העצרת החגיגית של האו"ם הריעה ממושכות לאריאל שרון, הבמאי והמפיק של הגדולה בהצגות תבל: מלחמת הגלדיאטורים 2005. מנהיגים מוסלמים ונוצרים מכל העולם מחאו כפיים לגלדיאטור יהודי, שהיכה יהודים אחרים, לשמחתם של אויבים ו"ידידים".
באין גוליית פלשתין קם גוליית יהודי כדי לנצח את דוד העברי, כתום-השיער. אותו טיהור אתני שערפאת א' לא הצליח לבצע, וערפאת ב' שואף לבצע, נעשה בשלב זה בעבודה עברית.
התמיכה הבינלאומית שבה מתפארים שרון, ח"כיו ועיתונאיו הרצים לפניו, הטסים במטוסו, והמדבררים אותו - זו צריכה להדאיג כל מי שחרד לגורלה של ישראל. כאשר "העולם הליברלי" ו"השמאל הנאור" מוחאים כף למנהיג ישראלי, ברור שמצבה של ישראל מידרדר. ברגע שאותו מנהיג ישראלי יפסיק ללכת בתלם - "קוראלס" כדברי שרון עצמו - מחיאות הכפיים יוחלפו בלחצים.
אותה עצרת חגיגית של האו"ם הטילה על ממשלות את האחריות להגן על אזרחיהן מפני רצח עם, טיהור אתני ופשעים נגד האנושות, וכלל לא הבחינה בכך שהיא קשרה כתרים למי שזה עתה ביצע טיהור אתני של אזרחי ארצו.
בין קושרי הכתרים לראשו של הגלדיאטור היהודי ניצב גם מנהיג העולם החופשי, שיצא למלחמות באפגניסטן ובעירק כדי להקים בהן משטר דמוקרטי. אבל, הדמוקרטיה על-פי בוש היא רק בערבון מוגבל.
ב-2 מדינות במזרח התיכון, ידידות קרובות של ארה"ב, היא מוגבלת. בארץ ישראל המזרחית - כן, הפשרה הטריטוריאלית כבר נעשתה - שוכנת ממלכת ירדן, על כ-80% משטחי ארץ ישראל השלמה, לא רק לפי התנ"ך אלא גם לפי כתב המנדט הבריטי, קודם שארץ ישראל חולקה לראשונה בידי צ'רצ'יל.
כ-80% מתושביה הם פלשתינים, אבל הממלכה נשלטת על-ידי שליט חביב, נצר למשפחת מלוכה שהובאה מבחוץ על-ידי מעצמה זרה. האם לאותם 80% תהיה היכולת הדמוקרטית להגשים את מאווייהם הלאומיים בארצם ולכונן בה מדינה פלשתינית דמוקרטית, בת-קיום ובעלת רצף טריטוריאלי?
בארץ ישראל המערבית - 20% הנותרים של ארץ ישראל השלמה באמת נמצאת כבשת הרש של היהודים, שבה פרס א' (שמעון) ופרס ב' (אריאל) פועלים במרץ כדי לנשלה מכור מחצבתה וממחוזותיה ההיסטוריים, ובכך להשמיט את הקרקע (תרתי משמע) מתחת למפעל הציוני לא רק ביש"ע אלא בכל ארץ ישראל המערבית. פעילות מומרצת זו, הקרויה בשם הקוד "הינתקות", מתבצעת באמצעות תרגילים בלתי דמוקרטיים, גם לדעת תומכיה המתקרנפים למענה והשומרים על "האתרוג".
הנשיא בוש, בלהיטותו לחזק את שרון, מתערב בחיים הפוליטיים של ישראל "הריבונית" ומטיל את כל כובד משקלו, למעט הטלת פתק הצבעה אישי שלו, כדי ששרון ייבחר וימשיך את הבריחה מלב הארץ. התערבות בוטה זו צריכה להיפסל על הסף על-ידי כל מי שהדמוקרטיה חשובה להם.
אותו דגם, של התערבות חיצונית להכתבת תוצאות הבחירות הדמוקרטיות, מתבצע גם בהתייחסות של ישראל הרשמית לבחירות "הדמוקרטיות" הצפויות ברשות הטרור הפלשתינית. כאן חוזרת על עצמה התפיסה האוסלואידית השגויה, לפיה יש לחזק ולחמש את הטרוריסטים הטובים - המחבלים במדים של "מנגנוני הביטחון" - מול הטרוריסטים הרעים - המחבלים ללא מדים של ארגוני הטרור.
מי שרוצה דמוקרטיה באמת ובתמים, ולא דמוקרטיה בע"מ, צריך לתת ל"עם הפלשתיני" לומר את דברו, ואז ייווכחו הכל מי ניצב מולנו. אז אולי יבינו היהודים העייפים כי שלום ומדינה פלשתינית ממערב לירדן הם דבר והיפוכו. תחזוקתו של ערפאת ב' על קביים ישראליות ועל כידונים ישראלים אינה מעשית, אינה הגיונית ואינה דמוקרטית.
