למען הגילוי הנאות עלי להודות שאני מכיר את סילבן שלום מהתקופה שבה כיהן בתפקיד יו"ר מועצת המנהלים של חברת החשמל ואני - יועץ התקשורת של החברה. מעבודתנו המשותפת אני יכול להעיד שסילבן שלום הוא אדם המתייחס לתפקיד שהוא ממלא, לכל תפקיד, ברצינות וביסודיות. כמי שהיתווה את מסלול קידומו הפוליטי בכיוון אחד - למעלה, הכי למעלה שאפשר - מתייחס סילבן שלום ברצינות גם לתפקידו כשר האוצר, אף כי גם בו הוא רואה מקפצה פוטנציאלית לראשות הממשלה.
סילבן שלום אינו טיפש. כפוליטיקאי היודע להבין את משאלות הלב של הציבור, את תקוותיו ואת פחדיו, בוודאי גם הוא מבין באיזו צרה כלכלית צרורה נתון המשק הישראלי. כמו הציבור, גם סילבן שלום אמור להכיר בעובדה, כי אזרחי ישראל פשוט איבדו את אמונם ביכולתה של ממשלת שרון להנהיג את כלכלת המדינה. לא צריך להיות חכם גדול כדי להכיר בחומרתה של הסיטואציה שאליה נקלע סילבן שלום. די לקרוא את העיתונים שבהם מתפרסמות, ברצף גובר והולך, הקריאות להתפטרותו מתפקיד שר האוצר.
מדוע אם כן ממשיך סילבן שלום להיאחז בקרנות המזבח? כנראה שגם פוליטיקאים מנוסים אינם מסוגלים להפריד בין תאוותם לממש בהקדם האפשרי את משאלות ליבם לבין הסיכוי המעשי להגיע אל היעד הנכסף. על פי מצב הדברים הנוכחי סיכוייו של סילבן שלום להיחלץ מהמדרון הפוליטי שעליו הוא גולש במהירות למטה - שואפים לאפס. ולא כיוון שחסרים לו כישורים. מקור כשלונו, בעצם, הוא ראש הממשלה אריאל שרון.
על-פי המצב הכלכלי מנבא השחורות שבו מצוי המשק הישראלי אמור היה ראש הממשלה שרון, פוליטיקאי מנוסה הרואה את עצמו כמנהיג לאומי, להתייצב בראש המחנה, להניף את הדגל הכלכלי-חברתי, ולהוביל את ישראל בחזרה אל נתיב הצמיחה וההיחלצות מהאבטלה הגואה והשקיעה הכלכלית. ההסבר, הדחוק משהו, כי שרון שקוע עד מעל לראשו בבעיות ביטחון ואינו יכול להתפנות לטיפול בשבר החמור בתחום הכלכלי - אינו מחזיק מים. אפשר לתלות בראש הממשלה הרבה אשמות אך בוודאי שאי אפשר להטיל בו אשמה של אי הבנת החומרה שבמפולת הכלכלית המאיימת. סביר יותר להעריך כי הימנעותו של שרון ממעורבות בתחומי פעילותו של שר האוצר נובעת, ככל הנראה, ממשאלת ליבו לחזות בכשלונו של סילבן שלום. לא צריך להיות חכם גדול כדי להגיע למסקנה המתבקשת כי שרון אינו מרוצה מתפקודו של סילבן שלום וכי היה ממש שמח להעביר אותו ממשרד האוצר לתפקיד אחר כדי להחזיר את אמון הציבור בהנהגה הכלכלית. אבל שרון הוא איש של כבוד. הוא הבטיח לסילבן שלום לא להעביר אותו מתפקיד שר האוצר כל ימי כהונתו הממשלה הנוכחית - ואצל שרון מלה זו מלה. ואיך נפטרים מן ההתחייבות המובטחת? התפטרותו של סילבן שלום היא המפתח. ושרון, ככל הנראה, עושה כל מאמץ אפשרי כדי שסילבן אכן יאמר "שלום" של פרידה.
סילבן שלום אינו טיפש. כפוליטיקאי מנוסה גם הוא יכול לקרוא את המגמה השלילית המצטברת כחשרת עבים מאיימת על עתידו הפוליטי. כדי להיחלץ מן המצוקה ולהגביר את סיכוייו להגשים את משאלת ליבו - אם עדיין היא בחזקת תרחיש אפשרי - הוא חייב, דווקא עכשיו, לומר "שלום" ולפרוש ממשרד האוצר בטיעון, כי ראש הממשלה אינו נותן לו את הגיבוי ההכרחי לצעדים חריפים הנדרשים באורח מיידי כדי לחלץ את המשק ממצוקתו הקשה. רק בדרך זו יוכל סילבן שלום להעביר את האחריות בפועל לכישלון הכלכלי הגדול אל כתפיו הרחבות של אריאל שרון. אם גם שרון לא יצליח במשימת חילוץ המשק מהמפולת הכלכלית - אי אפשר יהיה לתלות את האשמה הבלעדית על סילבן שלום. אם שרון יצליח - יחזק הדבר את טיעונו של סילבן שלום, כי בלי תמיכה מוחלטת, יומיומית ורצופה, של ראש הממשלה, לא ניתן להחזיר את המשק אל פסי השפיות, האמון בהנהגה הכלכלית והצמיחה.
כך או כך, כדי להגן על סיכוייו הפגועים, ראוי לסילבן לומר "שלום".
