על מיסי קנייה, זיהום ותאונות

לקראת יום התחבורה הציבורית קל למצוא מגוון דרכים לעידודה, שזו השיטה הטובה ביותר להילחם בזיהום הסביבה ובתאונות הדרכים. בכל זאת, אם הכוונה לטפל בצי המכוניות המזדקן בישראל, את התקציב שיועד להפחתת המס אפשר לנצל בצורה שונה על-ידי הגדרת תוספת של סכום משמעותי, (שיקבע האוצר - למשל 4,000 שקל) לכל אדם שמוסר את המכונית שלו לגריטה ומורידה מהכביש. בהתחשב בכך שמדובר בכלי רכב ישנים, שעדיין רבים מהם משתמשים בדלק המכיל עופרת, הורדנו משמעותית את זיהום הסביבה ושיפרנו את הבטיחות. אם לאותו אדם אין כסף לרכישת מכונית חלופית והוא יכול להסתדר בלעדיה, אז הורדנו מכונית מהכביש, שיפרנו את נושא הצפיפות/בטיחות ואיכות הסביבה, וגם עזרנו לאדם שאין לו הרבה כסף. אם יש לו כסף הוא יוכל להשלים לשידרוג למכונית טובה בטוחה ונקייה יותר וכך ישפר מצבו. זה שממנו נרכשה המכונית ירצה לרכוש מכונית חדשה. וכך הורדנו את מספר וגיל המכוניות הממוצע, שזה מה שהאוצר רוצה - לא? אולי, אבל בסיכום המצגת של רשות המיסים נאמר שהיעדים העיקריים של המהלך: "הפחתה בנטל המס על רכב בהמשך למדיניות הממשלה, הגברת רמת הבטיחות באמצעות שינוי תמריצי המס, השוואת נטל המס על רכב פרטי ורכב מסחרי, עידוד הצריכה הפרטית - הגדלת ההכנסה הפנויה מהלך פרוגרסיבי, השפעה קטנה על היקף הנסיעה השנתי ועל הגודש ועלות של 50 מיליון שקל בשנה הראשונה ו-100 מיליון שקל בשנים 2007-2010". לאן נעלם היעד של צמצום הנזקים לאיכות הסביבה? האם תוספת הבטיחות תהיה אופטימלית ברכישה נוספת של כלי רכב או שמא בהצערה משמעותית של הגיל הממוצע של כלי הרכב בארץ? האם בכך שככל שהרכב יקר יותר ההטבה שתינתן גבוהה יותר, הצעד של האוצר הוא פרוגרסיבי או שמא רגרסיבי? והשאלה החשובה ביותר: משתמע שמטרתה של המדינה להגדיל את היקף השימוש ברכב פרטי. האם לא למדו באוצר את מה שבעולם המערבי יודעים: שיש להעדיף ככל האפשר תחבורה ציבורית טובה ולא לעודד רכישת מכוניות? באותו תקציב של כ-500 מיליון שקל, ובפיצוי של 4,000 שקל למכונית נוכל להוריד 125,000 מכוניות ישנות מהכביש. אם נרד ל-2,000 שקל, מספר המכוניות שייגרטו יהיה רבע מיליון!! האין זה שימוש אפקטיבי וצודק יותר בכסף, ותורם טוב יותר למלחמה בתאונות הדרכים ובזיהום הסביבה? זוהי קריאה לשר האוצר לחזור בו מהתוכנית ולשקול את ההצעה. לחברי הכנסת ולתקשורת אנו קוראים לדרוש הסברים מהאוצר.