חחחח הוא ראשי תיבות של - חוק חינוך חובה חינם. כאן נדבר על כשל מובנה אחד הנמצא בנושא: מי הוא נושא באחריות על החינוך הילדים.
משרד החינוך בפועל הפקיע את האחריות על חינוך התלמידים מההורים. משרד החינוך קובע הכל: מי המנהל, מי המורים, ומה תוכנית הלימודים. לכן מנהל מחוז יכול להצהיר: רק אני קובע הכל! מנהל מחוז צריך להתחשב רק במשרד החינוך ובהסתדרות המורים. ההורים או רצונם לא נחשב אצלו למאומה, פשוט אפס מוחלט. האם זהו המצב הרצוי?
בהלכה היהודית, הרמב"ם הלכות תלמוד תורה, פרק א' הלכה א' נאמר: "קטן אביו חייב ללמדו תורה". ובהלכה ג': "וחייב לשכור מלמד לבנו ללמדו"
על פי הלכות אלו. רצונו של הקדוש ברוך הוא שהאב ילמד את בנו תורה ואם לא יכול אז ישלם למורים ללמד את בנו. זאת אומרת שהתפיסה הבסיסית היא שכל מערכת חינוך היא השליח של ההורים כלפי ילדם, והאחריות על טיבה היא רק של ההורים.
ומה האחריות של מערכת החינוך לפי תפיסה זו? הרמב"ם מסביר זאת בפרק שני הלכה ג': "מלמד התלמידים (תינוקות) שהוא מניח התלמידים ויוצא, או שהוא עושה מלאכה אחרת עימהם או שהוא מתרשל בלימודם, הרי זה בכלל ארור עושה מלאכת ה' רמייה".
חז"ל מאוד הקפידו והתריעו שלא ליצור תחרות על פרנסה, כך שאם אחד פתח חנות בנושא מסויים, אסור לאחר לפתוח חנות מתחרה באותו מקום. התחרות אסורה, חוץ מלימוד של ילדים, כאן התחרות חייבת להיות ורק הטוב ביותר ישרוד את התחרות.
מי מבקר את המנהלים והמורים? האם רק מפקח מטעם משרד החינוך מספיק, או רצוי שההורים הם שיפקחו על המערכת כי האחריות היא שלהם?
כיום השיקולים המרכזיים בבחירת מנהל או מורה הם של ותק, קביעות, פסקי דין של בית דין לעבודה, קרבה משפחתית לאישיות, פרנסה לאדם מסוים, ועוד שיקולים שעדיף לא לפרטם. האם טובת התלמידים וההורים נכנסת למערכת שיקולים זו? התשובה הברורה היא בשום אופן לא.
ועדת דוברת מנסה לתקן עיוות נורא זה אך יישום התוכנית הינו רחוק מכל הצהרה שניתנה על ידי משרד החינוך, וכן היישום מותנה בקבלתה כחטיבה אחת הכוללת הפרדת כיתות, בנייה נוספת הדורשת תקציבי עתק, ובינתיים התלמידים, ההורים, ומדינת ישראל בכלל ישלמו את המחיר של קיבעון הפקידים.
מהם הפתרונות האפשריים? לחוקק חוקי יסוד של חינוך ולחייב מעורבות של הורים ותלמידים בוגרים. זאת בבחינת: "אין מעמידים פרנס על הציבור אלא אם נמלכין עם הציבור". בקיצור, ליצור דמוקרטיה במיטבה.
פיתרון נוסף הוא תביעות נזיקין מצד ההורים נגד המנהלים והמורים ומנהלי מחוזות על כישלונות צורבים. כמו שצה"ל או כל מערכת אחרת לוקחת אחריות על חייליה, עובדיה, ומנהליה, כך משרד החינוך חייב לקבל את מלא האחריות על התלמידים.
זאת אומרת שאם ילד הוא אלים עד כדי תקיפות, רצח, השחתת רכוש ועוד, אזי לתבוע את מערכת החינוך על כל מרכיביה על כך "שיצרו מוצר פגום" במערכת שלהם. הרי את האחריות על חינוך הילדים הפקיעו מההורים, אז שייקחו את כל האחריות גם על התוצאה של מעשיהם ושיקוליהם.
