלכת מבחינת הליכוד היא הזמנת הסדין האדום, פרס וחבר הנערים המשחקים לפניו, אל תוך הממשלה. העבודה המלוכלכת היא העברת חוק פינוי-פיצוי אשר עתה מכוון כנגד יהודים, אך בעתיד ניתן יהיה לכוונו נגד ערבים, באישורו של בית המשפט העליון.
העבודה המלוכלכת של הוצאת היהודים מגוש קטיף, על-מנת שאפשר לשנע לשם את כל העצורים הערבים ביהודה ושומרון. הגיבוי לנתק את ערביי ישראל מעטיני הביטוח הלאומי, לפחות בשלבים. העבודה המלוכלכת של ניתוק חלק משמעותי מן הנצלנים של מערכת הרווחה ממדפסת הכסף של המדינה. ביבי שיתף פעולה עם ההתעלמות המופגנת מתוצאות משאל מתפקדי הליכוד. עתה משכל העבודה מלוכלכת נעשתה, שהצבא מאומן לקרוע יהודים מביתם בכח הזרוע, שהפתרונות לקריעה כבר מוכנים, ומתוקצבים על ידו, הוא יכול להשיל מעליו את החולצה המיוזעת, את המקטורן ספוג העשן, לרחוץ את ידיו בבורית, ולומר בקול צלול: ידי לא יהיו במעל, ואני מוכן ומזומן להתמודד שוב על אמונכם כראש המפלגה הלאומית.
ומה על העבר המפואר, ההתקפלות בפני התקשורת בפרשת ליברמן, ההתקפלות בנושא חברון, החתימה על הסכם WYE, הלחיצה החמימה של ידו של עראפאת (לא שלחיצת יד עם אבו מאזן שונה כהוא זה!!) ההמשכיות של איוולת אוסלו גם כאשר פקע תקפו של ההסכם (חמש שנים בלבד). מה על ההתקפלות בפני הלחץ של אריאל שרון בכנסת בכל ההצבעות החשובות? מכל אלו אנו צריכים להתעלם, לשכוח, ולחגוג את ההיטהרות מן הסחי והזוהמה של ממשלת ההינתקות. ביבי סומך על זכרוננו הקצר, על גועל הנפש התוקף את כל הצופה בדיקטטורה הצבאית-משטרתית אשר אריאל שרון הצליח להקים פה בתוך שנה וחצי בתמיכת הטרויקה של השמאל הפוליטי, התקשורת, והממסד המשפטי.
גם אם מחנה הכתומים מוכן לשכוח ולסלוח, התקשורת, שביבי הוא הסדין האדום שלה, לא תשכח. למעשה ביבי החדש הנקי המזוכך הופך מעתה לכלי הברק של התקשורת. חמש דקות לאחר שהתפטר כבר החלו הכתבים לשנות את טעמם, להשחיז את החיצים והפגיונות, ולרכז את הארס. בשנייה שהכריז על מועמדותו לראשות הליכוד כבר שמו למולו את התוכי של פרס, הפודל של שרון, ממלא-מקום ראש הממשלה, ממלא-מקום למשנה לראש הממשלה, ממלא-מקום שר האוצר של ראש הממשלה, מר אהוד אולמרט, ונתנו לו זמן מסך ארוך במיוחד כדי שיוכל להכפיש את ביבי.
רק עכשיו נוכל לראות אם ביבי אכן התבגר, אכן נעשה למנהיג, אכן היה לחלופה ראויה לאריאל שרון, האם באמת הוא מוכן לג'וב הקשה ביותר בעולם, הג'וב שלעומתו נשיאות ארצות הברית של אמריקה היא משחק ילדים. ראשות הממשלה של מדינת היהודים אשר בפלשטין. מסופקני. הרי אפילו את הספר שנתתי לו לא קרא.
בכל רע יש טוב, מעז יצא מתוק. בנוכחות ביבי מזוכך ימני ואידיאולוגי, הקורא עליו תיגר בשמו של ז'בוטינסקי אריאל שרון ינותב ימינה. הוא ישיל מעליו את הסרחים העודפים של מפלגת הבטלה (מתי לאחרונה עשה מי מהם עבודה שאיננה עסקנות?) את משענת הקנה הרצוץ של מפלגות הערבים, ויחזור לעסוק בחיזוק ליבתה של ארץ ישראל. ירושלים תחובר למעלה אדומים, הפרוזדור מירושלים צפונה יעובה באופן משמעותי, מכללת אריאל תהיה לאוניברסיטה, אזור תעשיה ברקן יתחזק משמעותית, ואיתו העיר אריאל. צפון השומרון יאוכלס מחדש, והמלחמה נגד רשות הטרור והרצח תוסלם. הפעם, יש לאן לשלוח את החמושים והחמושים בכוח, ביבי הרי הכריז על המדינה הפלשתינית בעזה. ביבי נתניהו ישאר חבר כנסת בעל השפעה, לאחר שלמד פרק נוסף בהלכות מנהיגות, וימתין לשעה שבה אריאל שרון יפרוש מרצון.
ובבניין ציון ננוחם.
