2% - המספר שהופך להיות מזוהה יותר ויותר עם דוד קליין. זה היה שיעור הפחתת הריבית הדרמטית בסוף חודש דצמבר וזה גם היה שיעור ההעלאה של הריבית אתמול (יום ב', 24.6.02), שהיתה דרמטית לא פחות.
ומי האיש שמשחק במספרים הגדולים האלו, לא פחות מאשר דוד קליין, סמל היציבות והשמרנות עד לחודש דצמבר 2001. האיש שעד אז הוריד את שיעורי הריבית ב-0.2% לחודש, מצא את עצמו מעלה את הריבית בחודש האחרון בלא פחות מ-4.5% (!) תוך שהוא נגרר אחרי השוק שגילם העלאת ריבית גבוהה עוד יותר.
קליין הבין, שאם הוא לא מעלה את הריבית ב-2%, שום דבר כבר לא עוצר את הדולר ואת המפולת בשוק האג"ח. אז המשק במיתון, הריבית הגבוהה חונקת ולא מעודדת צמיחה אבל קליין כנראה הספיק ללמוד את השיעור שלו. שיעור בפסיכולוגית המונים גם לדוקטור לכלכלה.
5 ש"ח - זו התווית שהודבקה לדולר על-ידי מי אם לא דוד קליין. לאחר הורדת הרבית ההיא מדצמבר אמר קליין, שמחיר של 5 ש"ח לדולר לא מפחיד אותו כל עוד יציבות המחירים נשמרת. רצה לומר: כל עוד אין אינפלציה או חששות לאינפלציה, בנק ישראל לא יתערב.
רק שהשוק לא ממש הבין את זה בצורה הזו והסתער על הדולרים. אם תירצו, קליין נתן המלצת קניה לדולר, ורק השבוע, אחרי שהדולר עשה את דרכו בביטחה לכיוון ה-5 ש"ח, נתן קליין את המלצת המכירה שלו. אולי לא מעט מדי אבל בטח מאוחר מדי. הנזק: פיחות של 15% מאז סוף דצמבר. שכבות שלמות נאנקות תחת הנטל במיוחד אלו שמשלמים שכר דירה בדולרים, עד כדי כך שחבר הכנסת פורז ממהר להגיש הצעת חוק שעניינה איסור על הצמדת שכר הדירה לדולר. מה לעשות, בישראל מרוויחים בשקלים. מי שמרוויח.
15 מיליארד ש"ח. זה הסכום שעל-פי ההערכות הפסיד הציבור (אלא מי?) כתוצאה מהירידות בקרנות השקליות מתחילת השנה. השוק הסולידי שמזמן איבד את האמון גם בקליין וגם בשר האוצר הפך להיות שוק ספוקלנטי, שבו כל יום התשואה על אגרות החוב הולכת וגדלה וההפסדים של המשקיעים הולכים ונערמים. הבנקים (מי אם לא הבנקים) דחפו בשנתיים האחרונות את הקרנות השקליות כתחליפי חיסכון, וגייסו מיליארדי שקלים לקרנות שלהן. הם לא ממש טרחו להסביר שמכשירים ארוכי טווח כמו השחרים נתונים לתנודות שלפעמים עשויות להיות פראיות. הציבור כמובן שילם את המחיר.
אף אחד לא מבין איך מכשיר סולידי כביכול יורד כל יום ב-2%. כמו תמיד הציבור ברח בשפל ולא למד שום דבר. אם יש איזשוהי נחמה לכל המשקיעים, זו הידיעה שלבנקים שמושקעים בעצמם בשוק הסולידי (תיקי הנוסטרו) נגרמו הפסדים של כחצי מיליארד ש"ח. אבל הבנקים בינתיים מרוויחים (בינתיים ולא כולם), ובסופו של דבר מגלגלים את ההפסדים על הציבור (עמלות, רבותי עמלות) כך שאין כאן ממש נחמה, אולי רק שמחה לאיד.
350 נקודות - זו נקודת השפל אליה הגיע מדד המעו"ף ביום ראשון האחרון. שפל של שלוש שנים. בתחילת ינואר, לאחר הורדת הריבית (דרמטית כבר אמרנו?) של קליין, המדדים, בהם מדד המעו"ף, טסו כבר לכיוון 500 הנקודות. המעו"ף היה ב-483 נקודות, תל אביב 100 היה ב-470 (ביום ראשון הוא היה ב-340). מספרים עגולים.
המעו"ף ותל אביב 100 איבדו 130 נקודות, כמעט 30%. זה לא ממש מפתיע את מי שעקב אחרי מצב המשק. זה יותר הפתיע כשהמדדים עלו ב-17% מסוף דצמבר 2001 ועד סוף ינואר 2002. המיתון נמשך, האבטלה גואה, המצב הביטחוני מתדרדר, ההיי-טק בשפל, הדולרים לא נכנסים. אבל מי כן היו שם? הבנקים. אלו ניסו לרכב על הגל, שיפרו את התשואות של קרנות הנאמנות וקופות הגמל וסיפרו לכולם שמחכה לנו שנת שיגשוג. והציבור שנתפתה שוב מלקק שוב את הפצעים.
סילבן שלום - דומה שאין שר אוצר שזוכה לכל כך הרבה חוסר אהדה כמו שר האוצר הנוכחי. אז נכון שתפקידו של שר האוצר הוא תמיד כפוי טובה, אבל שלום הפך את מדיניות בת היענה לאמנות. האיש שלא מפסיק לרדוף אחרי הכבוד, מגלה שזה לא מפסיק לברוח ממנו. קודם הוא לחץ להורדת הריבית והגיע למסיבת העיתונאים עם ראש הממשלה והנגיד, כדי "לוודא שהריבית אכן יורדת", אבל בחודש האחרון, כשהבין את הסיחרור שאליו נכנסה המערכת בעקבות ההורדה, הוא החליט שלא להתבטא יותר בנושא הזה, תוך שהוא מקווה שקליין יוציא אותו מהבוץ ויעלה את הריבית.
האיש שניסה להיראות כמיטיב ההמונים ("תחשבו על משלמי המשכנתאות"), לא מסוגל להעביר קיצוץ בתקציב, שבינתיים מיטיב עם המיעוטים. במדינה מתוקנת שלום היה צריך לשים את המפתחות, ולהגיד יפה שלום. הוא יישאר עם התואר של סגן ראש הממשלה עליו הוא כה מתעקש. הרבה כבוד. את העבודה יעשה כבר מישהו אחר.
