בימים אלו כאשר משאבת הדלק היא משאבת כסף שאין שני לה, אני זוכה למספר לא מועט של מבטי קנאה כאשר אני מסיים את התדלוק בשמונים שקל או פחות. כמה הוא עושה, שואל נהג ה"קינג" אשר מסיים את החשבון בשלוש מאות שקל. אחד לעשרים ושתיים, ונוסע יופי בשבילים, אני משיב.
כמובן שאני מדבר על האופנוע שלי, סוס קרבות ותיק וירוק, שרוט לא מעט, אשר נושא אותי על אוכפו במהירות הכביש המהיר, אך לוגם את הדלק במשורה. האמת שגם הוא בזבזן די גדול, לעומת הקטנועים החדשים אשר מרחרחים את הדלק לפי שער של שלושים וחמישה קילומטרים לליטר.
בארץ ישראל, ארץ ידועת שמש וחסרת נפט, צריכה להיות גן עדן לדו-גלגליים. מספר ימי הגשם בה מועט, ימי הקפאון כמעט ולא נודעו, והצפיפות בכבישים עולה על זו של שיקגו לונדון ולוס אנג'לס. ולמרות זאת אני מוצא עצמי פעמים רבות כרוכב היחיד בכביש הפקוק מקיר לקיר במכוניות שואפות דלק, וגם היחיד המגיע למחוז חפצו בזמן שנקבע.
לרכב הדוד-גלגלי מספר יתרונות בתנאי הארץ
צריכת דלק: גם האופנועים הגדולים ביותר צורכים פחות מן המכוניות החסכוניות ביותר. הקטנוע העירוני של 49 סמ"ק נוסע חמישים קילומטרים ויותר לליטר, הקטנועים למיניהם כשלושים קילומטרים לליטר, והאופנועים הגדולים (חמש מאות סמ"ק והלאה) כעשרים קילומטרים לליטר. בתנאי העיר ההבדל גדול בהרבה מכיוון שאין שימוש במזגן, והתאוצה למהירות מותרת זריזה בהרבה.
שטח הכביש שאופנוע דורש קטן בהרבה ממכונית. זאת מכיוון שמרחק העצירה של אופנוע מודרני הוא כמחצית מזו של המכונית. הסיבה היא משקלו הקטן של האופנוע, המצוי בין עשרות קילוגרמים לקטנים ביותר ועד כמאתיים קילוגרם באופנועים הגדולים. בקו העצירה של רמזור מתייצבות שתי מכוניות בלבד, לעומת שמונה עד עשרה כלי רכב דו גלגליים. דהיינו, הכביש הקיים יכול להכיל מספר גדול בהרבה של נהגים, ללא השקעה נוספת בתשתית. בשל משקלו הזעום יחסית של האופנוע גם השחיקה של התשתית קטנה יותר.
חנייה: השטח הנדרש לחניית אופנועים הוא כרבע ממכונית. בהנחה כי הרוב המכריע של מכוניות הנכנסות לעיר נושאות את הנהג בלבד הרי שהרכב הדו גלגלי עדיף בהרבה מבחינת העומס על מקומות החנייה.
זיהום אוויר: בימי קיץ וחורף מסוימים שוהה מעל גוש דן עננת ערפיח המתחרה בזו של לוס אנג'לס. איכות האוויר יורדת פלאים, ומספר הנתקפים בקצרת מרקיע. זאת בעיקר בשל פליטת הגזים של כלי הרכב העומדים בפקקים, או שורפים דלק באופן בלתי יעיל בתאוצה ותאוטה חריפים.
כאן יש למנועים הקטנים יחסית של הרכב הדו גלגלי עדיפות עצומה. הצריכה קטנה בהרבה, התאוצה צורכת דלק מועט יחסית בשל המשקל הזעום, ואין מיזוג. אין ספק שחוסר המיזוג הינו חסרון לא קטן, אלא שהצורך במיזוג נובע לא מעט מן המסה הענקית של כלי רכב ארבע גלגליים המייצרים חום, אדי מיים לרוב, ובעירה הכולאת את חום השמש מתחת לשכבת הערפיח. מנועי הארבע פעימות של הקטנועים המודרניים מבוקרי הזרקת הדלק לא תורמים לזיהום כהוא זה.
חסכון כספי: גם כיום, כאשר המס הנגבה על רכב דו גלגלי עומד על מאה וחמישים אחוזים מערכו בשער המפעל(!!) מחירו של הרכב הדו גלגלי נמוך בהשוואה למכונית. קטנוע מנהלים מכובד נמכר בכעשרים אלף שקלים. כאשר גולשים לעבר שוק המשומשים המחירים צונחים עוד. עוד יתרון מצוי בחוקי המס, אשר מכירים בהוצאות על רכב דו גלגלי מן השקל הראשון, בניגוד למכונית אשר רק רבע מן ההוצאות עליה מוכרות.
אל מול היתרונות יש גם חסרונות לא מעטים
כספית, הביטוח המוטל על כלי רכב דו גלגליים הוא קטלני, ומונע במקרים רבים את רכישת הרכב. ביטוח חובה של אופנוע של חמש מאות סמ"ק ומעלה עלותו כפולה מזו של מכונית משפחתית. גם הכלי הקטן ביותר מייצר עלות של אלף שש מאות ש"ח ויותר. זאת למרות שבמרבית התאונות אשמים נהגי הרכב הארבע-גלגלי.
בטיחות: הנוסע ברכב דו גלגלי חשוף לפגיעות של הסביבה, בעיקר של נהגי מכוניות אשר מתעלמים מחוקי התנועה. ההגנה העיקרית של הרוכב היא ערנות מופלגת, צפיית הנולד ותגובה מהירה, דבר המגביל את הרוכבים לשכבות הגיל הצעיר וגילאי הביניים. הבטיחות מוגברת על-ידי חבישת קסדות תקניות, לבוש הולם, תקינות מערכות הבלמים התאורה והאיתות של כלי הרכב.
חשיפה לפגעי מזג האוויר: המכונית יוצרת נפח מוגן המבודד מן הטמפרטורה והלחות של הסביבה, בעוד הרוכב חשוף לאוויר החופשי. רבים יראו זאת כיתרון ולא כחיסרון.
רישוי: לרכב דו גלגלי נדרש רישוי נוסף. עצם הצורך להיתקל שוב בממסד של לימוד נהיגה ובחינה מרפה את ידיהם של מתעניינים רבים.
בארצנו הקטנטונת יש לכל החלטה של היחיד גם השפעה לאומית. מדינת ישראל תלויה בדלק המיובא מן החוץ ומוציאה הון עתק על משק האנרגיה שרובו תוצרי נפט. מחירו המופקע של הנפט מפרנס בעיקר את האויבים המרים ביותר של מדינת היהודים, בחצי האי ערב.
כל אמצעי אשר יוריד את תלותה של ישראל בדלק מיובא משפר את החוסן הלאומי. לדעתי, קידום הרכב הדו גלגלי יכול לתרום רבות לפרט ולחברה ולמדינה על-ידי הורדת הצריכה, צמצום הזיהום, פינוי הכבישים, הקטנת מספר התאונות, והקטנת שחיקת הכביש.
ישנם מספר צעדים שניתן לבצע בקלות על-מנת לקדם את מספר המשתמשים ברכב הדו-גלגלי לצרכי עבודה ופנאי:
1) הורדת עומס המס על כלי הרכב הללו לרמת המקובלת על כלי רכב אחרים.
2) חלוקת נטל הביטוח על כלי הרכב הנוהגים לפגוע בדו גלגליים, ולא על קרבנות הנהיגה הפרועה. מכיוון שעיקר התאונות באופנועים עתירי הסמ"ק הן בצעירים, אפשר להטיל על המגזר המצומצם הזה את היטלי הביטוח הנוכחיים, אך לא על כלל הציבור.
3) הוספת רישוי לכלי רכב דו גלגלי לבעל רשיון רכב, בכלים קטנים (עד 125 סמ"ק) בהקלות מפליגות. מדובר במבחן שליטה ובטיחות המותאם לאפיו המיוחד של הרכב הדו גלגלי.
4) בדיקות בטיחות יותר רציניות בעת רישוי כלי הרכב. כיום הבדיקה המתבצעת במכוני הרישוי היא מתחת לכל ביקורת.
5) לימוד ההתחשבות בכלי הרכב הדו גלגליים בתוכנית הלימודים של נהגי המכוניות והמשאיות.
6) הגדרת נתיבי תחבורה הנותנים עדיפות לרכב ציבורי, רכב הנושא מעל שלושה נוסעים ורכב דו גלגלי, כמקובל בקליפורניה.
7) הגדרת חנייה מכובדת לכלי רכב דו גלגלי. כל מבקר בפריז בלונדון וברומא יתרשם ממספרם העצום של כלי רכב דו גלגליים החונים בסדר, למרות האקלים, הקשה יחסית לישראל.
כרוכב ותיק ומנוסה אני משוכנע כי רבים רבים מנוסעי המכוניות ישמחו להיפרד מן הפקקים האינסופיים, לחבוש קסדה ולהגיע למחוז חפצם במהירות ובזול. עם קיטון מספר המכוניות על הכביש צפוי גם הרכב הציבורי לעשות את מלאכתו ביתר קלות. ה"קינג" יצא לטיולי שטח במקום לשרוף אלפי ליטרים בעמידה עקרה בפקקים, ואיכות החיים הכללית תשתפר.